בס"ד                                                 ערש"ק                                                              י"ז  באלול   התשע"ד

                      ליקוטי - אור - בפרשה - כי תבוא

" וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלֹקיך נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ, וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה

   אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אלֹקיך נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלֹקיך לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ

   שָׁם   "(כו, א-ב)

מצוות עשה על האיש שיביא לבית המקדש משבעת המינים בלבד והם: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רמון, זית ותמר,

והם פירות  הביכורים מלשון בכור וראשון היינו ראשית פרי אדמתו שבהם נשתבחה ארץ ישראל משאר העולם,

ועל כן, מצווה זו תלויה בארץ(קידושין לז:). ואיך מקיים מצוות ביכורים ? אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה

(שהבשילה) כורך עליה גֶּמִי(מין צמח גמיש) לסימן ואומר: הרי זו ביכורים (ביכורים פ"ג:). מצווה זו זמנה מעצרת ועד

החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא (ספרי כאן), כלומר, בעת שיביא הביכורים בין חג השבועות לחג

הסוכות חייב לקרות עליהם וידוי ולומר בקול רם את הפסוקים הנזכרים בפרשה זו, והם מ- 'ארמי אובד אבי' עד

'ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה''.

ומצווה זו, מתוארת להפליא בלשון הרמב"ם(הלכות ביכורים פ"ד): "כיצד מעלים את הביכורים? כל העיירות במעמד

מתכנסות לעירו של מעמד, כדי שלא יעלו יחידים, שנאמר: "ברוב עם הדרת מלך" ובאים ולנים ברחובה של עיר

וכו', והחליל מכה לפניהם, עד שהם מגיעים קרוב ירושלים, והם הולכים בכל הדרך וקוראים: "שמחתי באומרים

לי בית ה' נלך" וכו', ע"ש. אומנם מצוות ביכורים אכן חשובה, כמו שדרשו חז"ל: שבזכותה נברא העולם (ב"ר, פ"א),

אך נראה שיש צורך להבין את עומק זכות זו, ורק ע"י כך יאירו עיננו, מה זה ועל מה זה אותה שמחה כנ"ל, שכן

לא מצינו בכל המצוות שתלויות בארץ תיאור שכזה.

ועוד, יש להקשות על מה שדרשו חז"ל בפרשתנו(דב"ר, פז"א): מפני שאין גדול לפני הקב"ה יותר מאמן שישראל

עונין. כל מי שעונה אמן בעוה"ז זוכה לענות אמן לעתיד לבא וכו'. כל מי ששומע בקול של תורה בעוה"ז, זוכה

לשמוע באותו קול, שכתוב בו(ירמיה  לג) :"קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה" וגו' וכו'. ולכאורה, לא ברור

מה הקשר בין מצוות ביכורים כנ"ל לבין גודל וחשיבות מעלת עניית אמן ושמיעת קול התורה. והדברים צריכים

הסבר.

אך בטרם אסביר, נקדים את דבריו של מאור הגולה רבנו יוסף חיים זצק"ל זיע"א בביאורו על הפסוק(דברים כח):

"ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה" וגו' בספרו "בין איש חי"(כי תבוא שנה א'): דידוע

תואר ישראל גדול מתואר יעקב ולכן לעתיד לא יקראו - אלא בשם ישראל וכו', וזה שנאמר 'ונתנך ה' לראש'

שתהיו נקראים בתואר ישראל שהוא(אותיות) יו"ד לראש, ולא לזנב שלא תקראו עוד בשם יעקב שהוא(אותיות)

י' עקב כלומר זנב וכו', ולזה אמר: 'והיית רק למעלה ולא תהיה למטה' - יען כי תשמע אל מצוות ה' אלהיך אשר

אנכי מצווך, כלומר לשם שמים בשביל שאנכי מצווך שבזה - יהי יחוד קודשא בריך הוא ושכינתהּ - שהם חיבור

הוי"ה אדנ"י - שמספרם צ"א(=91), וכו', עכד"ק, ע"ש.  

וע"פ זה אפשר אולי בסייעתא דשמיא לתרץ את שתי הקושיות לעיל כאחד, היינו את עומק הזכות של מצוות

הביכורים והקשר בינה לבין מעלת ענית אמן כנ"ל. כי יוסף לי ה' אור לעיניי. שכן יעקב אבינו ע"ה היה כביכול

בתחילה בחינת עקב בחינת זנב כנ"ל, ואילו עשו הרשע היה הבכור בחינת ראש כנ"ל, כמו שכתוב(במדבר כד):

"ראשית גויים עמלק", שהלא עשו הוא שורש עמלק. ומכאן גם נבין את הסמיכות בין סוף הפרשה הקודמת,

בה צוונו לזכור ולא לשכוח בלב את אשר עשה לך עמלק, ממשיך דרכו של עשו, שבא להילחם כנגד עם ישראל

בצאתם ממצרים כי לא השלים אם העובדה - שאם כל זה שהוא ראש מעל כל העמים האחרים אך הוא עדיין

למטה - בחינת זנב לישראל - בנו בכורו של הקב"ה.

שכן, בחסדי ה' יתברך סיבב המסובב, שעשו מכר את בכורתו ליעקב כידוע, ועל ידי כך גם לקח בחכמה מיצחק

אבינו ע"ה את הברכה, כמו שנאמר(בראשית כז):"בְּכֹרָתִי לקח והנה עתה לקח את בִּרְכָתִי" וגו'. כי בזה תלויה

ירושתנו על הארץ, כפי שנאמר בברכה(שם, כח):"וְיִתֶּן לך האלֹקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש".

נמצא, שאם עשו היה נשאר בכור בחינת ראש כנ"ל, ייתכן היה שיעקב לא היה זוכה, חס ושלום, בברכה היינו

בארץ ישראל שבה תלויה מצוות ביכורים. ואפשר שבגלל זה אנחנו צריכים לקחת "בסימנים" של ראש השנה

ראש של כבש או דג ולומר "שנהיה לראש ולא לזנב". וע"פ זה יובן עומק הזכות של מצוות ביכורים והשמחה

בה כי היא בחינת בכורה וברכה כנ"ל, היינו שזכינו לקבל את התורה וארץ ישראל. ולכן השמחה כפולה ומכופלת

לאין שיעור! ואפשר שזו השמחה היא רמז לסיבה שלביכורים אין שיעור אפילו מדרבנן(ביכורים ב, ג:)

ובשביל שנהיה לראש ולא לזנב הכלל הוא: 'שהקול - קול יעקב - אין ידי עשו שולטות' היינו כל עוד שנשמע קול

התורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות אזי ישראל 'רק למעלה' ואם לאו, חס ושלום, ידי עשו שולטות ושונאי ישראל

למטה. אך צריך לדעת שלא מספיק שיישמע קול התורה אלא זה חייב להיות מתוך שמחה, כמו שכתוב(דברים כח):

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב" וגו'. כי העיקר בעבוד המצוות היא השמחה בהם. כפי

שאפשר לדייק בדברי חז"ל(ספרי): עשה מצווה האמורה בעניין(ביכורים) - שבשכרה תכנס לארץ. וקשה הדבר

שהרי זו מצווה שתלויה בארץ כנ"ל, ואיך יקבל שכרה בטרם נכנס? ולעניות דעתי, הכוונה אע"פ שהאיש נמצא

בחוץ לארץ ישמח בלבו לעת שיבוא לארץ הקודש ויביא ביכורים לה' מתוך הכרת הטוב על כל חסדיו יתברך. וזה

שבשכרה תיכנס לארץ רצה לומר בשכר השמחה עוד בטרם שבא לקיים את המצווה. ומזה תשכיל ותבין לגבי

שאר המצוות, שהשכר של המצוות הוא שמחת המצווה יותר מהמצווה עצמה. שכן הרגש של השמחה הוא פנימי

מה שיעיד על שלמות כוונת הלב שזה עיקר רצון השם, כמו שכתוב 'רחמנא לבא בעי'(סנהדרין קו:). ורק ע"י כך יבוא

לקיים את המצוות לשם שמים, ובכך יהי יחוד קודש בריך הוא ושכינתהּ, היינו חיבור שם הוי"ה ושם אדנ"י כנ"ל.

וזה שאומרים לפני כל מצווה 'לשם יחוד קודש בריך הוא ושכינתא' היינו יחוד שמות הקודש כנ"ל כי בזה מורידים

שפע לעולם. ואפשר אולי שלזה רמזו חז"ל שדרשו דייקא כאן את גודל וחשיבות מעלת עניית אמן בכלל ובפרט

בעת ברכת הכוהנים שבה מתברכים מהמקור העליון, כי על ידי עניית אמן - העולה בגימטרייה צ"א(=91), מייחד

ומחבר הוי"ה ואדנ"י שמספרם גם צ"א(=91) כנ"ל, ומזה הדבר מתברכת הארץ ובפרט ב-ז' מינים שנשתבחה

בהם כנ"ל, וזה בבחינת(ברכות נג): "גדול העונה 'אמן' יותר מן המברך". ובעבור זה גומל ה' חסד עם האיש הישראלי

ומשפיע עליו טובה וברכה כל אחד לפי הכלי שהכין לקבל השפע הראוי לשכון בתוכו. וזה הכלי הוא בחינת 'טנא'

(כלי) כפי שתורגם 'סלא'(=91) העולה כמניין חיבור הוי"ה(=26) אדנ"י(=65). בא לרמוז לייחוד וחיבור הנ"ל ומעשה

הגמול בעבורו בהתאם לכלי של האיש הישראלי.

וזה שכתוב 'והיה' אותיות הוי"ה וגם לשון שמחה כנ"ל. רצה לרמוז אולי שתכווין בשמחה בשם קדוש זה בעת קיום

המצוות וגם בעניית אמן כנ"ל. וזה שנאמר 'כי תבוא' רמז שאם תביא שם הוי"ה ותייחד ותחבר אותו 'אל הארץ'

היינו עם שם אדנ"י כי הארץ היא בחינת מלכות, כמו שכתוב (תהילים צ"ז):"מלפני אדון כל הארץ", ע"י כך תחזק את

זכות קיומך על הארץ שנאמר 'וִירִשְׁתָּהּ וישבת בהּ'. ולא רק זה אלא גם תגרום שתהיה ברכה בארץ ישראל ובפרט

בז' מינים שנשתבחה בהם כנ"ל. וזה שנאמר 'ולקחת' ולא נתת רצה לומר אולי שבזכות לקיחת הבכורה והברכה

כנ"ל נתן לך ה' יתברך 'מראשית' מעשי ידיו של הקב"ה דהיינו את התורה שהיא נקרא ראשית, שנאמר(משלי ח):

"ראשִׁית דרכו". וזאת על מנת שתייחד ותחבר במצוות ועניית אמן שם הוי"ה אדנ"י שמספרם צ"א כנ"ל, וע"י

כך תוריד שפע לארצך ואדמתך ובעבור זה ה' הטוב ישרה את שכינתו במעשה ידיך ויגמול לך בהתאם. יהי רצון

שייבנה ויכונן בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו, והתקיים בנו הפסוק(ישעיה ל): "השיר יהיה לכם כליל התקדש

חג, ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ה' אל צור ישראל".

              פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ארץ ישראל הוא כלליות הקדושה שבכל הקדושות; ושם זוכין לצאת מטבעיות ולידע ולהאמין שהכול בהשגחה

בלבד, שזה כלליות הקדושה. וע"י זה יכולין להדמות אליו יתברך ולהבדיל בין האור ובין החושך, ואז יכולין לספר

סיפורי מעשיות של צדיקי אמת, כי יודעין להבחין בין מעשיות של צדיקי אמת לההפך; ואז זוכין לטהר המחשבה

ע"י סיפורי מעשיות של צדיקים, ולהמתיק הדינים, וע"י זה ניצולין מכל הצרות(סימן ארץ ישראל, אות יז).

                                                  "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                  ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה