התרופהלנגע האלימות בחברה הישראלית

בפרשת וירא מתואר אחד המעשים הקשים ביותר שנזכרו בתנ"ךוזה תהליך הפיכת סדום. עד כדי כך קשים הם המעשים שב"זכות" אנשי עיר זומכנים עד היום מעשה לא מוסרי במידת סדום, ולהבדיל ואולי בלי להבדיל, אףבימנו מעשי אלימות יצריים במיוחד מכונים "מעשי סדום".

הכתוב עצמו לא מפרט מה היו מעשים אלו ומסתפק באמירה הכללית:"... זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָהנָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה ..." (בראשית י"ח,כ' -כ"א). אך חז"ל ע"פ דרכם לגלות טפח מן הרקע של המאורעותהמתוארים במפורש במקרא, מביאים בפנינו מעט מן הרוע שעליו מדבר הכתוב על מנת שניטיבלהבין את עוצמת הפשע.

הנהכמה דוגמאות: "אמרו: וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרת זהב לו, למהלנו עוברי דרכים ? שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו], בואו ונשכח תורת רגלמארצנו"

"שהיונותנין עיניהן בבעלי ממון, ומושיבין אותו אצל קיר נטוי, ודוחין אותו עליו, ובאיםונוטלין את ממונו"

"הויאההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא, איגלאי מלתא - שפיוה דובשא ואוקמוה עלאיגר שורא, אתא זיבורי ואכלוה. והיינו דכתיב ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה. ואמררב יהודה אמר רב: על עיסקי ריבה", (סנהדרין ק"ט.)

וכן מובא במדרש רבה: "מעשה בשתי נערות שירדו לשתותולמלאות מים, אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות, אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היאנטויה למות, מה עשתה מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו, וכיון שהרגישובה נטלו ושרפו אותה, אמר הקב"ה אפי' אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניחאותי לשתוק, הה"ד הכצעקתה, הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה ואיזו זו דינה שלנערה" (בראשית רבה מ"ט, ו')

 אך עד שאנו מרחיקים צעדנו לעברמדרשי חז"ל, פרק י"ט, בו מתואר מעשה הכנסת המלאכים לביתו של לוט,זועק הוא עד לרקיע מפשטות חוסר המוסר שבו. נביא את הדברים ככתבם: "טֶרֶםיִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִתמִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה: וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹאַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם: וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹטהַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו: וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ: הִנֵּהנָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶןאֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹבבְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּןבָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי". מעבר להתנהגותם הפרועה והעבריינית של אנשי סדום,זועקת לה החלטתו התמוהה של לוט למסור את בנותיו ! לאנסים ! אין זה אלא טרוףמערכות כללי של אובדן כל חוש מוסרי אנושי בסיסי.

עד כאן עסקנו במעשה סדום, וגם אם הפתעתי חלק מן הקוראים בעוצמתהרוע שהייתה בסדום, אני מניח שהרוב הגדול מתנחם בכך שסדום עברה מן העולם ואינהקיימת עוד, כאילו רק משל הייתה. אבל פרק י"ט בספר שופטים סותר עלפנינו בחוזקה רבה לאמור: מעשה זה והתנהגות זו אינה נחלתם של גויים פושעים שחלפו מןהעולם, התנהגות זו יכולה לפרוץ בעם ישראל ואף היה ארוע כמעט זהה - פילגש בגבעה.

והנה לפניכם מעט מתיאור האירועהידוע לכולם (ההדגשות הן לרמוז על ההקבלה, שימו אליהן לב ! ) "וַיָּסֻרוּשָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵיןאִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן: וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִןמַעֲשֵׂהוּ מִן הַשָּׂדֶה ... וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן שָׁלוֹם לָךְ רַק כָּל מַחְסוֹרְךָעָלָי רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן: וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ וַיָּבָללַחֲמוֹרִים וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: הֵמָּהמֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּאֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַלהַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ:  וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַלהַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל אַחַי אַל תָּרֵעוּ נָא אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּאהָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּיתִי אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת: הִנֵּהבִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶםוְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת: וְלֹא אָבוּהָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצֵאאֲלֵיהֶם הַחוּץ וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַדהַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹתהַבֹּקֶר וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד הָאוֹר".

אין צורך להכביר מילים על הזעזוע העולה מן הסיפור הנ"ל,רק נוסיף שבסיפור זה אין אף אחד בסדר; בני העיר בני בליעל, הזקן מנדב באורך תמוהולא מוסרי את ביתו ואף האורח הסכים לעוול ושלח את פילגשו אל האספסוף. ואם תאמרשעשה זאת בלית ברירה ובצער רב, הרי הכתוב מתאר בצורה מזעזעת כיצד ישן אותו אורח כלכך טוב ולא שמע את זעקות פילגשו, שכן פתאום "וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶרוַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּההָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף: וַיֹּאמֶראֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה וְאֵין עֹנֶה וַיִּקָּחֶהָ עַל הַחֲמוֹר וַיָּקָםהָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ:" חוסר הרגישות זועק כאותה צעקה של הריבה בסדום![1]

עתה לאחר שנוכחנו לדעת שמעשים קשים ונוראיים יכולים לקרותבמחוזתנו, ואף ראינו שבסוף תקופת השופטים אכן נגע האלימות ומעשי הסדום עבר כלגבול, יש לברר כיצד מבערים תופעות אלו או ליתר דיוק כיצד מונעים מהם מלהתפתחמלכתחילה. נציין שצעדי הביעור שעם ישראל עשו לאחר מעשה זה היו קשים ונמהרים -מלחמת אחים, פשוטו כמשמעו, שתוצאותיו היו שבעים אלף הרוגים !! (לשם השוואהמקום המדינה ועד היום נפלו במערכות ישראל כעשרים אלף איש ואף זה הרבה לששים שנה),ועוד פצע לדורות שכמעט ונמחק שבט שלם מישראל.

אם כך חזרנו לשאלתנו, אם מלחמת חרמה בפושעים היא קשה ולעתיםבלתי אפשרית, כיצד מלכתחילה מונעים אוירת פשע ואלימות ?

תשובה לכך מצאנו בתנא דבי אליהו: "שמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בני בנימין מפני מה נהרגו ? היה להן לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עימהם, שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירות ישראל, יום אחד בבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וילמדו את ישראל דרך ארץ, בשנה בשתים בשלש, עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם כולו שברא מסוף העולם ועד סופו, הן לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד נכנס לכרמו וליינם, אמר, שלום עליך נפשי, כדי שלא להרבות את הטורח.... ומי הרג את כל אילו, אמרו, לא הרג אותן אלא סנהדרי גדולה" (תד"א רבה פרשה י"ב). והדברים מדהימים ומזעזעים וכי סנהדרין הגדולה שפכו את הדם הזה ? אלא, שפטרו את עצמם מדאגה לחינוך של כלל ישראל והסתגרו להם בלשכתם שבירושלים ועסקו בהוויות אביי ורבא. לו היו מטריחים עצמם לעבור מעיר לעיר ומכפר לכפר (כפי שעתיד לעשות אלקנה ושמואל בעקבותיו) והיו מפיצים תורה אז לא היה מדרדר העם לדיוטא תחתונה כזו.

ונחזור לימינו אנו במדינת ישראל, ראשית צמיחת ... , כיצד יש להתמודד עם אלימות ומעשי סדום ?

התשובה ברורה: רק חינוך ולא סתם חינוך, חינוך יהודי ערכי הוא בסופו של דבר הבסיס לחברה של חסד וצדק. "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח, י"ט). נכון שצריך מערכת אכיפה וענישה אבל עיננו הרואות שגם אז וגם היום מערכת זו יכולה רק להוריד את גובה הלהבות ולהגן במקצת על הציבור, אבל היא בהחלט לא יכולה לעקור מן השורש את נגע האלימות וחוסר המוסר. על כן נקראים אנו לדגל, מי בפנים אל פנים ומי במערכות החינוך (מכון הוראה, כן גם זה אידיאל) ומי סתם בחייו הפרטיים כמודל לחיקוי לשכניו וסביבתו הקרובה.

בעזרת ה' נעשה ונצליח !