'רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר. פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחֲווּ. מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם. מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ' וכן מופיע בקיצור במשנה פסחים י,ה (בשינויים קלים, ראה הבדל עקרוני במאמר על המצה ב'תורת המועדים' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זע"א). והנה לכאורה צריך להבין, הרי אם פסח זה על זמן מכת בכורות, מצה על זמן היציאה ומרור על השיעבוד, אז היה צריך להביא את הסדר הפוך- מרור פסח ומצה, מדוע הביא בסדר הזה?- בפשטות זה ע"פ הסדר שמופיע בפס' "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו" (שמות יב,ח) קודם פסח ואח"כ מצה ואח"כ מרור. ובפרט שבפס' הזה מוקשים מצה ומרור לפסח, והלימוד לאמירה הוא בפסח וממנו לשאר בהקש, ולכן רמז לפס' זה. עוד אפשר שזה ע"פ סדר החשיבות, פסח הוא קרבן ואח"כ מצה שזה מסמל את הקדושה (שהחמץ מסמל את הטומאה ['שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה' ברכות יז,א], וראה עוד על המצה ב'מועדי ישראל' למרן הגאון האדיר הרב גורן זצוק”ל זיע”א) ולבסוף המרור שהוא סתמי. ועוד אפשר שר"ג היה אחרי החורבן ולכן התחיל בפסח שבטל, שהקדימו כדי לזרז כגעגוע ושאיפה שיתחדש, ואח"כ מצה שזה מצוה דאורייתא ואח"כ מרור שכיום זה דרבנן. ועוד אפשר שזה ע"פ הגודל, פסח זה הכי גדול (אמנם יכול להתחלק להרבה מנויים, אבל לפני שחולק הוא הכי גדול) ואף נאכל אחרון וצריך שישאר עם טעמו, כך שהוא הכי נחשב, ואח"כ מצה שנאכל בכמות גדולה ממרור. ועוד אפשר שבפסח נאמר במפורש אמירה, מה שאין בשאר, ובמצה העניין של המצה מפורש בפס' ואילו במרור זה דרשה שזו הסיבה שאין רמז בפס', כך שזה ע"פ סדר. אולי אפשר לומר שיש בזה קשר לנאמר בהגדה קודם ולנאמר אחרי, שקודם מובא 'כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ' וכו' שמסתיים 'וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ' שיש קשר לכפרת עוונות. ואחרי דברי ר"ג מופיע 'בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ' שאף אנחנו קשורים ליציאת מצרים בעצמנו, והיציאה היתה לבא לא"י לגאולה שלמה. והנה מה שזה לא קרה ככה ויש לנו צרות וגלויות זה מטעם החטא, ובא"י בזמן של ביהמק"ד הוא מכפר על עוונותינו (כמו שנאמר לפני), אבל כיום שאין מקדש זה בגלל עוונותינו 'אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו' (יר' יומא א,א) ואין מה שיכפר. מימלא הסיבה שבשבילה יצאנו ממצרים כעין נחלשת בגלל שלא הגיע ליעדה המלא, ולכן כח הגאולה הזו כעין נחלש, ואנו קשורים לכח יציאת מצרים, כמו שנאמר שבכל דור צריך לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שיש קשר ממשי אלינו. לכן כיון שכח הגאולה נחלש עולה כח הגלות שחלה עלינו במצרים (שהינו צריכים להיות בגלות אנו ובנינו אם לא הינו יוצאים ממצרים), והיא פועלת לקשיים והצרות שלנו מכח חטאינו (שניגאלנו ממצרים בשביל הקדושה השלמה, שאיתה באה הגאולה השלמה). לכן אומר ר"ג שהסדר הוא פסח מצה ומרור, שפסח היה במצרים שפסח על בתינו, ומצה זה ביציאה ממצרים, ומרור זה על השעבוד במצרים שהוא גם כח הגורם לגלויות במשך הדורות. או פסח זה חל גם על התקופה של ביהמק"ד שיש קרבנות, ומצה ומרור זה כנגד זמן הגלות שלפעמים המצב נח וזהו מצה ולפעמים קשה שזהו המרור, או שפסח זה גילוי השכינה (שה' ירד למצרים להכות) ולכן כנגד זמן בית ראשון שהיה עם שכינה (יומא כא,ב) מצה כנגד בית שני שהיה חסר שכינה אבל לא בגלות ומרור כנגד הגלות הארוכה והקשה. אולם בסוף נחשב זכאים ויבנה ביהמ"ק וניגאל בשלמות בבי"א.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.