'ולא נתן ה' לכם לב לדעת'. דברים אלו המופיעים בסוף הפרשה אומר משה רבנו לישראל. מדרש רבה דורש את הפסוק לשני כיוונים עיקריים. הכיוון הראשון הוא שפסוק זה נאמר כלפי עם ישראל בקשר שלהם עם הקב"ה כאשר במעמד הר סיני לא הייתה בהם דעת לבקש מה' את משאלתם שלהם:

"מהו ולא נתן ה' לכם לב לדעת? אמר ר' יצחק בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד) 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע' אמר הקב"ה (דברים ה) 'מי יתן והיה לבבם זה להם'. שמעו ישראל ושתקו... כיון שאמר הקב"ה 'מי יתן והיה לבבם זה להם', היה להן לומר: 'ריבונו של עולם אתה תן!' לפיכך אמר משה 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת'".

המדרש בהמשך מביא כיוון אחר ואומר שמשה רבנו דרש את 'לא נתן ה' לב לדעת' כלפי היחס והקשר שבינו עצמו לבין עם ישראל. כך נלמד על עוצמתו של מנהיגם הגדול של ישראל משה רבנו, ולעומת זאת כפיות הטובה הבאה מצד העם על מסירת הנפש האדירה של משה כלפיהם:

"'ולא נתן לכם לב לדעת'... שני דברים גזר הקב"ה, אחד על ישראל ואחד על משה. אחד על ישראל- בשעה שעשו אותו מעשה מנין שנאמר (דברים ט) 'הרף ממני ואשמידם', ואחד על משה בשעה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל אמר לו הקב"ה 'לא תעבור את הירדן הזה' ומשה ביקש מן הקב"ה לבטל את שתיהן... אמר לו הקב"ה משה אין אתה יודע מה לעשות אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשין! אמר לו אם 'אעברה נא' אתה מבקש לקיים- בטל 'סלח נא', ואם 'סלח נא' אתה מבקש לקיים- בטל 'אעברה נא'!, אמר ר' יהושע בן לוי כיון ששמע משה רבינו כך אמר לפניו: 'ריבונו של עולם, ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תינזק צפורנו של אחד מהם!". המדרש מביא שתי מקרים בהם משה רצה להיכנס בעובי הקורה 'ולבטל' בשניהם את רצונו של ה' על ידי תפילות ובקשות. מקרה אחד כללי של עם ישראל בעקבות חטא העגל, ובמקרה השני- מקרה פרטי בו נגזר על משה שלא להיכנס לארץ. אמר לו ה'- או אתה או הם, אחד אני מבטל ואת האחר אני מקיים. ובחר משה מבלי להסס בביטול הגזירה על ישראל ובקיום הגזירה על עצמו שלא להיכנס לארץ ואף ימותו מאה כמשה ולא תנזק ציפורנו של אחד מישראל. משה רבנו לא הייתה לו כל נגיעה אישית כלל. כל ישיבתו בכס ההנהגה הייתה אך ורק למטרת העם כולו. לא היה קמצוץ של טובה אישית. אך איפה היו עם ישראל בקשר הזה עם משה?

"א"ר שמואל בר יצחק כיון שנטה משה למות ולא בקשו עליו רחמים שיכנס לארץ כנס אותן והתחיל מוכיחן, א"ל אחד פדה ס' רבוא בעגל, וס' רבוא לא היו יכולין לפדות אדם אחד- הרי ולא נתן ה' לכם לב לדעת! אמר להם אי אתם זכורים כל מה שהנהגתי אתכם במדבר?!...". משה רבנו היחיד יכול היה להציל אלפים מישראל בתקופת המדבר, אך עם שלם אומר המדרש לא היה בו די כוח או לב לבוא ולהתחנן אל הקב"ה אף לא פעם אחת לטובת מנהיגם הדגול שעמד לימינם לאורך כל המדבר ואף לא חשב על עצמו לרגע, כולו היה כלל ישראלי, אך עם ישראל- 'לא נתן ה' לכם לב לדעת...'.

הגדרת תפקידו של מנהיג ציבור הוא למסור את הנפש עבור הציבור, תפקיד טובעני מאוד הדורש לעיתים איזו התנתקות מהפרט שלך. משה פעל כך אף שהעם לא תמיד היה מאחריו ואף בשעת מבחן אחרונה זו לא התעלה לעמוד לימין משה.