תובנות בתורה – פרשת חוקת

יט,ב: זאת חוקת התורה: תובנה: תוקפה של כל 'חוקה' הוא לנצח, 'לעולם'. מתוך 28 מופעים של המילה 'חוקת' בתורה (וכולם בספרי שמות, ויקרא, במדבר), 21 מהם באים בצמד המילים 'חוקת עולם' (המופע הראשון בשמות יב,יד, והאחרון בבמדבר יט,כא). 7 המופעים האחרים הם: חוקת הפסח (3 מופעים: שמות יב,מג; במדבר ט,יב; ט,יד), חוקת משפט (2 מופעים: במדבר כז,יא; לה,כט), זאת חוקת התורה (2 מופעים: במדבר יט,ב; לא,כא). 'חוקה' אינה מציינת חוקים אשר אין להם הסבר, אלא חוקים שתקֵפותם לנצח, 'חוקת עולם'.

יט,ט: והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, למי נידה: תובנה: אפר הפרה האדומה אמור להישמר ("למשמרת") ולשמש את בני ישראל לנצח, ולא יהיה צורך בעתיד להקריב שוב פרה אדומה. מי הנידה הם ערבוב של מים באפר הפרה האדומה, ואותם המים, בתוספת מים אחרים, אמורים לשמש לנצח ("למשמרת למי נידה") לצורך טהרת 'טמא מת'. הפרה האדומה היא מצווה חד-פעמית, לפיה יש לתת את הפרה דווקא לאלעזר הכהן (וּנְתַתֶּם אֹתָהּ, אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן; פסוק ג'), ולא לכהן הגדול בכל דור, שהרי אהרן הכהן עדיין היה חי ושימש בתפקידו, ובכל זאת צוותה התורה להביא את הפרה דווקא לאלעזר בנו. אם בכל זאת יאזלו מי הנידה המהולים באפר הפרה האדומה בעתיד, ולא תמצא פרה אדומה, ההיטהרות תהיה בעפר של קרבן חטאת כלשהו (וְלָקְחוּ, לַטָּמֵא, מֵעֲפַר, שְׂרֵפַת הַחַטָּאת; פסוק י"ז). התורה מציינת 'עפר' ולא 'אפר', וכן 'חטאת' ולא דווקא פרה אדומה. שני דברים נשארים בגדר 'חוקת עולם', והם, שאם תִּמָּצא פרה אדומה, הרי שאוסף האפר יטמא עד הערב (וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת-אֵפֶר הַפָּרָה, אֶת-בְּגָדָיו, וְטָמֵא, עַד-הָעָרֶב; וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם--לְחֻקַּת עוֹלָם; פסוק י'), וכן מי שיטמא ולא יתחטא, נפשו תיכרת (וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל:  כִּי אֶת-מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא, מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיו--טָמֵא הוּא.  וְהָיְתָה לָהֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם; פסוקים כ-כ"א).

כ,י: המן הסלע הזה נוציא לכם מים: תובנה: יש לקיים את דבר ה' בנאמנות ולגרום בכך לקידוש ה'. משה ואהרן הציגו את עניין הוצאת המים מהסלע, לא כשליחות מאת ה', אלא כמעשה שבא מכוחם ("נוציא לכם מים"). ה' קובל על מעשיהם, בכך שלא קִדְּשו את שמו: לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (פסוק י"ב).

כא,ג: וישמע ה' בקול ישראל: תובנה: ה' שומע את תפילות עם ישראל ונדריו (פסוק ב').

כא,כה: וישב ישראל בכל ערי האמורי: תובנה: יש להתיישב בשטח שנכבש מאויב. למעשה עם ישראל היה מיועד רק לעבור בשטחו של סיחון בדרכו לארץ המובטחת (פסוק כ"ב), אך כיון שהשטח נכבש, ישב עם ישראל בערים שנכבשו.