"הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" (ג, כב)

דברים אלו אינם מובנים: הייתכן שה' אומר שהאדם נהיה כמוהו עקב אכילת עץ הדעת? הרי ה' הוא יחיד ומיוחד, ולא ייתכן שיהיה אחר כמוהו. ואמנם הנחש אמר שאם יאכלו מעץ הדעת "והייתם כאלקים" (ג, ה), אבל הרי זה היה שקר.

אפשר להציע שני הסברים למלים אלה:

(א) המילה 'ממנו' מתייחסת לעץ הדעת, כמו שמצאנו במקומות נוספים בסיפור גן עדן: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (ב, יז); "אמר אלקים לא תאכלו ממנו" (ג, ג); "כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם... ידעי טוב ורע" (ג, ה); "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת" (ג, יא).

אם "ממנו" מתייחס לעץ הדעת, הכוונה היא שהאדם נהיה כמו העץ: העץ הוא 'עץ הדעת טוב ורע', ועכשיו האדם נהיה 'אדם היודע טוב ורע'.

(ב) רש"י פירש כאן: "היה כאחד ממנו - הרי הוא יחיד, כלומר מיוחד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו? לדעת טוב ורע". כלומר, הוא עלול לטעות ולחשוב עצמו א-לוה, במיוחד אם יקח מעץ החיים ויחיה לעולם. דבר דומה שקרה לדור הפלגה, שכתוב בו: "הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות" (יא, ו), ולכן ה' הפריד אותם; וכמו שאחדות דור הפלגה נמנעה ע"י גירושם, כך גם כאן. לפי פירוש זה, הדגש הוא על "כאחד", ו"כאחד ממנו" פירושו: יחיד במינו.

אבל פירוש זה קשה, שהרי באמת האדם לא היה יחיד, שהרי היתה עמו חוה? ואכן כדי למנוע חשש זה, הוא ברא את חוה, כמו שמפרש רש"י על הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו" (ב, יח): "שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג וזה בתחתונים ואין לו זוג". ולפי זה, אחרי בריאת חוה כבר אין חשש שיחשבו אותו לאלו-ה?

אפשר לתרץ, שלאחר שאכלו מעץ הדעת, נהיו אדם וחוה שוב כמו יצור אחד, כפי שאנו רואים שהתורה מתייחסת אליהם בלשון יחיד: "ואכל וחי לעולם", "ותפקחנה עיני שניהם" (ג, ז) - על אף שחוה אכלה קודם, עיני שניהם נפקחו יחד, כאילו שקיימו כבר "והיו לבשר אחד" (ב, כד). אלא שהם נצטוו להיות 'לבשר אחד', אבל לא להיות למעין 'א-לוה אחד', שהרי רק ה' הוא אחד ושמו אחד. וכדי שהיצור המאוחד הזה לא יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם, ויחשוב את עצמו ממש כא-לוה, הוא גורש מגן עדן. ואכן בגירוש מופיע לשון יחיד: "ויגרש את האדם", ולא כתוב 'את האדם ואת חוה אשתו' או 'את אדם וחוה'.

הכרת האדם בחסרונותיו יכולה להמריץ אותו להתעלות בצורה מתמדת, בתהליך שמבדיל בינינו לבין המלאכים המושלמים, ונותן לנו את ייחודנו בעיני ה', ונותן לחיינו משמעות ומטרה.