פרשתנו פותחת בפרשת הבאת הביכורים שמביא האדם אל המקום אשר יבחר ה'. וכך נאמר: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו..." (דברים כו). מדוע נאמר על הכהן- אשר יהיה בימים ההם', הרי פשוט שאליו הולכים ולא אל הכהן  שהיה בדורות קודמים? לכן מסביר רש"י שכוונת התורה לומר לנו "אין לך כהן שבימיך כמו שהוא", ובפשטות הכוונה היא שאל תאמר על הכהן הקיים בדורך שאינו כמו אהרן הכהן הגדול או כמו כוהנים אחרים שהיו בדורות קודמים אלא מדרגתו חותה יותר, לכן הדגישה התורה שתשים ליבך שהכהן שבדורך במעמדו הוא כמו אהרן כהן גדול בדורו.

הרמב"ן הסביר שהכוונה לכהן שבימים ההם, היא לכהן שזו המשמרת שלו- לו מביאים את הביכורים ולא יוליך האדם את הכהן הקרוב אליו מעירו להקריב לו את ביכוריו, לא כהן שכעת המשמר שלו ככל שאר הקרבנות. והקשה הרמב"ן על הסברו של רש"י, כיוון שבעניין הזקן החכם, השופט היה ראוי לומר "אל השופט אשר יהיה בימים ההם", כמו שכתבה התורה בפרק יז, ט, לומר שאף אם אינו גדול וחכם כמו השוטים שבדורות ראשונים, בכל זאת צריך לשמוע לו כמו שאמרו חז"ל יפתח בדורו כשמואל בדורו, אך בהבאת הביכורים פשוט שצריך להביא לאותו כהן בימיו, אחרת למי יביא את ביכוריו.

ומסביר המהר"ל בספרו 'גור אריה על התורה' א. שאלת הרמב"ן, הלא ביכורים מצווה היא לכן מה משנה למי אתה נותנם, המצווה לתת לכהן, לכן פשוט שתתן לכהן הנמצא בימיך שלך.

ומבאר המהר"ל את דבריו של רש"י, שכוונת התורה במילים 'אשר יהיה בימים ההם' היא ההקשבה לכל שאר דברים להוראה ולמשפט, כמו שכאילו נאמר 'וקמת ועלית אל הכהן או אל השופט', ובפרק י"ז נאמר רק 'אל השופט', והיינו מסבירים זאת ואומרים שיש חובה לשמוע רק אל השופט אשר בימים ההם דהיינו בית הדין הגדול- אליו צריך לשמוע בכל דור כמו בימים הראשונים אך לשאר בתי הדין לא, לכן כתבה כאן התורה את העניין הזה גם לגבי הכהן אשר יהיה בימים ההם, שיש חובה להקשיב לכל תלמיד חכם, כלומר לכל דברי החכמים וכן לנהוג כבוד כמו בכהן אשר היה בימים ראשונים, ולכן זו סיבה נוספת לשני הפסוקים, האדם לשמיעה לכל דברי החכמים והשני לכבדם כמו בימים ראשונים.

עד כמה דברים אלו קשורים אלינו ממש, וכן לכל דור. ברוך ה' זכינו והתברכנו ברבה תלמידי חכמים, רבנים בעלי דעות שונות והשקפות אחרות הבאות מתוך תורה. אכן לא ניתן לעשות כדברי כל חכם, שהרי חכם אחר אומר אחרת. אין זו גם דרכה של תורה אלא רגילים אנו מתוך דברי תורה שבעל פה לחדד את המחלוקות ולקיימן אך מאידן גיסא להבין ש'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. אך ברור שחייב להיות חכם המחובר לתורה ולתורתו יש בית אב ולשמוע לדבריו. גם לדברי שאר חכמים שאין עושים את דברים יש עניין לשמעו אותם מצד חידוד דברי תורה. וכמובן שהדברים בהם סיים המהר"ל הם בסיב ועיקר, לנהוג כבוד בתלמידי חכמים, ברבנים ובגדולי ישראל אף אם אינך מקיים בפועל דברים אלא כדברי חכם אחר. כבד תלמידי חכמים ופוסקי הלכה, יפתח בדור כשמואל בדורו. שמירה על כבוד תלמיד חכמים היא שמירה על התורה, היא אבן יסוד בקיומה של התורה ובכיבודה. "אמר רבא: כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה, ולא קיימי מקמי גברא רבה"  (בבלי מכות כב:).