"יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך, ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה" (לג,י-יא) 'הפייס השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו.. תנא מעולם לא שנה אדם בה, מ"ט? א"ר חנינא מפני שמעשרת א"ל רב פפא לאביי מ"ט אילימא משום דכתיב "ישימו קטורה באפך" וכתיב בתריה "ברך ה' חילו". אי הכי עולה נמי, הכתיב "וכליל על מזבחך"? א"ל: הא שכיחא והא לא שכיחא. אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר לוי, דכתיב "יורו משפטיך ליעקב" יששכר דכתב "(ובני) יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל". ואימא יהודה נמי, דכתיב "יהודה מחוקקי"? אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא' (יומא כו,א). מדוע הקטרת מעשרת, מה המיוחד בה? ועוד, שבפס' מובא גם קרבנות אז מדוע לא חל בזה ברכה לעושר, אמנם זה מצוי ולכן קשה לומר שזה חל בו (כמו שהגמ' מביאה) אבל במה זה משנה את הנאמר בפס'? וניראה שכיון שזה מצוי אז לא הגיוני שעל זה דיבר הפס', שהרי רואים שזה לא חל בכולם, לכן למדו כניראה את הפס' כמחוצה לשני חלקים. וכך "ישימו קטרה באפך" כנגדו "ברך ה' חילו" שיבורך נכסיו, כמו שמתרגם אונקלוס 'ברך ה' נכסוהי'. ואילו "וכליל על מזבחך" כנגדו "ופעל ידיו תרצה" שמעשי קרבנותיו יהיו לרצון לפני ה', כמו שמתרגם 'וקרבן ידוהי תקבל ברעוא'. ומה ההבדל בניהם?- ניראה שיש ע"פ זה גם לחלק את תחילת הפס', “יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" שמשפט זה הדינים, ההלכות, ואילו תורה זה כלל הדברים המופיעים בתורה. לכאורה אם לומד תורה אז זה כולל גם את הדינים? לכן לומד רבא שזה לימוד הלכות בצורה מיוחדת, שזהו שמורים הוראה למעשה מה לעשות ובצורה מדוייקת ונכונה, וזה משהו שהוא טבוע בהם, כמו שאומר שלא מוצאים ת"ח שמורה הלכה אלא מהם. מעלה זו, שמיוחדת להם שמורים הלכה למעשה בצורתה האמיתית, עולה ומתרצה לפני ה' בצורה מעולה, שבאים לתקן ולישר את העולם לה' שזה נחת רוח לה', כמו כשניברא "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א,לא) שאפילו מידת הדין (אלקים) אומרת שזה טוב. מימלא הקרבן מטרתו לחבר בין שמים וארץ, מקרב מעלה ומטה, ובו מקריבים קרבנות מסוגים שונים, תמידים וכדו' וכן על קרבנות על חטאים, שהוא בא לכפר ולהביא למידת הרחמים על העולם, ולכן הוא קשור ל"תורתך" שהיא תורת חסד שמתגלה בעולם. לעומתו הקטרת היא כעין קשורה גם למידת הדין, כמו שהרגה את מקריביה במחלוקת קרח ועדתו, וכן בני אהרן, כך שכעין קשורה למידת הדין, אולם היא בעלת מעלה מיוחדת של ניחוח לה', שמעלה את הרחמים, שכעין עומדת מול מידת הדין ומשנה אותה לרחמים כאילו אין כאן דין, ולכן הקטרת מוקרבת על מזבח הזהב, ואין כאן קטרוג של העגל שהוא זהב, שאין מולה מידת הדין פועלת כמידת הדין כלל. ולכן בעשיית הקטורת יש מעלה גדולה כמו בבריאה, שאפילו מידת הדין אמרה "טוב מאד". ניראה שלכן הביטוי בקטורת שמבטא לפני ה' הוא "באפך" מעין "ויפח באפיו נשמת חיים" (שם ב,ז) החלק כביכול של ה' באדם, הקטורת גורמת למעלה של האדם כאילו הוא בשלמותו, ללא פגם, כמו בבריאתו. לכן המקטיר קטורת זוכה לברכה בנכסיו, שהרי מקור הפגם בנכסי האדם הוא בקללה שניתנה בעקבות חטא עץ הדעת "...בעצבון תאכלנה כל ימי חייך.. בזעת אפיך תאכל לחם" וגו' (שם ג, יז-יט), מימלא ע"י הקטורת הוא גורם להיות כעין מחובר למעלה שלפני החטא, כאדם השלם במעלתו ללא חטא עד שחי אפילו במידת הדין שמכריזה שהכל "טוב מאד", וכך זוכה להתברך ע"י שאין מה שיקלל את נכסיו. ניראה רמז לזה בדרשה על כהן פסול שעבד שעבודתו כשרה, שלמדו מהפס' שכאן 'ובן גרושה ובן חלוצה דעבודתו כשירה, מנלן?..אבוה דשמואל אמר מהכא: "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה" אפילו חולין שבו תרצה' ניראה מכאן רמז גם לעניין הקטורת שלמדים לברכה מנכסיו מהפס' הזה, שהחולין מתקדשים, שגם כשהם לא ראויים הם נעשים להיות כראויים, ובכך מתרבה בהם הברכה. וכך גם ניראה שהביטוי "ישימו קטורה באפיך" שריח הוא חוש דק מאוד שהנפש נהנת ממנו, כך רומז שהגשמי נעשה כמתבטל גשמיותו עד שמתקשר למעלה הרוחנית, מחובר לנשמתו הטהורה של האדם. ניראה שלכן למדו מהקטורת לסנדקאות שלא נותנים להיות סנדק יותר מלילד אחד (יו"ד רסה,יא. הגהה) כיון שבברית התינוק לא חטא כלל, ומלים אותו כביטוי לנשמתו, שניבחרנו דרך האבות להיות עם ה', שכך נשמתנו היא חלק אלוק ממעל, והברית מסמלת את הקשר הזה, ולכן מעלתו כקטורת.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ