הפסוק אומר: "ויאמינו אנשי נינוה באלקים" (ג, ה).

נשאלת השאלה, מדוע אנשי נינוה האמינו ליונה? הרי הם היו רשעים גדולים, עד כדי כך שה' רצה להעניש אותם בהפיכת העיר.

יתכן שהמלחים מן האניה הגיעו כבר לנינוה, שהרי עברו שלושה ימים בינתיים שבהם יונה היה במעי הדג (ב, א), והם סיפרו שם על הנס הגדול שקרה, על הפסקת הסערה, עקב זריקת האדם שנפל עליו הגורל, בגלל בריחתו מה'. הרי הם הגיעו ליראת ה' מתוך מה שראו (א, טז), ועוד לפני כן היו אנשים טובי לב [מלחים-מלאכים] (גם כשנפל הגורל על יונה, לא האשימו אותו אלא שאלו אותו "הגידה נא [לשון בקשה] לנו באשר למי הרעה הזאת" - א, ח; וגם אחרי שהציע יונה שיטילוהו לים, הם ניסו לחתור ליבשה - א, יג), ולכן מובן שירצו לספר על גדולת ה' לאנשי נינוה.  יש להניח שהם תיארו לאנשי נינוה את יונה, ואנשי נינוה הבינו שזה האדם שקרה בגללו, ואף ניצל מטביעה, ולכן האמינו לדבריו.

עוד ייתכן שהם ראו את הדג מקיא את יונה אל היבשה, ולכן האמינו לו.