מעניין שדווקא קין ששמו קשור לה', "קניתי איש את ה'", כשהביא מנחה לה', ה' "לא שעה" אליה, ואילו הבל, שלא ניתן הסבר לשמו, מנחתו נתקבלה.

אפשר להסביר זאת, על פי דברי רש"י כאן, שחוה התכוונה לומר שבלידת קין "שותפים אנו" עם ה'. ממלים אלו עלול להישמע כאילו יש שיתוף, ולא אלקים אחד (כמו שמפרש רש"י על הפסוק "אז הוחל לקרא בשם ה'" [ד, כו], שהחלו "לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים ולקרותן אלהות"). אם כן, באמירה "קניתי איש את ה'" יש רמז לע"ז, ולכן ה' לא שעה למנחתו של קין אלא רק למנחתו של הבל, שבשמו אין אזכור לשיתוף.

אבל אפשר לפרש את דבריה בדרכים אחרות:

(א) העובדה שחוה בחרה בשם 'ה'', מידת הרחמים, מראה שהיא הכירה בכך שיכולתה ללדת נבעה ממידת הרחמים של ה', שהרי ה' אמר לאדם: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (ב, יז), והם היו אמורים למות עקב אכילת עץ הדעת, ובכל זאת ה' ריחם עליהם ונתן לה אפשרות ללדת, כך שגם אם היא ואדם ימותו, בנם ימשיך את זרעם, כאילו הם ממשיכים לחיות. לפי זה, היא כאילו אומרת: 'בהולדת איש זה, קניתי את מידת הרחמים של הקב"ה'. וכך אומר ראב"ע:  "כאשר ראה שלא יחיה בגופו בעצמו לעולם, הוצרך להחיות המין, על כן אמרה קניתי איש את ה'".

(ב) ה' הביא את החיות לאדם לקרוא להם שמות, ובכך קנה האדם מעין בעלות עליהם (כמו שה' נקרא  "קונה שמים וארץ", וברא את העולם בדיבור כמו שנאמר "בעשרה מאמרות נברא העולם"); ועכשיו חוה נותנת שם לבנה, קין, ואומרת: עכשו גם אני נותנת שמות, ולא רק לחיות אלא גם ל"איש", ובזה אני כאילו קונה אותו.

(ג) חוה אומרת: בני נולד בצלם אלקים שאני הקניתי לו.