בס"ד                                                 ערש"ק                                                  כ"ו  במנחם אב  התשע"ד

                      ליקוטי - אור - בפרשה - ראה

  " רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה   "(יא, כו)

העולם הזה הוא עולם של שכר ועונש, חיים ומוות, אמת ושקר, וכן גם ברכה וקללה. והבחירה היא של

האדם באיזה דרך הוא רוצה ללכת בה, כמו שאמרו חז"ל, שנאמר(מכות י): בדרך שאדם רוצה לילך בה

מוליכים אותו. וזה יסוד חשוב בהבנתנו את זה העולם היינו שהבחירה ניתנה לאדם ובהתאם לבחירתו

ולמעשיו כאן בעולם הזה כך ייגזר והשתלשל מפי עליון עד למטה בעולמנו - הברכה והטוב או להפך חס

ושלום כי אין הקב"ה רוצה להרע לאף אדם אלא רק להטיב עם הבריות, כמו שכתוב(איכה ג): "מפי עליון לא

תצא הרעות והטוב, ודרשו חז"ל(דבר"ר ד, ג): הרעה - באה על עושי הרעה, והטובה - באה על עושי הטובה.

והנה, מי מאתנו לא נמצא בחייו בפרשת דרכים כזאת או אחרת, ואנחנו צריכים לקבל החלטות חשובות

פחות או יותר, כל אחד לפי עניינו ומעלתו. אבל צריך לזכור כי מלבד ההחלטה לכאן ולכאן, אין לנו ידיעה

בתוצאה הסופית בעולם הזה של אותה הדרך שבחרנו, כמו שכתוב(דברים כט, כח): "הנסתרות לה' אלוקינו

והנגלות לנו ולבנינו". לא כן הדבר, כאשר האדם נמצא בפרשת דרכים האם לבחור בדרך שציוונו הקב"ה

שהיא דרך האמת היינו שמירת דברי התורה שהיא דרך החיים, דרך הטוב וממילא דרך הברכה. לעומת

זאת, אם האדם יבחר, חס ושלום, את הדרך ההפוכה היינו שלא ישמע וישמור את דברי התורה, חלילה,

אזי התוצאה בסוף אכן ידועה!. כמובא במדרש(דב"ר ד, ב): אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם את רצוני –

הרי הטוב והברכה, ואם לאו - הרי הקללה הרי שתי דרכים לפניכם. וחז"ל דרשו על זה משל(ספרי): לזקן

שהיה יושב על אם הדרך, והיו לפניו שתי דרכים: אחת - תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת - תחילתה

מישור וסופה קוצים, והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים, ואומר להם: אף על פי שאתם רואים

תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם שומע לו והיה מהלך בה ומתייגע

קמעא.  הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכים ונכשלין בסוף!.

העולה מהאמור לעיל, שכל אדם חייב להעמיק את ראייתו ע"י ההתבוננות שבכל דבר ודבר מה התכלית

שלו בסוף, כי התכלית היא העיקר שבשבילה הוא נוצר!. ובפרט שנמצא בחייו בפרשת דרכים כנ"ל וצריך

לקבל  החלטה באיזה דרך ללכת הוא חייב להתבונן בעיניו ממש ולבחון את התכלית הנצחית של כל דרך

ודרך שבהּ הוא יבחר. ואם כן, מה היא התכלית הנצחית? ובאמת אם נתבונן בנפלאות הבריאה בכלל

ובגוף האדם בפרט, נשכיל ונבין שהתכלית הנצחית עבור האדם היא התורה!. ואם יקשה המקשה וישאל

מי אמר שהבחירה בשמירת דברי התורה היא התכלית הנצחית? אלא שדרשו חז"ל(דב"ר ד, ב): אמר הקב"ה

ולא עוד שנתתי לכם שני דרכים אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם: 'ובחרת בחיים'. ועוד אמר

ה' יתברך(שם, ה): שמעו לי! שאין אדם שומע לי ומפסיד!.

היינו שלמרות שיש בחירה לאדם באיזה דרך ללכת כנ"ל ה' יתברך אומר לנו בפירוש את התוצאה הסופית

של דרך החיים - היינו דרך התורה שנקראת חיים, כמו שכתוב(משלי יג): "עץ חיים היא למחזיקים בה", כי

מי שבוחר בדרך זו חייו יהיו חיים טובים ומלאים ברכה בעולם הזה, מלבד חיי הנצח שיזכה לעולם הבא.

והעניין בברכה בעולם הזה הוא שאין זה חייב להיות עושר, נכסים וכו', אלא בעיקר שתשרה הברכה בכל

מעשי ידיו של האדם, ואם חנן אותו במעט זה המעט יכיל מרובה וייטב לו לעולם. ואם תסור מהדרך הישר

חס ושלום אפילו מעט, דע שהדרך הזו לא טובה והיא בחינת קללה היינו לשון קלקול. רצה לומר שהיא

תגרום לאדם קלקול עד שיגיע לכפור בכל התורה כולה! חס ושלום!. ואם תראה אדם, שלמרות שבחר

בדרך הקלוקלת, שהשעה משחקת לו, דע, זו הצלחה רגעית ולא נצחית!. וזה שדרשו חז"ל(יל"ש, רמז תתעה):

אמר להן משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהן מצליחים בשנים ושלשה ימים הן מצליחין בעולם

הזה, וסופן לדחות באחרונה, שנאמר: כי לא תהיה אחרית לרע, ואם אתם רואים צדיקים שמצטערין

בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הן מצטערים וסופן לשמוח באחרונה, ואומר: טוב אחרית דבר מראשיתו.

וע"פ זה, אפשר להסביר למה פתח הפסוק במילה 'ראה' בעוד שבפרשה הקודמת נאמר 'תשמעון' כי לא

דומה 'תא-שמע' (בוא ושמע) ל'תא חזי'(בוא וראה) כי חוש הראיה חזק יותר מחוש השמיעה למי שטרם

הכיר את ה' יתברך, כמו שכתוב(תהילים לד): "טעמו וראו כי טוב ה'". שכן המציאות מלמדת שאף על פי  

ששומעים דברי תורה ואפילו דברי תוכחה, עדיין נשארים בדרך הקלוקלת, עולם כמנהגו נוהג!. וזה דייקא

שפרשת 'ראה' יוצאת לפני חודש אלול כי 'ראה' ראשי תיבות: ראה אחרית השנה היינו הגיע חודש אלול

שהוא החודש האחרון בחודשי השנה למניין השנים. והעניין הוא, שישתבח שמו לעד מלכנו, נתן לנו את

חודש אלול על מנת שמי שסתה מדרך הישר יוכל תקן את מעשיו ולעשות תשובה בחינת(מלאכי ג): "שובו

אליי ואשובה אליכם". וכפי שמובא בשולחן ערוך(או"ח, סימן תקפא): "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות

ותחנונים, מראש חודש אלול ואילך עד יום הכיפורים", ופירש המשנה ברורה(ס"ק א): דסוף הלילה הקב"ה

שט בעוה"ז והוא עת רצון וכו' כי באלו מ' ימים התשובה מקובלת וכו', ע"ש. ודורשי רשומות אמרו: "אני

לדודי ודוד לי" ראשי תיבות 'אלול'. והכוונה 'אני' היינו כל אחד ואחד שיבחר לשוב לקב"ה תשובתו תתקבל

ברצון .

וזה שנאמר 'ראה אנכי' בלשון יחיד היינו שכל אחד צריך להתבונן פנימה בנפשו, היינו לא משנה מה שעבר

על כל אחד ואחד מאתנו במהלך השנה, העיקר שבעת זו היינו בחודש 'אלול' - תתבונן בה' אלוקיך ותראה

את התכלית שלשמה נוצרת כנ"ל, כי באלול שהוא אחרית השנה תוכל לקבוע ע"פ מעשיך, מה ייגזר עליך

בתחילת השנה עבור כול השנה כולה: חיים ומוות, שכר ועונש, ברכה וקללה כנ"ל, שהרי בראש השנה כל

באי עולם עוברין לפניו כבני מרון(ר"ה פר"א, ב), והקב"ה דן אותם בהתאם לבחירת ומעשיהם. וזה שפירש

הרמב"ם ז"ל(הל' תשובה פ"ג, הלכה ד):"עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו'. ולכאורה לא

מובן מה החילוק שעשה בין ה'ישנים' לבין ה'נרדמים'. אלא שהדבר יובן ע"פ ב' הדרכים כנ"ל. היינו אם

בחר בדרך הטוב והברכה - צריך להתעורר משנתו ולהתחדש בעבודת השם ולעשות תשובה על תשובה

כי משנה לשנה תתרחב הדעת ויבין עד כמה הוא רחוק מה' ומשלמות קיום המצוות. ואם בחר, חלילה וחס,

בדרך הקללה כנ"ל - זה הזמן המסוגל לשים קץ לתרדמת החזקה ולזנוח את הדרך הקלוקלת ולעשות

תשובה ומעשים טובים, וע"י כך בע"ה תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, אכי"ר.

              פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר התשובה היא בחודש אלול, כי הם ימי רצון, שעלה משה לקבל לוחות אחרונות, ופתח דרך כבושה לילך

בהּ. ועיקר דרך התשובה שעשה משה, הוא לידע שהשם יתברך בכל מקום, ולמצוא השם יתברך בכל מקום,

בכל הירידות שבעולם ובכל העליות שבעולם; כי לפעמים ע"י שהאדם עולה למעלה גדולה, כגון שנתעשר, אזי

הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא; גם אפילו בעבודת השם מצינו שיש שעלה למעלה גדולה, וכפר בעיקר רחמנא

לצלן, על כן צריך לבקש מהשם יתברך שיקרבהו והתקרבות שלא יזיק לו; וכן כל הירידות שבעולם חס ושלום,

אפילו בדיוטא התחתונה, אפילו בעשרה כִּתרין דִּמסאבותא, גם שם צריכן לקשר את עצמו להשם יתברך, כי

מלכותו בכל משלה(מועדי ה'- אלול, אות ד).

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                 ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה