במשך ימי הפסח מקריבים: “פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם" (במדבר כח,יט) מה העניין בקרבנות אלו?- אולי הסיבה היא ברמז בפס' מסביב, שקודם נאמר "שבעת ימים מצות יאכל" כך שאולי בא לומר שכבשים שבעה כנגד שבעת ימי הפסח (שכבש מקריבים כל יום בקרבן תמיד, כך שהוא כנגד הימים), אולם בפסח יש שני יו"ט "ביום הראשון מקרא קדש" ו"וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם" ולכן מביאים שני פרים (שפר מביאים בזמנים מיוחדים בשנה, ר"ח וחגים, שפר מרמז על אברהם שרץ לבקר “ואל-הבקר רץ אברהם וייקח בן בקר רך וטוב" [בראשית יח,ז] שכנגדו כאן מציינים שהוא פר "בני בקר" כמו "בן בקר" של אברהם. מעלת החסד שהתגלתה אצל אברהם היא בעצם ייחודם של ישראל, גומלי חסדים [יבמות עט,א] ויחודם של ישראל באה לידי ביטוי בהקדשת הטבע ע"י שאנו מקדשים את הזמנים, ולכן הפר מסמל את הזמנים של ר"חל ויו"ט שאנו קובעים את זמנם ומקדשים) ובנוסף לזה יש גם מעלה מיוחדת בליל הסדר שהוא יום לסיפור יציאת מצרים ואכילת הפסח וכנגדו איל אחד (שאיל היה קרבנו של אברהם ויצחק במקום עקידתו של יצחק, שבזה ניצל ממוות [מהקרבתו] והרצון להקריב את בנו היה מעבר למעשה טבעי של אדם בכדי לעשותו קדוש מעל הטבע [שמתעלה להיות קרבן קדוש] וכך דומה לליל הסדר שבו מתו המצרים במעשה שמעל הטבע ואנו הקדשנו בעשית ואכילת קרבן הפסח) וכך בקרבנות אנו מעלים את עשייתנו במצוות למעלה גדולה יותר של קדשים. וזה כנגד היציאה עצמה, שהיא ערכה שבוע וכנגדו יש שבעה כבשים, וביום הראשון והאחרון היו ענייני יציאה וכנגדם שני פרים (יציאה ממצרים, ובים סוף זה סוף היציאה לגמרי כשטבעו המצרים) ובליל הסדר היה מכת בכורות שה' עצמו היכה וכנגד זה איל אחד. עוד אפשר, שזמן יציאתם ממצרים היה שבוע (מהיציאה עד טביעת מצרים) וע"י זמן זה (ושכל מכה היתה שבוע) נעשה היכר בעולם למעלה של שבוע כיחידה טבעית בעולם (כמו שמביא מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “בא" ג) ולכן שבעה כבשים כנגד הקרבן שהקריבו בקרבן פסח ("שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו". שמות יב,ה) שהוא עשית המעשה מצידנו למכות (שעיקר המכות זה מכת בכורות שמראש ה' אמר שזה המכה להוצאת בנ"י [שמות ד,כג]) וליציאתנו, ולכן זה קשור לעניין השבוע (ולכן בכל יום מקריבים כבשים לתמיד). ולבנ"י לא היו זכויות לצאת ממצרים שלכן הצטוו על הפסח ומילה: 'היה רבי מתיא בן חרש אומר: "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנא' ,שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'' (מכילתא דר"י מסכתא דפסחא פרשה ה [שמות יב,ו]). כנגד זה מקריבים שני פרים (שלפי שיטת 'רבי אלעזר הקפר ברבי' 'ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? לפי שהיו שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצות' [אמנם הוא חולק על רמב"ח בטעם ההקדמה והזכות ליגאל אבל אפשר להשתמש בסברה זו לעניין חשיבות הפסח] ועריות וע"ז הולכים ביחד, ולכן בעגל רואים מהי הע"ז שבנ"י החשיבו, ולכן הניתוק מע"ז ועריות בפסח ומילה [פסח כנגד ע"ז ומילה כנגד עריות] בא לידי ביטוי בפר [שהוא מיועד לרביה {להבדיל משור} ולכן בא לכפר על עריות ובעקבותיה גם על ע"ז שנימשך בגללה, שבנ”י עבדו ע”ז כדי להתיר עריות ולכן הע”ז שלהם היא פר]. ועוד שהדם קשור עם אברהם 'כדי לזכור להם דם מילת אברהם' [שמו"ר יז,ג] ולכן פר שמרמז על אברהם שרץ להכין לאורחים, שזה גם השפיע על הניסים בהמשך למצרים- במדבר 'אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו' וכו' [ב"מ פו,ב] ולכן קשור זכות חסד אברהם עם יציאת מצרים), והיו עוד סיבות שבזכותם זכינו ליגאל: 'שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם' (שם) וכן 'בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים' (סוטה יא,ב) שכל אלו מייחדים את ישראל מהמצרים, ולכן כנגדם איל כנגד יצחק שהיה הראשון שנולד בבית יהודי. ואולי אפשר שני פרים ואיל, כנגד האבות שבזכותם יצאנו, שה' זכר את הברית שעשה (שמות ו,ה) ואברהם ויעקב בפרים, שאברהם מסומל בפר ולו נעשה ברית בין בתרים שה' הבטיח שיוציא ויגאל, ויעקב הוא שאצלו החל הגלות ולכן מקושר לאברהם, ויעקב קשור במיוחד לגאולה 'וראיתי את הדם רואה אני דם עקדתו של יצחק' (מכילתא שמות יב,יג) ולכן יחודו בעקידה-איל, ויצאנו כדי לתקן את העולם דרך א"י שהיא הרוחני בגשמי שהיא עיקר תיקון העולם (שלכן עיקר התורה בא"י) שלכן הגאולה קשורה גם לא"י (עם קשר האבות) "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה" וגו' (שמות ו,ח) [מורשה זו ירושה לכל הדורות יחד, ולכן מחוברים עם האבות בקשר של א"י] מימלא שבוע כנגד הבריאה שאנו באים לתקן בא"י, שמכח זה יצאנו ממצרים. עוד אפשר שיצאנו מבית עבדים כדי להיות עבדי ה', שזה בא לידי ביטוי במתן תורה, ולכן בעשרה קרבנות, ששני פרים כנגד שני הדברות הראשונות שאנו עצמנו שמענו אותם (ולכן פר שהוא הכי גדול) ואיל אחד כנגד הדברה השלישית שמתייחסת גם היא ישירות לגדולתו של ה' (לשמור על קדשות שמו) [וזהו איל שהוא חשוב מכבש ופחות מפר] וכנגד השאר זה שבעה כבשים, (אמנם כל התורה וכל הדברות הם קדושה במעלה אחת שווה, אולם מבחינתנו יש לנו התייחסות שונה ע”פ ההתחברות שלנו לכל פרט בצורה שונה), וכן בשבועות מקריבים כך.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.