א)  כשם שיש    מצווה  לשמוח ביום טוב-  כך יש  מצווה  לשמוח   בחול המועד,  וכנאמר במשנה    "ההלל  והשמחה שמונה", (סוכה מב)   וכן מבואר ברמב"ם   בהלכות יום טוב    פרק ו'    הלכה  יז.

ומדבריו נראה   שמצוות   שמחה   נוהגת   גם כיום  מן   התורה.

התו'   במו"ק יד,  סובר   שמצוות   שמחה מן התורה  נוהגת רק   על  ידי  שלמי שמחה   בזמן הבית,   אמנם גם  לשיטתו  נוהגת  מצוות  שמחה  מדרבנן.

ב)  דין   שמחת  חול   המועד  נוהג   בדיוק  כמו   דין   שמחת יום טוב.  

אמנם דין   כבוד וענג     בחול  המועד-   אינו  שווה  לדין כבוד  וענג  ביום  טוב,    וביום טוב   החיוב   לכבדו   ולענגו   גדול יותר.

ג)  והנה   התו'   בכתובות  מז,  נקטו   שאף   שאין נושאים אשה   ביום טוב  ובחול  המועד,  מכל  מקום מותר  לישא  אשה   בשעת  תוספת  יום  טוב.  ועיין   בטעמם  בספר   קובץ     שיעורים   פסחים   אות ריב,   ונראה  עוד  בבאור העניין,   ששמחת  יום   טוב  אינה  קשורה   בקדושת   יום טוב,  (שהרי  שמחת יום טוב נוהגת   אף  בחול המועד, שאין בו קדושת יום טוב)  ואילו   בתוספת יום  טוב   חלים  רק הדינים   שקשורים   לקדושת יום   טוב,  כגון   איסור  מלאכה. 

ונראה לפי  זה   שגם  אין תוספת יום  טוב  בנוגע לאיסור  אכילת חמץ,   לפי  שאיסור חמץ   אינו   נובע  מקדושת יום טוב, (שהרי איסור חמץ   קיים   אף   בחול המועד)  ודין   תוספת יום טוב   שייך   רק באותם   דינים     הנובעים   מקדושת יום טוב.

ד)   בנוגע לאכילת  בשר   ביום טוב   ובחול המועד בימינו-  יש   שנקטו   שדין   שמחה  בבשר   נוהג  רק   בזמן המקדש, בזמן  שהיה  בשר  שלמים,   ודעת הרמב"ם   דין אכילת בשר ביו"ט  ובחוה"מ   נוהג   אף  כיום.

ונראה  שמי   שאינו אוכל  בשר   מסיבות  של  כשרות, בריאות,   אידיאולוגיה,   וכדומה-   יכול  לסמוך   על  הדעות  הסוברות   שכיום  לא  נוהג   דין   אכילת  בשר  ולהיפטר   מהחיוב.

לדעת הרמב"ם   שדין    אכילת בשר   נוהג    אף כיום,  יש   לאכול   דווקא  בשר בהמה,  ולא   בשר עוף.

ה)  שתית   יין  ביום טוב ובחול המועד   בימינו  נוהגת   כמו בזמן הבית,    ודעת  הרב   אויערבך   זצ"ל   שצריך    לשתות  כל  יום,  החזו"א  סבר   שאולי     יותר  מזה-  שצריך לשתות   גם   בלילה   וגם  ביום.

ואם   אכן   אדם   חייב     לשתות     יין   בכל   יום   מימי   חול  המועד-   נראה   שהוא הדין    שחייב      ליתן   אגוזים   ומיני מתיקה      לילדים   בחול המועד,   שהרי ילדים     פחות   שמחים    מיין....  ,  ילדים    יותר    שמחים     באגוזים   קליות ומיני מתיקה.

ו)   מותר  לעשות   שמחת   וסעודת  בר  מצווה   בחול המועד,  וכן   סעודת ברית מילה ופדיון הבן,  בין   בזמנם   ובין  שלא בזמנם,   ורק   סעודת  ארוסין ונישואין   אסור,   משום   שרק    בסעודות   אילו   ישנה   שמחה   גדולה וחשובה.

וכן מותר   לעשות    סעודת חנוכת הבית   בחול המועד,   דהנה   לעניין   חנוכת בית המקדש   מצינו   שאין עושים אותה   במועד,  (עיין מו"ק ט,  ששלמה   לא עשה חנוכת הבית   בסוכות   משום   שאין מערבים שמחה בשמחה)   אך חנוכת הבית הפרטי      של האדם אינה   כחנוכת  בית המקדש,  שהוא הבית   של   כלל   ישראל באשר  הוא.

ויש לעיין   האם   מותר   לעשות    שמחת  חאלקה  בחול המועד,  לא מצד   דין  אין מערבים שמחה בשמחה,  משום  שזה  כמו    שמחת   חנוכת   הבית המותרת   בחול המועד, אלא מצד איסור תספורת  בחול המועד,   ואולי מצד  זה  הדבר יהיה אסור,   וצ"ע,   ולכו"ע אם מספרים   את הילד  הצעיר   לפני  חול המועד, ואת השמחה עורכים בחול המועד-  בודאי     שאין   עם   זה   כל בעייה.  

אם  עברו   ועשו סעודת ארוסין ונישואין  בחול המועד, נראה לומר שבדיעבד יצאו ידי חובה  ואינם צריכים לחזור ולעשות סעודת ארוסין ונישואין נוספת לאחר החג, כיון  שהמעשה  אינו אסור  מצד עצמותו, אלא  רק  מתוך  חשש  שמא  השמחה  בסעודת הנישואין תשכיח  ממנו  את שמחת הרגל.

יש לעיין מה הדין   בבעל אולם שמחות  שמקבל   בקשה לערוך נישואין באולם שלו בחול המועד, האם מותר לו  להיענות לבקשה, או  שמא לא,  משום שהוא   מסייע בידי  עוברי עבירה.

ו) דעת השאגת אריה    סימן סה,  שמצוות  שמחה מן  התורה   מקיים  בכל   סוגי   שמחות,  וכל אדם מוטלת עליו     מצוות  שמחה  בראוי לו,     והנה    לשיטתו נראה  פשוט,  שאדם השמח   בשתית   משקה משכר,   שאינו  יין, יוצא   בו  ידי  חובת   שמחת   יום  טוב.

ז)  כשם   שחול המועד  שונה מסתם יום רגיל   לעניין      דברים רבים,   כך הוא שונה  בכך   שאין   אומרים  בו  "בקר  טוב"    "ערב טוב"   כמו בכל השנה,  אלא ראוי להקפיד  לברך את חברו    בברכת  "חג שמח"   או  בכל  ברכה  מיוחדת    אחרת,    ואפילו   במוצאי שבת   ובמוצאי יום טוב   שהוא חול המועד    אין לברך   ברכת שבוע טוב, אלא  ברכה  המיוחדת   לחול  המועד.

ח)  ראוי   (אך לא חובה)   ללמוד    בחול המועד   סוגיות העוסקות   בהלכות  חול המועד,   כגון   סוגיות במסכת מועד קטן,   גם אם     הלימוד הזה     יבוא קצת    על חשבון   הלימוד     הקבוע  שלו,  משום שנוסף   על עצם    מצוות  תלמוד תורה,   מקיים   בזה את תקנת משה רבינו   שתיקן    ללמוד   הלכות   הרגל    ברגל, וכמו   שנאמר  במסכת מגילה     "משה תיקן להם לישראל    שיהיו    דורשים    הלכות פסח  בפסח".

ט)  מחלוקת   האם בזמן    שאין המקדש קיים   ישנה מצווה להקביל פני רבו   ברגל, הנוב"י    מסביר   שאין חיוב בזה"ז    כשאין המקדש קיים,  והחי"דא   מסביר   שגם כיום   יש חיוב,   אולם    נראה שעיקר   המצווה אינה מתקיימת  על ידי    הטלפון,  אלא בראית פני רבו ממש, ורק אם אין לו שום אפשרות  ללכת ולבקר את  רבו-  יכול   "לבקר"    אותו  באמצעות הטלפון,  אך מכל מקום    אין זו שלמות  המצווה.

 י)   כידוע,  אין להתגלח  בחול המועד,   ויש מי  שרצה  לומר  שבימינו  יש  מקום  להתיר   גילוח  בחול המועד,  היות  שבימינו     הרגילות  היא  להתגלח  בכל יום,   והגזירה   שלא להתגלח   הייתה  רק    בזמן  שנהגו להתגלח    בערך פעם   בשבוע.

אולם האמת  תורה דרכה,  שלדעת  רוב רובם של הפוסקים  גם כיום   אסור  להתגלח בחול המועד,  היות  שכאשר  חכמינו גוזרים גזירה-  אל  לנו  להסתכל  ולהתבונן   על  הטעמים   של  הגזרה   ולבחון   האם  הם  עדיין קימים    או  לא,  הגזירה בכל מקרה   נשארת על  כנה.

מה עוד  שגם  בדורות  קודמים יותר  היו קהילות  בהם  נהגו להתגלח  דבר יום ביומו,  ואעפ"כ לא עלה   על  דעת  רבני אותם קהילות    להתיר    את הגילוח   במועד.

והנה   ניתן להביא  לדברינו רמז נאה,   כתוב בפרשת  מקץ  "ויגלח ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה"    מכאן שכאשר באים לפני  אדם  חשוב- יש להתגלח קודם,    וכך  גם לפני  שבתות  וימים טובים-   שהם   חשובים   לא פחות מאדם חשוב-  יש להתגלח קודם,   ונראה  שכל     המועד  (הן היום טוב  והן  חול  המועד)   נחשבים  כיחידת   זמן אחת,  ויש    להתגלח לפניהם,   ולא  בתוכם,   כשם  שאסור  להתגלח  באמצע  פגישה עם אדם  חשוב-  כך  אין להתגלח    באמצע    חול  המועד.