תובנות בתורה – פרשת במדבר

א,ב: כל זכר לגולגלותם: תובנה: כאשר ה' מצווה לשאת ולמנות את בני ישראל, השיטה היא ספירה לפי גולגולת האדם הנִמנה, או לפי משפחת בית אבותיו (ג,טו) או לפי שמו בלבד (ג,מ). הציווי לספור לפי מחצית השקל (שמות ל,יב-יג) חל רק כאשר היוזמה למפקד באה מצד משה או העם ("כי תשא", לרצונך), אך אם המפקד בא כציווי מאת ה', הרי הספירה היא לפי גולגלות או שמות. כן נפקדו בלי מחצית השקל גם בני לוי (במדבר ג,טו), בני קהת (במדבר ד,ב) וכן בני גרשון (במדבר ד,כב), וכן כל בכור זכר בבני ישראל (במדבר ג,מ), כי מפקדים אלה נערכו במצוות ה'.

ג,א: ואלה תולדות אהרן ומשה: תובנה: משה הרגיש חלק בלתי נפרד ממשפחתו הקרובה של אחיו הגדול אהרן. בני משה לא היו אתו במדבר, ודאי לא ב"מעמד הר סיני", שהרי "ביום דיבר ה' את משה בהר סיני" בני משה (גרשום ואליעזר) היו עם אמם צפורה במדין. יתרו הביא אותם למדבר אל משה (שמות יח,ו), אך נראה שחזרו עמו למדין בעת שעזב, כי לא נזכרו יותר וגם לא צפורה אמם.

ג,לט: כל פקודי הלויים ... כל זכר מבן חודש ומעלה, שניים ועשרים אלף: תובנה: עם ישראל כולו מנה כ- 1,652,000 נפשות מבני חודש ומעלה. ידועה הספירה של 603,550 גברים בני 20 ומעלה (א,מו). אם נניח שגיל הפטירה הממוצע היה 60, הרי שמבני חודש ומעלה היו כ- 804,000 גברים (שליש יותר מבני 20 ומעלה). נוסיף לזה את מניין בני לוי בני חודש ומעלה, הרי שסך הגברים בעם ישראל בני חודש ומעלה הוא כ- 826,000, ובהנחה שמספר הגברים זהה למספר הנשים, הסך הכולל הנו כפול, דהיינו כ- 1,652,000 נפשות.

ג,מג: ויהי כל בכור זכר ... שנים ועשרים אלף שלושה ושבעים ומאתים: תובנה: כל גבר מבני ישראל הוליד בממוצע 18 ילדים (מאישה אחת או יותר). סך הגברים בבני ישראל בלי שבט לוי, בני חודש ומעלה, מנו כ- 804,000 (ראה תובנה לפסוק ל"ט), ואלה הולידו 22,273 זכרים בכורים (ג,מו), ובהנחה שהסיכוי לבכור זכר או בכורה נקבה הוא שווה, הרי שהיו 44,546 בכורים ובכורות, ובהנחה שכל הגברים הולידו ילדים (וכמובן שלכל אחד יש בכור אחד או בכורה אחת), הרי שכל גבר הוליד בממוצע 18 ילדים (804,000 חלקי 44,546).

ה,יח: ופרע את ראש האשה: תובנה: אישה נשואה אינה מחויבת בכיסוי שער ראשה. מדובר באישה שבעלה חושד בה בסטייה מדרך הישר, אך עדיין לא הואשמה (וְאִם-לֹא שָׂטִית טֻמְאָה; פסוק י"ט), אלא נמצאת בבדיקת החשד. אם כיסוי השער היה חובה, הרי שפריעתו וחשיפתו לזרים, בטרם הוכחה אשמתה, היה אסור על הכהן. נראה שנשים נהגו להתקשט ולקשור את שער ראשן, אך לא כחיוב. פריעת השער הוא במסגרת ניסיון הכהן להביא את האישה להודות במעשיה (פסוקים י"ט – כ"ה), אם אכן עשתה כפי שחשד בעלה.

ו,כג: כה תברכו את בני ישראל: תובנה: קיים נוסח אחד, אחיד ויחיד ("כה", ולא אחרת) לברכת כהן את בני ישראל. הברכה כולה נאמרת בלשון נוכח וביחיד, כי היא אישית וישירה לאדם: יברכך, ישמרך, פניו אליך, ויחונך, וישם לך.  אם יעשו כן, יגרמו הכהנים ששם ה' יושם על בני ישראל (פסוק כ"ז), וה' יברך את הכהנים.