"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ד' אֱלֹקיךָ..." (דברים כח, א)

פרשת שבוע זו, יכולה להיקרא פרשת שנות אלפי ההיסטוריה שלנו. בפרשה זו, משה רבינו נוטש את הטון האבהי והמלטף, ואומר דברים קשים שיקרו לעם הזה, במידה ובכניסה לארץ העם ישכח את חוקי האלוקים שהם צוו בהם. כמו כן אומר משה רבינו גם דברים טובים שיקרו לעם במידה והוא כן ילך בדרך שצווה בה (דברים כח, א-יד).

להלן מספר עובדות שקרו במהלך ההיסטוריה היהודית, ושמשה רבינו חזה אותם טרם הכניסה לארץ:

1.  פיזור בין האומות: במהלך הגלות הארוכה שעברה על העם היהודי, אין ארץ שלא הגענו אליה והשתקעו בה יהודים. טביעת האצבעות היהודית ניכרת בכל פינה בעולם – לטוב ולרע. "היהודי הנודד". כפי שכתוב בפרשה: "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" (דברים כח, סד).

קללה זו טומנת בחובה גם ברכה: "צדקה עשה הקב"ה, שפיזרם בין האומות", אומר המדרש. לולי פיזור זה, עם ישראל היה עלול להיכחד מהעולם. לו היו מרוכזים כולם יחד בארץ אחת, יתכן, ששליט עריץ היה מממש באחד הדורות את חלומם הגדול של האנטישמים, ומשמיד את העם כולו. הניידות ההיסטורית של עם ישראל ממדינה למדינה, היא שהצילה אותו. הנדידה הגדולה במאה הקודמת מאירופה אל חופי הארץ, אל ארצות הברית, אל ארצות דרום אמריקה, ואל ארצות דרום אפריקה הניחה, בטרם השואה, את הבסיס להתהוותן של קהילות חדשות.

2.  אנטישמיות: במדינות רבות שהעם היהודי השתקע בהן, סבלנו מאנטישמיות ומעלילות שווא. כפי שכתוב בפרשה: "והיית לשמה, למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה' שמה" (דברים כח, לז) גם בקללה זו טמונה ברכה, כאשר עם כל הכאב והמחנק, שחש היהודי במשך כל הדורות, היו אלה אמצעים יעילים ביותר, ששימרוהו וקיימוהו כיחידה לאומית חיה ונושמת. בכל מדינה, בה החלה לנשוב רוח הסובלנות, פרחה במקביל גם ההתבוללות, שמחקה בכך מאות קהילות יהודיות.

3.  רדיפות, השמדות: גזירות ת"ח-ת"ט, אינקוויזיציה, קנטוניסטים, גיטו, תלאי צהוב, גירוש ספרד, השואה. כפי שכתוב בפרשה:  "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ד' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש. והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר, מפחד לבבך אשר  תפחד וממראה עיניך אשר תראה". (דברים כח, סה-סז)

4. הישרדות: למרות אלפי שנות הייסורים, הרדיפות הגזירות, למרות הכל -  האנושות לא יכלה לנו. כל האומות שרדפו אותנו, לא הצליחו במה שרצו – להשמיד אותנו. עובדה – אנו קיימים. מרק טווין כתב: "כולם בני תמותה בעולם, מלבד העם היהודי. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר, מה סוד נצחיותו?" דברים דומים כתב הפילוסוף הצרפתי, ז'אן פול סארטר: "אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית. העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן, ולכן, אינני יכול לחרוץ משפט על אותה דילמה של יחסי ישראל-ערב, בלי להביא בחשבון נקודה זו בחשבון". והנה פסוק שיוכל להסביר את הדברים הנ"ל (הפסוק נלקח מספר ויקרא): "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם,  להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלקיהם". (ויקרא כו, מד)

לקוח מהספר "פרשה ופשרה" מאת הרב משה גרילק שליט"א