תפילות חול המועד
ברורים בעניין תפילות חול המועד-
א) האם נשים צריכות להתפלל תפילת מוסף בחוה"מ ?
יש מחלוקת האם נשים חיבות בתפילת מוסף, יש סוברים שחיבת, משום שנשים חיבות בתפילה בכלל, ואם אכן כן- גם תפילת מוסף בכלל, ויש סוברים שנשים פטורות מתפילת מוסף- כיון שרק תפילה שהינה בקשה של רחמים- בזה יש מקום לחייב נשים, אך תפילה שאינה של רחמים- אין מקום לחייב נשים, לשיטה זו תפילת מוסף אינה תפילה לבקשת רחמים.
דעה אמצעית טוענת שמעיקר הדין נשים פטורות מתפילת מוסף, אלא שקיבלו עליהם להתפלל מוסף בתור חובה.
ונראה שכל הדיון הזה הוא דווקא בתפילת מוסף של שבת ויום טוב, אך בתפילת מוסף של חול המועד- נראה שלכו"ע נשים פטורות ממנו, כיון שקדושתו של חול המועד פחותה מקדושתם של שבתות וימים טובים, ואם כן- נראה לומר שגם חובת תפילת מוסף בחול המועד פחותה מהחיוב בשבתות ובימים טובים, ומכיון שהחיוב פחות- נראה שהחיוב הוא רק על אנשים, ולא על נשים.
ב) אם אדם התפלל תפילת יום טוב בחול המועד (והרי ההלכה היא שבחול המועד מתפללים תפילה של יום חול, ורק מוסיפים יעלה ויבוא) -לא יצא ידי חובת תפילה, וצריך לחזור ולהתפלל תפילת חול עם תוספת יעלה ויבוא.
שהרי אדם חייב להתפלל תפילה של ח"י ברכות, ואם חיסר ברכה -אפילו ברכה אחת- לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהתפלל, ורק בשבתות ובימים טובים יש דין מיוחד שאפשר להתפלל רק שבע ברכות, אך דין זה אינו קיים בחול המועד.
ג) אם בתפילת מוסף של חול המועד סוכות טעה ואמר את היום הלא נכון, כגון ביום הראשון של חול המועד אמר וביום השני- אם הוא עדיין בתוך הברכה- יחזור ליום הנכון, ואם כבר סיים את הברכה- יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור.
והטעם- שכל העניין של הזכרת הפסוקים של קרבנות המוספין אינו מעכב בדיעבד, ואם כן- הוא הדין אם הזכיר את פסוקי קרבנות המוספין, אלא שטעה והזכיר את היום הלא נכון- גם כן יצא בדיעבד.
ואמנם היה מקום לבוא ולחלק בין אם לא הזכיר כלל את פסוקי קרבנות המוספין, שאז יצא, לבין אם הזכיר, אלא שהזכיר את היום הלא נכון- שאז אולי לא יצא, כיון שהזכיר דבר שקר, אך מכל מקום לעניין הלכה למעשה נראה לומר שאם אמר את היום הלא נכון- יצא.
ד) כידוע, בחול המועד סוכות קוראים את אותה קריאה בתורה כמה פעמים- לכל אחד מן העולים לתורה.
ויש לברר, מה הדין אם אין לוי בבית הכנסת, דהנה, בכל השנה ההלכה היא, שיקרא כהן במקום לוי, אך שמא בחול המועד סוכות הדין ישתנה, היות שקוראים את אותה קריאה לכל העולים, אולם הלכה למעשה נראה שאף בחוה"מ סוכות אם אין לוי קוראים לכהן במקום לוי.
ה) מי שאחר לבוא לבית הכנסת בחול המועד ובא בשעה שהציבור מתפללים תפילת מוסף, לא יתפלל עם הציבור תפילת מוסף, אלא יתפלל שחרית, ואח"כ מוסף.
ויש בזה כמה טעמים- שחרית תדירה ממוסף והרי הלכה היא שתדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם, ועוד- שתפילות כנגד תמידים תקנום, ותמיד של שחר קדם למוסף.
והנה, כל מה שכתבנו עד כה, נכון גם באדם שאיחר לבוא לבית הכנסת בשבתות ובימים טובים, ובא בשעה שהציבור מתפללים תפילת מוסף, אלא שבחול המועד יש טעם נוסף לומר ששחרית קודמת למוסף- לפי שבחול המועד תפילת שחרית היא של י"ח ברכות (ורק ביו"ט תפילת שחרית של ז' ברכות) ומוסף של ז' ברכות, ואפשר שמחמת זה נקראת שחרית מקודשת כלפי מוסף.
ו) בן חו"ל שבא לא"י ודעתו לחזור לחו"ל, יש דיון בשאלה אם חייב בא"י ביו"ט שני.
דעת החכם צבי שצריכים לנהוג כבני א"י ולא לחגוג יו"ט שני, אמנם רוב הפוסקים חולקים וסוברים שבני חו"ל בא"י צריכים לחגוג יו"ט שני.
אלא שיש מפוסקי זמנינו הסבורים שאע"פ שאין הלכה כדעת החכ"צ- בשעת הצורך אפשר להקל ולסמוך על דעתו.
כמו כן יש מחלוקת בין פוסקי זמנינו האם בני חו"ל בא"י רשאים לעשות מנין לעצמם, רבי שמואל סלנט התנגד שיעשו מנין לעצמם, ויתפללו בצנעא, אולם דעת הרב אלישיב היא שבני חו"ל בא"י רשאים לעשות מנין לעצמם.
אולי היום יש מקום לומר שמותר לבני חו"ל בא"י לעשות מנין לעצמם, ואין בזה בעייה של לא תתגודדו, כיון שידוע שיש רבים מבני חו"ל בארץ, וכולם יודעים שדינם שווה וכל אחד יעשה כמנהגו, וכן כתב בספר יו"ט שני כהלכתו שכיום נוהגים להתפלל תפילת הציבור באסיפה.
ונראה להסביר, שמצד הסברה יש מקום לומר כדעת החכם צבי, שבן חו"ל הבא לארץ ישראל אינו חייב ביו"ט שני, מפני שהוא דין במקום, והנה, אע"פ שרוב הפוסקים לא נקטו כדעת החכם צבי- מ"מ לעניין תפילה היה ראוי לבני חו"ל להתפלל בצנעה, ומכל מקום כבר נהגו בני חו"ל להתפלל בציבור.
ז) לכתחילה אין האבל רשאי להתפלל כש"ץ בחול המועד, כך כתב הרמ"א יו"ד סימן שעו, שאבל לא נוהג להתפלל בשבת וביו"ט, והפמ"ג או"ח תרעא, כתב שהוא הדין בחול המועד.
אמנם יש מקרים בהם מותר לאבל להיות ש"ץ, הש"ך כותב שאם אין אחר שעדיף ממנו- מותר לאבל להיות שליח ציבור, והמ"א כותב שמותר לאבל להתפלל כשאין ש"ץ אחר, ונראה שהוא מחלוקת- האם ההיתר הוא רק כאשר אין ש"ץ אחר כלל, רק אז מותר לאבל להיות ש"ץ, או גם אם יש אחר אלא שהאבל עדיף ממנו- גם אז מותר לאבל להיות ש"ץ, בספר "ירושלים במועדיה" , חול המועד, עמ' קלח, נקט למעשה שאם אין שליח ציבור אחר כמותו, כגון אם קולו של האבל ערב יותר משל אחרים- רשאי האבל לעבור לפני התיבה.
ח) הגמ' בשבת קיח, אומרת ש "הקורא הלל בכל יום (=ולא רק באותם ימים בהם נתקן לקרא הלל) הרי זה מחרף ומגדף", המהרש"א מבאר הטעם- משום שהלל נתקן דווקא בימים מיוחדים לזכר הנס, ונמצא מי שאומרו בכל יום - לא יתפרסם הנס גם באותם ימים בהם אירע הנס.
והנה, יש לברר האם האיסור הוא דווקא בימים בהם אין אומרים הלל כלל, שאז הקורא בהם הלל הרי זה מחרף ומגדף, או שהאיסור הוא גם בימים בהם ניתקן לקרא הלל, והוא כופל את אמירת ההלל, גם במקרה כזה יש איסור.
והנה, אם כופל את אמירת ההלל, אלא שקריאתו בפעם השניה אינה לפרסם הנס, אלא דרך תחינה ובקשה- בודאי שאין בכך כל בעיה, שהרי אפילו בראש השנה וביום הכיפורים, בהם אין אומרים הלל כלל, מכל מקום מותר לקרא בהם הלל דרך תחינה, ואם כן- בודאי שבימים בהם ניתקן לקרא הלל -מותר לקרא הלל פעם שניה דרך תחינה, אלא שעדיין יש לעיין האם ניתן לקרא בהם הלל פעם שניה שלא דרך תחינה, אלא לפרסום הנס.
ובספר "ירושלים במועדיה" חול המועד, עמ' קלח, נקט שאם קורא תהלים, וכאשר מגיע למזמורי הלל אומר אותם בתור הלל- יש בזה בעייה, ואסור.
ט) ברכת המזון בחול המועד-
בחול המועד סוכות יוסיף "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", הן בחול המועד סוכות והן בחול המועד פסח יש דיון בפוסקים האם צריך להוסיף "הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו טוב", המ"א כותב שאין אומרים בו הרחמן, שאינו נחשב ליו"ט, החכמת שלמה אומר שגם חול המועד נחשב יו"ט, וא"כ ניתן לומר בו הרחמן ינחילנו יום שכולו טוב, להלכה נראה לומר שאין אומרים בו הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו טוב.
