'וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו 

יהיה ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה' 

(ה י): יש לדקדק מה נרמז בשלושה פעמים שנכתב לו 

יהיה, לו יהיו, לו יהיה, דנראה ממש כייתור לשון. 

וי"ל דאיתא ברמב"ם (הלכות תרומות פ"א ה"ה) אין 

חייבים מן התורה להפריש תרומה אלא בארץ ישראל 

בלבד, ונביאים תקנו אף בארץ שנער מפני שרוב ישראל 

היו מצוין שם, וחכמים הראשונים התקינו אף בארץ 

מצרים ובעמון ומואב מפני שהם סביבות ארץ ישראל.

ומצינו שדרשו חז"ל (ברכות סג.) איש אשר יתן לכהן לו 

יהיה, לו יהיה ממון הרבה. דמי שנותן את התרומות זוכה 

להתברך בממונו ולהתעשר.

ונראה דהתורה רצתה לרמוז על שלוש תרומות אלו, 

שאף בהפרשת שלושה תרומות אלו, יהיה לו ממון 

הרבה, ולא יאמר שרק בהפרשת התרומה שבארץ 

ישראל מתברך ממונו. 

('זרע שמשון' פרשתינו אות ב)