סיפור אמיתי....
סיפור אמיתי:
הבטתי על שלושה קלסרים עבים גדושי מסמכים ומכתבים, ובהם
הדיאגנוזה הרפואית המוחצת. "לעולם תהיי עקרה". כולם כאן, פרופסורים,
מומחים מן הארץ והעולם, מי לא? חוות הדעת שלהם שוכנות אחר כבוד מתוייקות לפי
תאריכים כרונולוגים, עשר שנות נישואין, ואין יבבה של תינוק, על פי הטבע – הם
אומרים – אין סיכוי.
השעה עשר בלילה, האברך שלי סעד ערבית והלך לישון. אני לבד
במטבח, תוהה ושבורה. הלילה הוא ליל נישואינו העשירי...
כן, אני מודה לקב"ה שזיכה אותי בבעל אברך ירא אלוקים
מרבים, עדין נפש ובעל רגישות נדירה, שאפילו לא השמיע צלילון של טרוניה, לא שביב של
אכזבה, ואף ולא גרגיר אבק של ייאוש. אבל הבית ריק משמחת ילדים, ואין בכתלים
קישקושי צבעים, ואף קובית משחק או צעצוע לא נחבאים מתחת למיטה או מאחורי הדלת.
אישה עקרה.
שמעתי שעל פי ההלכה יכול הבעל לגרש את אשתו אחרי 10 שנות
נישואין... לא חששתי, ידעתי שאצל אישי הגזירה היא משותפת, והוא לא יצער אותי
לעולם!!! אבל הצער שלי לא מניח לי, אני טרודה. נרדפת, עצובה, חסרת מנוחה. מעגל
שאין לו סוף. שכנה שנכנסה לא שאלה מדוע אני בוכה, היא הכירה את הסיפור. לפתע ניצנץ
רעיון במוחי. חייגתי לנהג מונית חרדי המוכר לנו וביקשתי שיגיע. שכנתי שמחה להתלוות
אלי, לנחמני מעט. "בבקשה לאן נוסעים?" שאל הנהג, קח אותנו לרב הכי צדיק
בירושלים, בקשתי, והמתן לנו כמה דקות. "בשמחה", השיבני "נוסעים
מכאן 7 דקות דרומה לשכונת שערי חסד, ותכנסו לבית של גדול הדור הרב הגאון שלמה זלמן
אויערבעך".
חורף. גשמי זעף, ברקים ורעמים ליוו את המונית בדרכה, ובתוכה
נהג טוב לב, ידידה מתפללת, ונשמה מיוסרת. הגענו. דפקתי בעדינות על הדלת. הרב פתח,
ומי שהכירו הוקסם מהארת פניו הלבבית. "מה אוכל לעזור שאל?" סיפרתי על
בעלי הצדיק, על שלום הבית, ואז פרצתי בבכי גדול. עשר שנות נישואין, ללא ילדים,
והרופאים אמרו: אין סיכוי. והבכי שוטף כנהר מתגלגל... וליבי מנסה לקושש שברי תקווה
וחלקי ישועה. אם בכלל. והלילה ליל נישואינו העשירי... כאמור.
כשנרגעתי מעט, שמעתי מפיו הקדוש, משפטים מזעזעים מחד,
ומופלאים מאידך, מילים קשות ואוהבות יחדיו, כמו אש ומים המשמשים בערבוביה אל
טבעית. "אני מאד מצטער בשבילך", אמר בלחש בעיניים מזדהות, ואז הגביה מעט
קולו והוסיף "אבל הקב"ה לא חייב לתת לך ילדים... הוא לא חייב לתת לך
בריאות, ולא חייב לתת לך פרנסה, או בית או משפחה..." ובקול תקיף וחד סיכם את
דבריו "הקב"ה לא חייב!!!"
אני אשה פשוטה, חשבתי לתומי שאשמע ממנו דברי נחמה, עידוד,
שהקב"ה רחמן ועוד אזכה לישועה ואולי יתן לי ברכה מיוחדת בצרוף סגולה, משהו
אופטימי, והנה אני שומעת "הקב"ה לא חייב לך ילדים!!!" הסתחררתי,
עולם חשך בעדי לרגע, אבל הרב המיוחד הזה לא הטיף לי מוסר, הוא פשוט מילא אותי במסר
מכונן. לפתע חשתי חמימות פנימית, של גילוי שמיימי, כואב, שורף
את הלב אבל אמיתי. הכי אמיתי שיש. השתררה דממה, הבנתי שאין
לו מה להוסיף לי, וכנראה זו גזירה שעלי לקבל באהבה. הסתובבתי לצאת "תודה כבוד
הרב" מילמלתי. עשתי צעד קטן החוצה ופתאום שמעתי מילה "אבל". הוא
אמר "אבל". הפנייתי ראשי לעברו, ומכאן ואילך שמעתי את המשפט הכל כך
פשוט, אבל כה עצום ובונה ומטלטל לבבות "אבל דעי לך, שאם את תעשי למען אנשים
מה שאת לא חייבת, אז מהשמיים יעשו איתך מה שלא חייבים לך. כל המרחם על הבריות
מרחמים עליו מן השמים, ומידה כנגד מידה לא בטלה...". החילותי לשנן את המשפט
הזה, מדקדקת במילותיו כמו בקריאת שמע, "אם את תעשי למען אנשים מה שאת לא
חייבת, מן השמים יעשו איתך מה שלא חייבים לך". אמרתי "תודה רבה",
וירדתי במדרגות בוכה מאושר. קיבלתי הרגע פרספקטיבה לכל החיים שחדרה לכל כדורית
בדמי. יצאתי אל הגשם והחשיכה, הבטתי בשחקים ולחשתי "הקב"ה הבנתי הכל,
אני בתך האוהבת מבטיחה לך, שכמו שאתה נותן בחינם לכולם, לבני אנוש לחיות ולעופות,
לכל בריותיך, גם אני אתן מזמני מכספי ומהכוחות שלי לילדיך. אני אעשה המון למענם גם
אם אינני חייבת...".
פרק ב
נכנסתי לדירתי הקטנה מאושרת מן הגילוי ואז גמלה החלטה
בליבי. מחר אלך לבית היולדות ואעזור ליולדות. הן חלשות וזקוקות לסיעוד.
קניתי כמה מתנות והפתעות והלכתי לשמח אותן. הן באמת שמחו
בנוכחותי אבל אחרי מספר שבועות הבנתי שכאן לא בדיוק צריכים אותי. מחלקת יולדות היא
מחלקה שמחה, יש תינוק אז יש ברית מילה, יש בת אז יש אור נוסף, יש בני משפחה,
מתנות, ובסך הכל היולדות מאושרות... החלטתי להפנות את מרצי הוני ואוני למחלקה
הכי... הכי.. אונקולוגיה.
קניתי מן המעט שיש לי המון ממתקים, מכל הסוגים. ופלות,
וחלווה וקוקוס ושוקולדים שקדים ותמרים וסוכריות וחטיפים, עם מפיונים מרהיבים והכל
ארזתי בסלסלות מתוקות ובעיצוב ססגוני ומשובב עין. התחלתי לעבור מאחת לאחת, ממיטה
למיטה בחיוך במאור פנים כשאני אוחזת את עגלת הנירוסטה, שאף היא מעוצבת בשלל
צלופנים וניירות מרשרשים, תענוג לעין, לחך, וללב.
השקעתי במצווה הזו את הלב הנשמה הכוח והכסף. התאהבתי בחסד
הזה, וכל חיוך קטנטן של מבריאה, שובב את נפשי. רבונו של עולם, הרי שכינה שורה
למעלה ממראשותיו של חולה, ובוודאי שהמבריאים הללו הם צדיקים אמיתיים שאינם בועטים
ביסורים, ולכם ברכתם ראוייה שתתקיים.
ביקשתי שיברכוני והן ברכוני בשמחה, עם הכרת הטוב, שספק אם
אני ראוייה לה. אחרי שנה נולד לנו - במזל טוב – בן. אחרי ארבע שנים נוספות קיבלנו
מתנה נוספת מהקב"ה שלא חייב לנו ילדים, עוד תאומות מקסימות.
אבל אני לא הפסקתי עם החובה שאינני חייבת. חיי סובבים סביב
המתקת חייהם של האנשים והנשים הללו שנמצאים שם בקומה השביעית ובחסדי השי"ת
יבריאו. מדי יום שני בשבוע עם אמי שתחיה ועם בנותי, (כשהן בחופשה מן הלימודים) אנו
מחלקות מאות סלסלות מתוקות, שממתקות חיים.
חצי טון ממתקים בחודש!!! למען בניו ובנותיו של מלך מלכי
המלכים, שדורש מעמנו להיטיב עם הזולת, גם מבלי לקבל שכר. כמו שהבנת, כבר חלפו שנים
רבות מאז. לפני ארבעה חודשים חיתנו את בני בכורי, שהוא תלמיד חכם גדול, ובחתונתו
שימחוני בין השאר מאות רבות של רופאים אנשי צוות, חולים שהבריאו ובני משפחות של
חולים שנפטרו. רציתי לספר לך שראיתי הרבה פרידות בחיי, אתה כבר מבין... חוויתי
המון תודות מכאלה על ערש דווי, שקובית שוקולוד בלשונם גרמה להם אושר עצום, שאינני
יכולה לתארו. ההסתכלות שלי על חיינו עלי אדמות מאד אופטימית, מאד שמחה, ולא
אגואיסטית. אינני אשה עשירה, בעלי אברך שלא מקבל מילגה והממתקים שאני משיגה מכספי
ומתורמים, עולים לי במאמץ רב. אבל הכל שווה. כי במידה עצומה אני חשה שהאושר שלי
מקורו בעובדה שאני עושה לזולת מה שאני לא חייבת, אבל עכשיו זה כה הדוק בשיגרת חיי,
עד שזה הפך למחוייבות ממכרת ממש.
צליל קטן מאחורי הסיפור
הגב מרים גבאי מתגוררת עם בני משפחתה בדירה קטנטונת בשכונה
חשובה בירושלים, ביתה פתוח, הפקר לכלל. בצפיפות ראוייה להערכה תמצאו שם המון שקיות
וקרטונים של ממתקים, אותן היא אורזת בסלסלות אסטיות ויוצאת לדרך מדי יום שני לבית
המבריאים. 20 שנים פעלה ב"שערי צדק" ובשנה האחרונה מפעל החסד שלה הועבר
להדסה עין כרם, ל"מכון שרת" שם היא נעה בין שמונה קומות של מבקשי ישועה
ורפואה ומייצרת חיוכים, מתיקות ושמחת חיים למי שכה זקוק להם.
אגב, מי שירצה לסייע בעדה, ולהיוושע בעזרת השם, שיתקשר ל-
0504146190
מתוך סידרת ספריו של הרב יעקב (קובי) לוי
נראה כי שמכאן ניתן ללמוד סגולה בדוקה ומנוסה לפקידת עקרות,
לעשות חסד בהתמדה, חסד טהור שבא מהלב, וזמן עשית החסד זה עת רצון לקבלת התפילה
והברכות שברכו את אותה גברת שתיפקד בהריון, אכן זה עזר, יותר מכל תרופה, ברוך
המקדש שמו ברבים.
