בס"ד   ערש"ק                         משנכנס אדר מרבים בשמחה!                                       א'  באדר  תשע"ה

                                                      ליקוטי - אור - בפרשה - תרומה

  " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי, וְזֹאת

   הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת ... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם   "(כה, ב-ח)

פרשתנו היינו פרשת ציווי המשכן נאמרה למשה רבינו ע"ה בעיצומו של יום הכיפורים. שהרי לאחר ארבעים יום

בהם קיבל את התורה מסיני, ירד אל העם בי"ז בתמוז וראה את מעשה העגל, ועל כן שיבר הלוחות הראשונים,

ובזכות שמשה העתיר בתפילותיו לפני ה' בעבור עם ישראל במשך ארבעים יום נמנע חרון אפו של הקדוש ברוך

הוא, ולפיכך התבקש לעלות שוב לשמים בשביל שהלוחות השניים יכתבו בשנית. ואכן, לאחר עוד ארבעים יום

היינו ביום הכיפורים התרצה הקדוש ברוך הוא וסלח לעם בעבור העוון הזה, שנאמר: 'סלחתי כדבריך'. אומנם,

פרשה זו באה לפני מעשה העגל אך כפי שמובא במדרש תנחומא אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר (משלי ה, ו):

"נעו מעגלותיה לא תדע". ובאותו יום אמר ה' יתברך למשה: "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ואמרו רז"ל:

'בתוכו' לא נאמר אלא 'בתוכם', היינו בלבו של כל אחד ואחד מישראל, ואף על פי שכתוב(ישעיה ו): "מלוא כל

הארץ כבודו", בכל זאת הוצרך להקים את המשכן בשביל שתהיה לעמו וצאן מרעיתו אפשרות להרגיש קרבת

אלוקים שעל ידה התחזקו להתפלל, לדבר, לבקש, להודות ולהתוודות לה' יתברך על הכול בכל מכל ישירות בלי

שום אמצעי ומתווך כזה או אחר כגון מעשה העגל.

ומכאן אנו למדים שתכלית עשיית המשכן הוא השראת השכינה בלבנו, היינו שנרגיש את קרבת ה' ממש בכל

רגע ורגע בחיינו, ובכך נגלה בלבנו את גדולת ה' יתברך, כמו שדרשו חז"ל(שמו"ר לד, ג): עשו דיר לרועה(=השם)

שיבא וירעה אתכם וכו', עשו סוכה לשומר שישמור אתכם וכו', עשו בית לאב שיבוא וישרה אצל בניו וכו'. וצריך

לדעת, שהבית היינו המשכן שהקדוש ברוך הוא רוצה לשכון בו הוא הלב של כל אחד ואחד מעם ישראל כי זה

הדבר שמחבר ביננו לבין ה' יתברך. ועל פי זה אפשר לבאר אולי בעומק הדבר את מה שדרשו חז"ל בעניין(יל"ש

, סימן שסה): משל למלך שהייתה לו בת קטנה וכו' כיוון שהגדילה ובאתה לידי סימנין, אמר: אין כבודה של בתי

שאהיה מדבר עמה בפרהסיה, אלא עשו לי אפוליון(חדר קטן) שאהיה מדבר עמהּ וכו'. היינו בת קטנה היא

בחינת בת מלך, רצה לרמוז אולי לנשמה שבגוף שנקראת בת מלך, וכיוון שבאה לידי סימנין היינו הגיע העת

ונתחייבה במצוות, ואי אפשר שיעשו את המצוות ללא כוונה כי מצווה ללא כוונה כגוף ללא נשמה, על כן צריך

להכין לה חדר קטן בחינת הלב בשביל שירגיש שעושה את המצוות ברצון. וזה שכתוב: 'כל איש אשר ידבנו

לבו', ופירש"י ז"ל: לשון נדבה והוא לשון רצון טוב כי על ידי כך קיים חיבור ודבקות בה' יתברך. וזה מתיישב

ככפתור ופרח למובא בספר החינוך בעניין בית הבחירה(מצווה צה): "להכין את הלבבות של בני האדם לעבודת

ה', כי גוף בני האדם יוכשר על ידי הפעולות, ובהתרבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, נטהרות מחשבות

הלב ומתלבנות ומזדקקות" וכו', ע"ש. נמצא, שזה הרצון הטוב של האיש לעבוד את קונו בהתעוררות הלב הוא

העיקר בעבודת ה', וזה שנאמר 'בתוכם' ולא בתוכו היינו בלבם, כאמור לעיל, כי רחמנא לבה בעי!.

והיום, לצערנו הרב, בעוונותינו הרבים, טרם נבנה בית המקדש ואין לנו בית הבחירה. ועד כי יבוא שילה וייבנה

בית המקדש לנצח נצחים, בקרוב ממש, ראה והתקין לנו הקדוש ברוך הוא מקדש מעט(יחזקאל י"א:), ואמרו רז"ל

(מגילה כט:) שזה בתי כנסיות ובתי מדרשות. לפיכך, אסור לנהוג שם בשחוק ובקלות ראש, שנאמר(תהילים נו, טו):

"בבית אלקים נהלך ברָגש". ובמקום הקורבנות, שתכליתם ומהותם העיקרי היה לקרב את האיש הישראלי

כל פעם מחדש לה' יתברך, נתקנו לנו התפילות ועסק התורה, כמו שכתוב(הושע י"ד): "ונשלמה פרים שפתינו".

כי עיקר עבודת ה' היא להשכין את ה' יתברך בתוך לבנו על ידי התפילה, כמו שאמרו חז"ל(תענית ב): איזו היא

עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה. כי על ידי שמתפללים בכוונת הלב מתעורר הרצון הטוב כנ"ל ומרגישים

את ה' יתברך בתוך לבנו כי שם משכנו. וכן שעוסקים בתורה שהיא כולה שמותיו של ה' יתברך, אזי מרגישים

התעוררות הלב, ועל ידי כך מתקרבים ומדבקים ישירות במלך מלכי המלכים - הקדוש ברוך הוא.

ושמח לבי בעת שראיתי שכתב מרן האביר יעקב אביחצירא זצ"ל בספרו הקדוש "מחשוף הלבן": שהתרומה

רומזת על תפילה. שתפילה נקראת דברים העומדים ברומו של עולם, וזהו תרומה. ואמר כאן ג' פעמים תרומה

כנגד ג' תפילות בכל יום. והנה תרומה ראשונה - כנגד תפלת ערבית "לי תרומה" עם האותיות גימטרייה 'היא

ערבית' וכו'. "את תרומתי" גימטרייה 'זו היא תפלת השחר' עם כללות ד' אותיות וכו', "זאת התרומה" עם

הכולל גימטרייה 'זו תפלה של מנחה בזמנה' וכו', עכד"ק. ואמרו רז"ל בירושלמי(שקלים פ"א:): שלוש תרומות

נאמרו בפרשה הזאת, תרומת האדנים, תרומת שקלים ותרומת המשכן. 'ויקחו לי תרומה' - זו תרומת האדנים,

'תקחו את תרומתי' - זו תרומת השקלים, 'וזאת התרומה' - זו תרומת המשכן. וכן כתב רבנו יעקב ז"ל "בעל

הטורים": 'תרומה' אותיות מ' תורה וכו', היינו לאחר מ'(=40) יום שקיבלו את התורה. זאת ואף גם זו, תרומה

פירושה הפשוט הפרשה של ממון לצדקה כי הצדקה מרוממת את האדם ועל ידה הוא מתברך מה', כמו שכתוב

(ב"ב ט): כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות. ואפשר שזה נרמז

במילה 'תרומה': ת'פריש ר'=צדקה עם הכולל(=200)  ו'תתברך מ'את ה'. נמצא, שתרומה רומזת על התפילה

והתורה, כאמור. ואם כך, יש להבין את הקשר והחיבור בן תרומה היינו התורה והתפילה לבין תרומה כלומר

הפרשה מממונו לצדקה כנ"ל.  

ובסייעתא דשמיא אפשר אולי ליישב את עניין התפלה, התורה והצדקה בקשר אמיץ וחזק שלא ניתן להפרידו

באופן הבא: "ויקחו לי תרומה" היינו תפלת ערבית כנ"ל, "תקחו את תרומתי" היינו תפלת שחרית כנ"ל, רמז

שטוב להקדים לימוד התורה לפני תפילת שחרית וערבית בשביל לזכות להתעוררות ורוממות הלב בתפלה.

וזהו שהקדים 'ויקחו' ו- 'תקחו' בב' התרומות כנ"ל שהם בחינת תפלת ערבית ושחרית, כמו שכתבנו למעלה.

וזה שדרשו חז"ל(שמו"ר לג, א): "כי לקח טוב נתתי לכם"(משלי ג:), אל תעזובו את המקח שנתתי לכם וכו', אמר

הקדוש ברוך הוא לישראל: מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר: 'ויקחו לי תרומה' וכו'. רצה

לרמוז שיעסקו בתורה לפחות לפני תפלת שחרית וערבית, כמו שכתוב(יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה".

ובפרט בלילה שהרי אין אדם יכול להשיג את קניין התורה אלא בלילה. והחיזוק לזה הוא שבין ב' תרומות אלו

היינו תרומת האדנים ותרומת השקלים, נאמר: "כל איש אשר ידבנו לבו", וכי איך תתיישב נדבת הלב עם ב'

התרומות הללו שהרי ידוע שהיו צריכים להפריש סכום כסף קצוב 'בקע לגולגולת' היינו מחצית השקל למשכן

בעבור שהתכפר להם על מעשה העגל, שנאמר(שמות ל, טו): "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל".  

אומנם רש"י הקדוש מיישב זאת שנדבת הלב היא הכסף העודף שהביאו חוץ מן מחצית השקל, אך עדיין קשה

למה לא נכתבה נדבת הלב לאחר התרומה השלישית שאליה כביכול היא שייכת שהרי היא מפרטת את י"ג

הדברים: 'זהב וכסף ונחושת' וגו' היינו זאת תרומת המשכן וכליו כנ"ל. אלא אפשר לומר אולי שגלוי וידוע לפני

ה' יתברך שבעוונותינו התמשכן המקדש ונחרב ב' פעמים ולא יהיה לנו אפשרות להביא מחצית השקל בשביל

לכפר על נפשותינו כנ"ל. לפיכך, לא בכדי מיקם את נדבת הלב  דייקא בין תרומת האדנים לתרומת השקלים

כי רומזים על תפילת שחרית וערבית שבהם אפשר לעסוק בתורה לפני התפלה כנ"ל, וזאת התורה לעולה

היא בבחינת מחצית השקל היינו שעסק התורה מלבד שמכפר ומגן על נפשם הוא גם מרוממם ומעלה אותם    

ברום המעלות. אבל העיקר הוא שאחד המרבה היינו לומד כל היום תורה ואחד הממעיט היינו קובע עיתים

לתורה, ובפרט שיכוון את לבו לשמים, כלומר ייחד ברצון טוב את שמו יתברך בלימוד התורה.

ודע, כי זה לימוד התורה צריך שיהיה לשמהּ, כפי שפירש רש"י ז"ל: 'לי לשמי', היינו ילמדו תורה לשם שמים.

ואפשר אולי כי י"ג המידות שהתורה נדרשת בהם הם בבחינת י"ג הדברים שהוצרכו למלאכת המשכן וכליו,

כי על ידי שאנחנו מפרישים מזמננו ללימוד התורה לשמה כנ"ל אנחנו גומלים לה' יתברך שהוציאנו ממצרים

ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, כי קיומנו וגאולתנו תלויים בה, כמובא במדרש(תנחומא ה): הוי, כנגד

שלושה עשר דברים שהפרשתם לי, ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי, ולעולם הבא אני פורע לכם כנגד

שלשה עשר דברים אלו וכו'. ועוד נראה, כי י"ג מידות של רחמים שאנחנו אומרים בתפילת שחרית ומנחה הם

גם בבחינת י"ג דברים אשר באו בנדבה לעשיית כלי שרת למשכן, כי כמו שהם באו לכפר לעם על חטא העגל

כך גם היום שלצערנו עדיין אין לנו בית המקדש אין מי שיכפר בעדנו אלא רק י"ג מידות של רחמים(ועיין ברבנו

בחיי ע"ה, שמות ל"ד, ו).

והנה מעשה שהיה, שלפני הגאון הקדוש המלוב"ן(המלומד בניסים) רבנו האביר יעקב אבוחצירא זצ"ל באו שני

שותפים עשירים שיברכם בהצלחה בעסקיהם. אמר להם: "אתן לכם סגולה בדוקה להצלחה כפולה, הצלחה

בעולם הזה והצלחה בעולם הבא. וזו היא 'השכמת בית המדרש שחרית וערבית' שאדם אוכל פירותיה בעולם

הזה והקרן קיימת לעולם הבא". אמרו לו: "ודאי, מתפללים אנו במניין בוקר וערב!". ענה להם: "טעות בידכם!

ודאי, שבט יששכר עסק בתורה כל היום, ושבט זבולון עסק בסחורה ותמך בידו, ובכך זכה גם הוא לעולם הבא

כי זבולון, מלשון זבול, שהוא כינוי לעולם הבא. אבל אין די בכך, שכן כתוב: 'זבולון לחוף ימים ישכון', גם שבט

זבולון חייב לשקוד על דלתות בית המדרש, ולשכון למרגלות ים התורה. ואזי מובטח לו שיהיה 'ירכתו על צידן',

"צידן" בגימטרייה "אלקים חיים", מובטח יהיה לו שה' יהיה בעזרו! אם תבטחוני שתלמדו שיעור תורה בבוקר

ושיעור בערב, בחינת השכמת בית המדרש שחרית וערבית, ותשכנו לחוף ימים, ים התורה שבכתב וים התורה

שבעל פה, אזי מבטיח אני לכם שאלקים חיים יהיה בעזרכם, והצלחה תלווה אתכם בכל אשר תפנו!". הבטיחו

והצליחו במסחרם במאוד מאוד. וזכו לשני שולחנות: תורה וגדולה במקום אחד!(ממעיין הפרשה, ויחי).        

ומה טוב ומה נעים להפריש צדקה לפני התפילה, כמו שכתוב בשולחן ערוך(או"ח סימן צב, סעיף י'): טוב לתן צדקה

קודם תפלה, ונתקן המנהג לתן צדקה בתפילת שחרית שמגיע לפסוק "והעושר וכו' ואתה מושל בכל...". וזה

בבחינת(תהילים יז): "אני בצדק אחזה פניך", כי הצדקה לעניים הגונים מאירה, מעוררת ומרוממת את לב האדם

לעבודת ה', ובזכות שמפריש צדקה כראוי לשם שמים נדבק בקונו. וזה: 'ויקחו לי תרומה', וזה 'ויקחו' דייקא

ולא ויתנו כי מי שמפריש הצדקה לוקח לעצמו את ברכת ה' אשר היא תעשיר, כמו שאמרו חז"ל: עשֵׂר בשביל

שתִתעשֶׁר. וזה 'לי - לשמי' כפי שפירש רש"י ז"ל, היינו רצה לומר שיש לכוון לייחד את שם הוי"ה פה בעולם

הזה על ידי מעשה הצדקה, כמו שכתוב בספרים הקדושים, כי המטבע שנותנים הוא כנגד האות י', והיד שיש

בה ה' אצבעות היא כנגד האות ה', והזרוע המושטת של הנותן לעני היא כנגד האות ו', ויד העני המקבל כנגד

האות ה' השנייה, ובכך מייחד את שמו של ה' יתברך. ועל ידי כך ויתברך מאת ה' כנ"ל, וכמובא במדרש(תנחומא

ד): כל דבר שנאמר בה: לי, יש בה ברכה. והתרומה יש בה ברכה. וכן, בתפלת מנחה יקפיד מאוד לתת צדקה

על מנת להמתיק את הדין, שכנודע יצחק אבינו ע"ה תיקן תפלת מנחה שהיא בחינה גבורה היינו דין. על כן,

ישתדל בכל כוחו לתת צדקה גם לפני תפלת מנחה, כמו שכתוב(מלאכי ג): "מגישי מנחה בצדקה". ועל פי הסוד

אמרו חז"ל שייתן שלוש פרוטות לצדקה לפני התפילה. וכן שמעתי בשם המקובל הרב אורי נורי שליט"א ,

תלמידו של הרב מרדכי שערבי זצק"ל מישיבת "נהר השלום" בירושלים, שיש לתת לפני התפילה לפחות

שלוש חצאי שקלים של ימנו. ואפשר אולי שזה על פי מה שכתוב בהלכות פורים - מעות לעניים, שהוא זכר

למחצית השקל, ומאחר ששלוש פעמים כתוב 'תרומה' בפרשה יש לִתן שלושה חצאי מטבעות מהמטבע הנהוג

באותו זמן במדינה(שו"ע או"ח סימן תרצד, הגה).

נמצא, שלימוד התורה ונתינת הצדקה לפני התפילה הם הם הפעולות הטובות שצריך לעשות בהתמדה כנ"ל

בשביל לגלות בלבנו את גדולת הבורא יתברך, ועל ידי זה נזכה לרצון טוב והתעוררות הלב בתפילה, וה' יתברך

יעזרנו להסיר מעלינו את כל כבדות הלב, שנאמר(יחזקאל לו, כו): "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם", ונשכין ונייחד

שכינתו בלבנו, ונרגיש אותו יותר ויותר קרוב אלינו מתמיד. ויהי רצון שזאת התרומה היינו התפלה תעלה מעלה

מעלה ברום המעלות עד כיסא הכבוד, ותתקבל תפלתנו ברצון, אמן ואמן.    

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

תורה ותפילה הם מחזקים ומאירים זה לזה, על כן צריכים לעסוק בשניהם דיקא; צריך להפריש צדקה קודם

התפילה, ועל ידי זה ניצול ממחשבות זרות שבתפילה(סימן תפילה, אות ז, ה)

הצדקה מרחבת כל הפתחים של הקדושה; שכשאדם נכנס באיזה דרך ועבודה מעבודת השם יתברך, אזי הוא

צריך לפתוח פתח לכנוס באותו הדרך, ובשביל זה כל ההתחלות קשות; וע"י הצדקה מרחיב הפתח, כי הצדקה

מרחבת ופותחת ביותר כל הפתחים של הקדושה(סימן צדקה, אות לו).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי ז"ל בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                         ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה ז"ל, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה