בפרשה אנו קוראים על פחדו של פרעה מהפיכה יהודית. מלך מצרים מעלה אפשרות שבמקרה מלחמה עם ישראל יצטרף לאויבים ויהווה גייס חמישי למצרים. כדי למנוע אפשרות כזאת, מחליט פרעה להעביר את עם ישראל בפרך. אדם העובד בפרך- אינו חושב על "מחר", דואג הוא אך ורק ל"היום". אין חזון ואין תקווה, אין עתיד ואין ציפייה. עם כזה לא יחשוב קדימה. אומה כזו לא תמרוד ולא תשתלט. היא תמשיך לסבול. כרגיל...
נקודה זו חייבים אנו לברר לעצמנו. האם אנחנו חיים במרוצה? זורמים בשטף החיים? האם אנו משקיעים זמן בתכנון של החיים? האם אנו משקיעים מחשבה בחזון? בציפייה? בבניה של החיים?

שבת שלום!