"יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (כז, מא)

עשו תיכנן להרוג את יעקב אחרי שימות יצחק, כדי שיצחק לא יצטער. אבל בפועל אומרים חז"ל (בראשית רבה פרשה עח) על המלה "וישקהו" (לג, ד), שעשיו תיכנן להרוג את יעקב אז, וזאת אף שיצחק היה בחיים. צריך לומר שמאחר שיצחק האריך ימים, סבלנותו של עשיו פקעה, הוא שינה את תכניותיו ורצה להרוג את יעקב עוד בחיי יעקב (אולי גם שמתוך אהבתו לאביו, לא רצה לקוות שאביו ימות רק בכדי שיוכל להרוג את יעקב).

ייתכן שרבקה צפתה אפשרות כזאת, ולכן אף שהיא ידעה שעשיו תיכנן להרוג את יעקב אחרי שימות יצחק, כמו שכתוב "ויוגד לרבקה את דברי עשו" (כז, מב), היא לא סיפרה ליעקב פרט זה, ושלחתי אותו לחרן עם ההוראה "וישבת שם ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך" (כז, מד), כדי שלא יחשוב שכל זמן שיצחק בחיים אין סכנה מעשיו. ואכן יעקב פחד מעשו, כמו שכתוב "ויירא יעקב מאוד" (לב, ח) - מפני שלא ידע שהתכנית של עשו היתה לחכות עד מות יצחק.

עוד אפשר להסביר שאף שלא תיכנן עדיין להרוג את יעקב, כיון שיצחק היה בחיים, הרי כשראה אותו מולו, התעורר אצלו כעס, ורצה להרוג אותו, שלא ע"פ התכנית. זה מיישב קושי אחר: הרי רבקה אמרה ליעקב שכשיירגע כעסו של עשו, "ושלחתי ולקחתיך משם" (כז, מה); ורש"י (לה, ח) אומר שאכן שלחה את דבורה מינקתה אליו לקרוא לו לשוב; הרי שהיא התרשמה שכעסו של עשו כבר נרגע; ואם כן איך זה שהוא רצה להרוג את יעקב, ומדוע יעקב פחד ממנו? צריך לומר כאמור, שאף שהוא נרגע, הפגישה העלתה את חמתו שוב, ולכן רצה להורגו, וגם יעקב פחד שזה יקרה (ואילו רבקה שלחה אליו שכבר אין סכנה, מפני שחשבה שלא ייפגשו כיון שעשו היה רחוק בארץ שעיר).

בזה מוסבר גם מדוע ה' לא הופיע לעשיו בחלום להזהיר אותו מפני עשיית "מטוב עד רע" ליעקב כמו שהזהיר את לבן (לא, כד) - מפני שעשו אכן לא תכנן להרגו, ורק כשנפגשו, עלה כעסו.

שינוי נוסף מהתכנית של עשו הוא מה שעשו שלח את אליפז בנו להרוג את יעקב (רש"י להלן כט, יא), אף שיצחק עדיין היה בחיים. לעניין זה לא שייך להסביר שזה היתה מתוך פקיעת סבלנותו, שהרי זה היה זמן קצר אחרי לקיחת הברכות. צריך לומר שהוא חשב שיצחק לא יצטער כל כך אם לא עשו עצמו יהרוג את יעקב אלא מישהו אחר, ולכן היה מוכן לעשות זאת עוד בחיי יצחק.