את ארבעת המינים יש ליטול באופן המקיים את לשון התורה "ולקחתם". לקיחה הינה פעולה המתבצעת בידיים ישירות, ולכן כך יש לקיים את מצוות הנטילה –בידיים בדווקא, וללא חציצה, כאשר אגודת הלולב בימין, והאתרוג בשמאל. בגמרא מבואר (סוכה לז,ב) שהלולב בימין משום שבו רוב המינים והימין עיקר. ובזוהר מובא (ויחי,ר"כ) שהאתרוג בשמאל כי הוא דומה ללב הנמצא בצד השמאלי.

לפי הטעם הקבלי, גם איטר (=שמאלי) צריך לאחוז את המינים כמו כולם ולא להפוך. אולם לפי פשט הגמרא, יש סברא שהאיטר ינהג הפוך, כי עבורו צד השמאלי הוא החזק. לדעת הראשונים הספרדים (וכן פסקו הטור והשו"ע,תרנ"א,ג) בכל מקרה נוטלים את הלולב בימין והאתרוג בשמאל. נימוקם: גם לפי הפשט, דווקא תפילין מניח כל אחד על ידו החלשה שזה מדאורייתא (יד כהה) אולם חובת נטילת הלולב בימין היא מדרבנן, והימין הוא הצד העיקרי בבריאה. לעומתם הרמ"א מצדד כדעת הרא"ש שהאיטר יהפוך ויטול את הלולב בשמאל כי עבורו יד שמאל היא החזקה והעיקרית. ויש מהאשכנזים הנוהגים כפסק הרמ"א בעת הברכה ואח"כ מחליפים ומחזיקים כמו כולם, כי לפי דעת המקובלים אין להחליף, כדעת השו"ע. ואף שהחלפת הצדדים אינה מעכבת בקיום המצווה, מ"מ לכתחילה יש להקפיד שכן התורה מדויקת ואינה שרירותית. גם בשעת ההקפות ואמירת ההושענות, רצוי להחזיק את המינים באופן הנכון, הלולב בימין והאתרוג בשמאל, ולא הכל ביד אחת (ניתן למצוא דרך לאחיזת הסידור).

כאשר היד חבושה: אם האצבעות גלויות -יאחז את המינים באצבעות ויברך, אבל מייד לאחר מכן  יטול את כל המינים ביד שאינה חבושה תחילה כאחד, ושוב בזה אחר זה (הגרשז"א, נשמת אברהם,תרנ"א). ואם אין בכף היד חלק מגולה שניתן לאחוז בו את המינים, ואינו יכול להסירם, ישאל שאלת חכם.