"אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל..." (במדבר ה, יב)

"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר..." (במדבר ו, ב)

פרשיית סוטה ופרשיית נזיר מופיעות בסמיכות כשתי פרשיות עוקבות, וחז"ל התייחסו לסמיכות זו:

"רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". (ברכות סג, א).

מה הקשר בין העובדה שאדם ראה סוטה בקלקולה לבין התביעה להינזר מיין?

כתב ר' זאב מז'יטומיר: "כלל העולה שבכל מקום אשר נזדמן לו לאדם לראות ולהסתכל, ואפילו בדבר מגונה וכיעור, יבין וישכיל שלא לחנם הראה לו השם יתברך מקרה מגונה. מסתמא יש חסרון בו בעצמו, ולא נתן דעתו לתקן את עצמו, כי אם בהקרה לו ככה לראות מעשה מגונה ונזכר מה שעיוות. ולוקח לעצמו מוסר השכל, איך לתקן ענינו ולשאול ממנו יתברך סליחה וכפרה על העבר... ולזה כיוונו לומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". (אור המאיר, במדבר, פרשת נשא).

ר' זאב מפרש שכאשר מזדמן לאדם לראות דברים שאינם מתוקנים, עליו לדעת שמהשמיים גרמו לו לראותם כדי לעורר אותו לחשבון נפש. לכן, מי שרואה סוטה בקלקולה צריך להבין שרומזים לו מהשמיים שהוא קרוב לחטא: על מנת שלא להגיע למצבה של הסוטה עליו להתרחק מקלות ראש, על ידי הנזרות מיין.

כתב הבעל שם טוב: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו". ופירש הבעל שם טוב הקדוש, "כל הנגעים שאדם רואה חוץ" - זה נמשך "מנגעי עצמו". (בעל שם טוב על התורה, פרשת בראשית).

הבעל שם טוב מלמד שמומים ופגמים שאדם רואה בסביבתו, מעידים על הרע שמקנן בתוכו. לכן, מי שפוגש במומי אחרים, יחפש בעצמו את אותו שורש של חטא שדרוש תיקון.

דרך מלכו של עולם היא לדבר עם בני האדם באמצעות רמזים. הרמזים הם הבת קול שיוצאת בכל יום במטרה לעורר את האדם לתשובה, ולפעול לתקן את הדרוש תיקון.

אחד מהסיפורים הקצרים שסיפר ר' נחמן ידוע בשם "מנורת החסרונות": "אֶחָד הָלַךְ מֵאָבִיו וְהָיָה בִּמְדִינוֹת אֲחֵרוֹת... וְלִזְמַן בָּא לְאָבִיו וְהִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁלָּמַד שָׁם אָמָּנוּת גָּדוֹל לַעֲשׂוֹת מְנוֹרָה הַתְּלוּיָה וְצִוָּה לְהִתְאַסֵּף כָּל בַּעֲלֵי אָמָּנֻיּוֹת הַזֶּה וְהוּא יַרְאֶה לָהֶם חָכְמָתוֹ בְּזֶה הָאָמָּנוּת... וְהַבֵּן הוֹצִיא מְנוֹרָה אַחַת שֶׁעָשָׂה וְהָיְתָה מְגֻנָּה מְאד בְּעֵינֵי כֻּלָּם... וְהַבֵּן הִתְפָּאֵר: הֲלא רְאִיתֶם חָכְמַת אָמָּנוּתִי וְהוֹדִיעַ לוֹ אָבִיו שֶׁלּא נִרְאָה יָפָה בְּעֵינֵי כֻּלָּם הֵשִׁיב לוֹ הַבֵּן: אַדְּרַבָּא! בָּזֶה הֶרְאֵיתִי גְּדֻלָּתִי כִּי הֶרְאֵיתִי לְכֻלָּם חֶסְרוֹנָם כִּי בְּזאת הַמְּנוֹרָה נִמְצָאִים הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהַבַּעֲלֵי אָמָּנוּת הַנִּמְצָאִים כָּאן... לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם שֶׁאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת וְיֵשׁ לְכָל אֶחָד חִסָּרוֹן" (מעשה שיחות שאחר ספורי המעשיות).

הבן היה יכול ליצור מנורה שתראה יפה לכולם, אך חכמתו ומומחיותו הגדולה באה לידי ביטוי ביכולת ליצור מנורה שמפגישה את כל אחד מבעלי האומנות האחרים עם נקודת החיסרון שלו. יתכן שהנמשל של סיפור "מנורת החסרונות" של ר' נחמן הוא בריאת העולם הזה.

אלוקים היה יכול לברוא עולם מושלם, ללא חסרונות. אבל אם המציאות הייתה נבראת מתוקנת ומושלמת, לא היה מקום לעבודה והתקדמות. אלוקים ברא בכוונה עולם שאינו מושלם, הדורש עוד עבודה ותיקון. מטרת החסרונות היא לעורר את בני האדם לעבודה, ולאפשר להם לגלות את נקודות החולשה שבהם, כדי שיוכלו להביאן לידי תיקון.

יהי רצון שנזכה לשמוע את בת הקול הקוראת לתיקון.

הרב נחמיה רענן, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון www.etzion.org.il