סיפור אמיתי:

הבטתי על שלושה קלסרים עבים גדושי מסמכים ומכתבים, ובהםהדיאגנוזה הרפואית המוחצת. "לעולם תהיי עקרה". כולם כאן, פרופסורים,מומחים מן הארץ והעולם, מי לא? חוות הדעת שלהם שוכנות אחר כבוד מתוייקות לפיתאריכים כרונולוגים, עשר שנות נישואין, ואין יבבה של תינוק, על פי הטבע – הםאומרים – אין סיכוי.

השעה עשר בלילה, האברך שלי סעד ערבית והלך לישון. אני לבדבמטבח, תוהה ושבורה. הלילה הוא ליל נישואינו העשירי...

כן, אני מודה לקב"ה שזיכה אותי בבעל אברך ירא אלוקיםמרבים, עדין נפש ובעל רגישות נדירה, שאפילו לא השמיע צלילון של טרוניה, לא שביב שלאכזבה, ואף ולא גרגיר אבק של ייאוש. אבל הבית ריק משמחת ילדים, ואין בכתליםקישקושי צבעים, ואף קובית משחק או צעצוע לא נחבאים מתחת למיטה או מאחורי הדלת.אישה עקרה.

שמעתי שעל פי ההלכה יכול הבעל לגרש את אשתו אחרי 10 שנותנישואין... לא חששתי, ידעתי שאצל אישי הגזירה היא משותפת, והוא לא יצער אותילעולם!!! אבל הצער שלי לא מניח לי, אני טרודה. נרדפת, עצובה, חסרת מנוחה. מעגלשאין לו סוף. שכנה שנכנסה לא שאלה מדוע אני בוכה, היא הכירה את הסיפור. לפתע ניצנץרעיון במוחי. חייגתי לנהג מונית חרדי המוכר לנו וביקשתי שיגיע. שכנתי שמחה להתלוותאלי, לנחמני מעט. "בבקשה לאן נוסעים?" שאל הנהג, קח אותנו לרב הכי צדיקבירושלים, בקשתי, והמתן לנו כמה דקות. "בשמחה", השיבני "נוסעיםמכאן 7 דקות דרומה לשכונת שערי חסד, ותכנסו לבית של גדול הדור הרב הגאון שלמה זלמןאויערבעך".

חורף. גשמי זעף, ברקים ורעמים ליוו את המונית בדרכה, ובתוכהנהג טוב לב, ידידה מתפללת, ונשמה מיוסרת. הגענו. דפקתי בעדינות על הדלת. הרב פתח,ומי שהכירו הוקסם מהארת פניו הלבבית. "מה אוכל לעזור שאל?" סיפרתי עלבעלי הצדיק, על שלום הבית, ואז פרצתי בבכי גדול. עשר שנות נישואין, ללא ילדים,והרופאים אמרו: אין סיכוי. והבכי שוטף כנהר מתגלגל... וליבי מנסה לקושש שברי תקווהוחלקי ישועה. אם בכלל. והלילה ליל נישואינו העשירי... כאמור.

כשנרגעתי מעט, שמעתי מפיו הקדוש, משפטים מזעזעים מחד, ומופלאים מאידך, מילים קשות ואוהבות יחדיו, כמו אש ומים המשמשים בערבוביה אלטבעית. "אני מאד מצטער בשבילך", אמר בלחש בעיניים מזדהות, ואז הגביה מעטקולו והוסיף "אבל הקב"ה לא חייב לתת לך ילדים... הוא לא חייב לתת לךבריאות, ולא חייב לתת לך פרנסה, או בית או משפחה..." ובקול תקיף וחד סיכם אתדבריו "הקב"ה לא חייב!!!"

אני אשה פשוטה, חשבתי לתומי שאשמע ממנו דברי נחמה, עידוד,שהקב"ה רחמן ועוד אזכה לישועה ואולי יתן לי ברכה מיוחדת בצרוף סגולה, משהואופטימי, והנה אני שומעת "הקב"ה לא חייב לך ילדים!!!" הסתחררתי,עולם חשך בעדי לרגע, אבל הרב המיוחד הזה לא הטיף לי מוסר, הוא פשוט מילא אותי במסרמכונן. לפתע חשתי חמימות פנימית, של גילוי שמיימי, כואב, שורף

את הלב אבל אמיתי. הכי אמיתי שיש. השתררה דממה, הבנתי שאיןלו מה להוסיף לי, וכנראה זו גזירה שעלי לקבל באהבה. הסתובבתי לצאת "תודה כבודהרב" מילמלתי. עשתי צעד קטן החוצה ופתאום שמעתי מילה "אבל". הואאמר "אבל". הפנייתי ראשי לעברו, ומכאן ואילך שמעתי את המשפט הכל כךפשוט, אבל כה עצום ובונה ומטלטל לבבות "אבל דעי לך, שאם את תעשי למען אנשיםמה שאת לא חייבת, אז מהשמיים יעשו איתך מה שלא חייבים לך. כל המרחם על הבריותמרחמים עליו מן השמים, ומידה כנגד מידה לא בטלה...". החילותי לשנן את המשפטהזה, מדקדקת במילותיו כמו בקריאת שמע, "אם את תעשי למען אנשים מה שאת לאחייבת, מן השמים יעשו איתך מה שלא חייבים לך". אמרתי "תודה רבה",וירדתי במדרגות בוכה מאושר. קיבלתי הרגע פרספקטיבה לכל החיים שחדרה לכל כדוריתבדמי. יצאתי אל הגשם והחשיכה, הבטתי בשחקים ולחשתי "הקב"ה הבנתי הכל,אני בתך האוהבת מבטיחה לך, שכמו שאתה נותן בחינם לכולם, לבני אנוש לחיות ולעופות,לכל בריותיך, גם אני אתן מזמני מכספי ומהכוחות שלי לילדיך. אני אעשה המון למענם גםאם אינני חייבת...".

פרק ב

נכנסתי לדירתי הקטנה מאושרת מן הגילוי ואז גמלה החלטהבליבי. מחר אלך לבית היולדות ואעזור ליולדות. הן חלשות וזקוקות לסיעוד.

קניתי כמה מתנות והפתעות והלכתי לשמח אותן. הן באמת שמחובנוכחותי אבל אחרי מספר שבועות הבנתי שכאן לא בדיוק צריכים אותי. מחלקת יולדות היאמחלקה שמחה, יש תינוק אז יש ברית מילה, יש בת אז יש אור נוסף, יש בני משפחה,מתנות, ובסך הכל היולדות מאושרות... החלטתי להפנות את מרצי הוני ואוני למחלקההכי... הכי.. אונקולוגיה.

קניתי מן המעט שיש לי המון ממתקים, מכל הסוגים. ופלות,וחלווה וקוקוס ושוקולדים שקדים ותמרים וסוכריות וחטיפים, עם מפיונים מרהיבים והכלארזתי בסלסלות מתוקות ובעיצוב ססגוני ומשובב עין. התחלתי לעבור מאחת לאחת, ממיטהלמיטה בחיוך במאור פנים כשאני אוחזת את עגלת הנירוסטה, שאף היא מעוצבת בשללצלופנים וניירות מרשרשים, תענוג לעין, לחך, וללב.

השקעתי במצווה הזו את הלב הנשמה הכוח והכסף. התאהבתי בחסדהזה, וכל חיוך קטנטן של מבריאה, שובב את נפשי. רבונו של עולם, הרי שכינה שורהלמעלה ממראשותיו של חולה, ובוודאי שהמבריאים הללו הם צדיקים אמיתיים שאינם בועטיםביסורים, ולכם ברכתם ראוייה שתתקיים.

ביקשתי שיברכוני והן ברכוני בשמחה, עם הכרת הטוב, שספק אםאני ראוייה לה. אחרי שנה נולד לנו - במזל טוב – בן. אחרי ארבע שנים נוספות קיבלנומתנה נוספת מהקב"ה שלא חייב לנו ילדים, עוד תאומות מקסימות.

אבל אני לא הפסקתי עם החובה שאינני חייבת. חיי סובבים סביבהמתקת חייהם של האנשים והנשים הללו שנמצאים שם בקומה השביעית ובחסדי השי"תיבריאו. מדי יום שני בשבוע עם אמי שתחיה ועם בנותי, (כשהן בחופשה מן הלימודים) אנומחלקות מאות סלסלות מתוקות, שממתקות חיים.

חצי טון ממתקים בחודש!!! למען בניו ובנותיו של מלך מלכיהמלכים, שדורש מעמנו להיטיב עם הזולת, גם מבלי לקבל שכר. כמו שהבנת, כבר חלפו שניםרבות מאז. לפני ארבעה חודשים חיתנו את בני בכורי, שהוא תלמיד חכם גדול, ובחתונתושימחוני בין השאר מאות רבות של רופאים אנשי צוות, חולים שהבריאו ובני משפחות שלחולים שנפטרו. רציתי לספר לך שראיתי הרבה פרידות בחיי, אתה כבר מבין... חוויתיהמון תודות מכאלה על ערש דווי, שקובית שוקולוד בלשונם גרמה להם אושר עצום, שאיננייכולה לתארו. ההסתכלות שלי על חיינו עלי אדמות מאד  אופטימית, מאד שמחה, ולאאגואיסטית. אינני אשה עשירה, בעלי אברך שלא מקבל מילגה והממתקים שאני משיגה מכספיומתורמים, עולים לי במאמץ רב. אבל הכל שווה. כי במידה עצומה אני חשה שהאושר שלימקורו בעובדה שאני עושה לזולת מה שאני לא חייבת, אבל עכשיו זה כה הדוק בשיגרת חיי,עד שזה הפך למחוייבות ממכרת ממש.

צליל קטן מאחורי הסיפור

הגב מרים גבאי מתגוררת עם בני משפחתה בדירה קטנטונת בשכונהחשובה בירושלים, ביתה פתוח, הפקר לכלל. בצפיפות ראוייה להערכה תמצאו שם המון שקיותוקרטונים של ממתקים, אותן היא אורזת בסלסלות אסטיות ויוצאת לדרך מדי יום שני לביתהמבריאים. 20 שנים פעלה ב"שערי צדק" ובשנה האחרונה מפעל החסד שלה הועברלהדסה עין כרם, ל"מכון שרת" שם היא נעה בין שמונה קומות של מבקשי ישועהורפואה ומייצרת חיוכים, מתיקות ושמחת חיים למי שכה זקוק להם.

אגב, מי שירצה לסייע בעדה, ולהיוושע בעזרת השם, שיתקשר ל- 0504146190

מתוך סידרת ספריו של הרב יעקב (קובי) לוי

ניתן ללמוד מכאן כי סגולה בדוקה ומנוסה לפקידת עקרות, ולישועות למעלה מהטבע,לעשות חסד בהתמדה, חסד טהור שבא מהלב, וזמן עשיית החסד זה עת רצון לקבלת התפילה -לכן אם אדם עושה חסד עם אדם אחר, לא להתביש לבקש ממנו שיברך אותו וגם עושה החסד יעתיר בתפילה בזמן עשיית החסד, ויבקש מה' בשפתו שלו שיעשה עימו חסד וצדקה ויאריך כפי צחות לשונו.

ובמידה ואדם אינו יודע באיזה מצווה לאחוז ואיזה חסד לעשות עם הבריות טוב לבקש מ ה' שיתן בלבו עצה לעשות חסד שמתאים לו עם הכלים שיש לו  ויבקש מה' שיסייע לו גם להגשים את הרצונות הטובים ושיהיה הכול לטובה (שהרי כל אדם ניחן עם כלים - מתנות שיחודיות רק לו לדוגמא :יש אדם שיודע לנגן יש אדם היודע ליצור דברים יש אדם היודע לתווך בין אנשים, יש אדם היודע לרקוח תרופות טבעיות יש אדם היכול לפתוח בית תמחוי יש אדם היכול פשוט לארח מעוטי יכולת וכו' והכל יכול לשמש ולעזור לבני אדם)

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, החפץ בצדקה וחסד, בוחן כליות ולב, רב להושיע וגומל חסדים טובים, שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות אשתי אורה בת אסתר למשפחת חדד, יהי רצון שיקויים באשתי אורה בת אסתר מקרא שכתוב וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך וכן אם הבנים שמחה הללויה וכן יהי שלום בחילך שלוה בארמונותיך ויהיו זרענו כולם זרע ברך ה' זרע קודש בר קימא דור ישירים יבורך ונזכה אנו וכל זרענו מעתה ועד עולם ולנצח נצחים להיות שלחים טובים נאמנים למדנים מבורכים חזקים ובראים של ה' יתברך ונזכה להגדיל ולהגביר ולהרבות את גבול הקדושה והטהרה והטוב והחסד בעולם אמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבנו ומשאלות ליבם של אחינו בית ישראל בטוב הנראה והנגלה אמן אמן אמן נצח נצח נצח סלה סלה סלה ועד ועד ועד כן יהי רצון ובגאולת עולם ובבנין ירושלים ובבנין בית המקדש נזכה להתברך בטוב הנראה והגלה עם כל אחינו בית ישראל ונאמר אמן.