'"ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע" מי ראה אב הרחמן כמו אברהם, בנח כתוב ויאמר אלקים לנוח "קץ כל בשר בא לפניי" ושתק ולא אמר כלום ולא ביקש רחמים. אבל אברהם בשעה שאמר לו הקב"ה זעקת סדום ועמורה, מיד כתוב "ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע". אף אברהם לא עשה בשלמות כראוי. נח לא עשה כלום, לא ביקש על צדיקים כאברהם, ולא ביקש אף על הרשעים כמשה. אברהם תבע משפט כראוי, שלא ימות צדיק עם רשע, והתחיל מחמישים צדיקים עד עשרה. עשה ולא השלים, כי לא ביקש רחמים בין אם יש צדיקים ובין אם אין צדיקים. כי אמר אברהם, איני רוצה לתבוע שכר על מעשיי, שלא האמין בעצמו שיש לו שכר, עד לבקש בזכותו לפטור את הרשעים מהדין. אבל מי עשה בשלמות כראוי? זה משה. כיון שאמר לו הקב"ה "סרו מהר מן הדרך" מיד כתוב "ויחל מש את פני ה' אלקיו" עד שאמר "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". ואע"פ שכולם חטאו לא מש משם עד שאמר לו "סלחתי כדברך". אבל אברהם לא התחשב אלא אם נמצא בהם צדיקים, ואם אין בהם צדיקים לא התפלל. וע"כ לא היה עוד איש בעולם שיגן על דורו כמו משה, שהוא רועה נאמן' (זווהר קו,א. פרוש הסולם). והקשה מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, איך אפשר להבין את זה, הרי אברהם הוא מקור החסד, אז איך משה גדול ממנו בחסד?- וענה שכיון שמשה היה בזמן שקיבלנו את התורה, אז התורה מגבירה את כח החסד ובכך נעשה יותר מאברהם. ואולי אפשר לומר עוד שיש הבדל מהותי בין המקרים של אברהם ומשה, שאמנם מובא כאן שאברהם לא ראה את עצמו ראוי לכפר, אולם במקור בארמית נאמר 'דְּלָא בָּעָא רַחֲמֵי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, דְּאָמַר אַבְרָהָם לָא בָּעִינָא לְמִתְבַּע אֲגַר עוֹבָדוי' שלא נאמר שלא האמין בעצמו, אלא שלא רוצה לתבוע שכר עבודתו, ולא נאמר מדוע.. לכן ניראה שאפשר שהטעם שלא רצה להפעיל את מעלת שכרו כדי לכפר זה לא מטעם שלא ראה את עצמו כראוי לזה, אלא שלא ראוי להפעיל כאן את שכרו (להבדיל ממשה שהפעיל את מעלתו, “ואם אין מחני נא מספרך"). מדוע?- משה ביקש רחמים על חטא העגל, שזה בין אדם למקום, ולכן כיון שכל הבעיה היא מול ה', מבקש משה שה' יסלח. אולם אצל אברהם זה בין אדם לחברו, ואם אין בניהם צדיקים שישנו את אנשי המקום לטובה (שהרי לא היו מכניסי אורחים, כך שמי שבא להשפיע מבחוץ אין לו סיכוי להטיבם) הם ישארו מזיקים לאנשים. מימלא מה יעזור שיבקש שזכות מצוות הבין אדם לחברו שלו יכפר עליהם (יטה את הדין מעליהם, שיחשב יותר זכויות) הרי הם ימשיכו להתעלל, וזה יביא נזק לאנשים, ואין זו מידה ראויה לכפר להם כשזה יגרום להם ליכולת להמשיך להזיק לאחרים (שיוצא שזכות בין אדם לחברו יגרום שיוכלו להמשיך להזיק) זה דבר שלא ראוי. לכן אין הבדל בניהם, שאף משה לא היה מבקש בכזה מקרה, ומה שנאמר שמשעה משה גדול, זה מצד המעשה (ולא כמו ההבדל בין נח לאברהם, שנח יכל לעשות כמו אברהם). עוד ניראה שיש הבדל מהותי, שאברהם בא להעלות רחמים על גוים, ואילו משה בא לבקש רחמים על בנ"י. מימלא אצל אברהם כיון שהם גוים, אין בהם את הנשמה היהודית שרוצה חזק לידבק בה' כל הזמן (אלא יש בהם רצון להתחבר לה' ברמה פחותה יותר), ולכן הרחמים עליהם צריכים לבא יחד עם האפשרות לתיקון מעשיהם, וכיון שאין להם לפחות עשרה צדיקים, אין סיכוי שישובו בתשובה, שהצדיקים המעטים לא מספיקים בכדי להדליק בהם את התשובה. ואילו משה בקש רחמים לבנ"י, ואנו קרובי תשובה, ולכן גם אם אין שום יכולת ניראית לעין לשוב בתשובה, ודאי שנשוב בתשובה, ולכן ראוי לבקש רחמים בכל מצב. ועוד, שבנ"י דבוקים במידות הטובות (3 מידות באומה זו..) ולכן גם אם יש פגם בבין אדם לחברו (שבעגל גם רצחו את חור) ודאי שזה לא משהו שדבוק בהם אלא נפילה שמיד יקומו ממנה. ובכלל ניראה שכיון שמשה ידע שלא כל בנ"י חטאו שהרי ה' אומר "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" (שמות לב,ז) 'שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך' וכו' (רש"י) כך שעיקר החטא הוא מהערב רב, אז ודאי שישנם מבנ"י שלא חטאו (ולכן לא אומר שכל בנ"י חטאו) [שזהו שבט לוי והנשים] אז לא היה צריך לחפש צדיקים שלא חטאו, שלא כאברהם.. ומה שנאמר על משה שמעשיו גדולים יותר זה מהצד המעשי שהשתמש בכל מהותו לכפר, לעומת אברהם שלא עשה זאת (כי המציאות היתה אחרת) ולכן מעשי משה גדולים יותר וממנו יש ללמוד מה לעשות (וניראה שלכן מודגש שמשה הרועה הנאמן, שאמנם זה ביטוי נפוץ, אולם אולי כאן בא גם לומר שכמו הרועה שפועל אחרת ע"פ העדר שלו, כך גם משה פעל ע"פ בנ"י, העדר שלו).

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.