הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לפתח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ (ד, ז)

ה' מוכיח את קין, שעליו להיטיב את דרכו. ותמוה שמיד אחרי תוכחה כזאת, הולך קין והורג את הבל! ולא זו בלבד, אלא שכאשר ה' שואל אותו על כך, הוא מגיב בחוצפה: "השומר אחי אנכי".

ייתכן שקין הבין בצורה לא נכונה את דברי ה' אליו. לפי תרגום יונתן (ד, ח) קין טען בוויכוחו עם הבל: "לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן", כלומר שלא האמין בהשגחה פרטית ובשכר ועונש, ולכן לא נראה לו שה' מתכוון לומר שהוא ייענש עליו חטאיו. זאת ועוד:  לא נראה לו שה' התכוון לומר שיש לחטא "תשוקה" ושהחטא "רובץ", שהרי חטא אינו דבר גשמי. לכן הוא הבין שה' מדבר על הבל:

"אם תיטיב" - אם תפגע באחיך כראוי, "שאת" - תיהנה מתוספת (שהרי תירש לבד את העולם). "ואם לא תיטיב" - אם לא תפגע בו כראוי, "לפתח חטאת רבץ" - הבל רובץ לפתחך בחטא, "ואליך תשוקתו" - הבל רוצה את מה שיש לך, "ואתה תמשל בו" - אתה תמשול בהבל. קין רצה להבין שהוא, כאח הבכור, צריך או יכול למשול באחיו הצעיר כמו שאביו מושל באמו, כמו שנאמר "והוא ימשל בך".

אולי בכוונה נאמרו הדברים כך ע"י ה', בצורה דו-משמעית, כנסיון לקין, לראות איך יתרגם את דברי ה'.

ולפי זה מובנת תשובתו של קין לה' "השומר אחי אנכי" - קין משיב לה' שנתן לו למשול בהבל, ולא לשמור עליו.

לפי זה אפשר גם לפרש את הפסוק: "ויאמר קין אל הבל אחיו" (ד, ח), שהוא פסוק קשה, שהרי לא נאמר בו מה אמר קין להבל. אפשר לפרש בשני אופנים:

א. הפסוק אומר שקין הבין שדברי ה' מתייחסים להבל אחיו. וצריך לקרוא את הפסוק כך: 'ויאמר קין [אל ליבו, שדברי ה' התייחסו] אל הבל אחיו', ולכן קם והרג את הבל.

ב. קין סיפר להבל את דברי ה', שהוא - קין - צריך למשול בו. וצריך לקרוא את הפסוק כך: 'ויאמר קין [את דברי ה', לפי הבנתו] אל הבל אחיו', ולכן קם והרגו.

ולכן גם אחרי שה' אומר לו שחטא חטא חמור, הוא אינו מביע חרטה אלא רק מביע פחד מנקמת הבריות ("והיה כל מוצאי יהרגני" - ד, יד) - מפני שלדעתו חטאו אינו חמור כל כך, כיון שהוא פעל לפי הבנתו בדברי ה'.

המסקנה מכך היא שאדם שומע מה שהוא רוצה לשמוע, וחושב שהוא מוצדק. אבל אם המסר שאנחנו מקבלים בדרך השראה נוח לנו יותר מדי, הדבר אמור לעורר את חשד באשר לנכונות הפרשנות שאנחנו נותנים לו.