אומר מדרש תנחומא שצפה משה ברוח הקודש שעתידים הביכורים להיפסק כאשר יחרב בית המקדש ולכן התקין לישראל שלוש תפילות בכל יום כי חביבה תפילתן של ישראל לפני הקב"ה מכל הקרבנות ועל כך אומר המדרש, נכתב בפרשה "היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות". כמובן שיש קשר בין הביכורים לבין התפילות שתיקן משה כנגדן. כמו שבהבאת הביכורים אנחנו נותנים את ראשית תבואתנו לה' כך גם בתפילה אנחנו נותנים את ראשית היום לה' ובכך כל היום הולך אחר התפילה כמו ששאר התבואה עולה ברמתה בגלל הבאת הראשית לה'. אך צריך לבאר את הקשר לפסוק הנ"ל שמזכיר המדרש בעניין. הקב"ה מחדש כל יום מעשה בראשית אלא שבגלל עולמנו החומרי יש קליפה שמחשיכה על חידוש העולם ע"י ה'. כמו שכתוב "אין חדש תחת השמש" (קהלת א, ט) אבל מעל השמש יש חדש ובגלל גסות החומר קשה לראות זאת בעולמנו. בכוחו של האדם לגלות את אותה הופעה אלוקית בבריאה ולהסיר את חשיכת העולם הזה. בכך שאנו מבטלים את הכול אל השורש, את כל התבואה לאותה ראשית שניתנת לה', ואת כל סדר יומנו אל התפילה, אנו מצליחים להסיר את ההסתרים שמאפילים על אותה הופעה אלוקית שמחדשת 'היום הזה'- בכל יום את הבריאה. כל יום בתפילתנו אנו מגלים את רוח ה' המחייה אותנו ונותנו כוח חדש בבריאה. (עפ"י שפת אמת תרל"א).