המובן הפשוט של "בן זקונים" הינו בן יחיד שנולד לעת זקנה, או בן שנולד לאחר פרק זמן ארוך שבו לא נולדו ילדים, ולעת זקנת האב. אבל יוסף לא היה בן יחיד, כמובן, וגם לא הצעיר ביותר, שהרי בנימין היה צעיר ממנו. כפי שנראה, הוא גם לא היה בן זקונים במובן האחר, שהרי המרווח בינו לבין האח המבוגר ממנו היה לכל היותר שלוש שנים. החשבון הוא כדלהלן:

יעקב עבד עשרים שנה אצל לבן (לא, לח). אחרי שבע השנים הראשונות, נשא את לאה ואת רחל לנשים. אחרי שללאה נולדו ארבעה בנים, "ותעמוד מלדת" (כט, לה). משמעות הדבר היא שעברו לפחות שנתיים בלי שילדה, שהרי גם כשילדה, עברה שנה בין לידה ללידה, כך שרווח של שנה אינו הפרש ניכר שניתן לומר עליו שעמדה מלדת. אח"כ הפסוק מספר שרחל נתנה את בלהה שפחתה ליעקב לאשה (ל, ד), והיא ילדה ליעקב שני בנים. אחר כך נאמר "ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה" (ל, ט), ומזלפה נולדו עוד שני בנים; ואחר כך ילדה לאה את יששכר, את זבולון ואת דינה (ל, יח-כא). רק אח"כ מסופר על לידת יוסף (ל, כב).

גם אם נניח שבני בלהה נולדו במקביל לעמידת לאה מלדת או במקביל ללידת בני זלפה, עברו אחת עשרה שנים מנישואי לאה עד סוף לידת בני לאה: ארבע שנים לארבעת הבנים הראשונים, שנתיים הפסקה, שנתיים ללידת בני זלפה, ושלש שנים לילדי לאה האחרונים. נמצא שהבן האחרון שנולד לפני יוסף נולד בשנה השמונה עשר לעבודת יעקב אצל לבן, ויוסף נולד לפני גמר עשרים השנה. מכאן שהצעיר בבני לאה היה לכל היותר כשלש שנים מבוגר מיוסף, ושאר הבנים היו מבוגרים ממנו בארבע עד שתים עשרה שנים.

אם כן, יוסף לא היה בן זקונים על פי שום הגדרה: לא היה בן יחיד, ולא היה הבן הצעיר, ואפילו לא נולד הרבה אחרי אחיו המבוגרים יותר. בכל זאת יעקב החשיב אותו כבן זקונים, כלומר, חביב עליו כאילו היה בן זקונים. וכך מדוייק לשון הפסוק: "כי בן זקונים הוא לו" - רק בעיני יעקב.

אפשר להסביר, שאף על פי שבנימין היה בן הזקונים האמיתי, יעקב העדיף את יוסף על בנימין, מפני שרחל מתה כשילדה את בנימין, כך שבנימין תמיד הזכיר לו את מיתת רחל, אירוע שציער אותו כל כך.