בס''ד   פרשת ואתחנן: האם מותר לפתוח בשבת ברז המחובר לדוד שמש

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה את עשרת הדיברות, וביניהם את שמירת השבת: ''וְיוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת לַיקֹוָ֣ק אֱ-לֹהֶ֑יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ...''. כפי שראינו בעבר (מצורע שנה א'), דנו הפוסקים בשאלה, האם מותר להתקלח בשבת. כאמור אז, מעיקר הדין מותר להתקלח במים קרים בשבת, ואסרו חכמים לקלח את כל הגוף במים חמים שחוממו באש וכדומה משום גזירת הבלנים, דהיינו אחראי המרחץ שהיו מחממים את המים בשבת, והיו משקרים ואמרו שחיממו מערב שבת.

אמנם למעשה, יש שני סייגים לכללים אלו. סייג ראשון כתבו רק פוסקי אשכנז, שנהגו שלא להתקלח אפילו במים קרים, כאשר יש שכתבו שטעם הדבר הוא משום סחיטת השיער, ויש שכתבו שטעם הדבר הוא משום טלטול המגבת. סייג שני כתבו הפוסקים, שעל אף שגזרו שלא להתקלח במים חמים בשבת, במקום צער התירו מקלחת זו. משום כך אדם שהזיע בשבת ומצטער בכך, או תינוק הזקוק למקלחת, יכולים להתקלח במים חמים בשבת. ובלשון השמירת שבת כהלכתה (יד, א):

''מים שהוחמו בערב שבת, מותר לרחוץ בהם בשבת חלק מן האברים, כגון פניו, ידיו ורגליו או שאר אברי הגוף, אך לא ירחץ בהם את כל הגוף כולו, ואף לא את רובו, אפילו אם רוחץ אבר אבר לבדו. מי שרגיל לרחוץ את כל הגוף כולו מדי יום ביומו ומצטער הרבה אם אינו עושה כן, או חולה, וכן תינוק שרוחצים אותו מידי יום ביומו, מותר להם לרחוץ את כל הגוף גם בשבת, והוא שירחצוהו במים שהוחמו בערב שבת, כאמור, ומכל מקום יזהרו שלא לבוא לידי סחיטת השערות.''

כאשר הפוסקים דנו במקלחת בשבת, הם דנו במקרה בו מתקלחים לדוגמא במעין אמבטיה גדולה בה נמצאים המים החמים. בזמן הזה אין אמבטיות מלאות מים, אלא מים חמים זורמים מהדוד אל צינור האמבטיה. אולם, כאשר זורמים מים חמים לדוד, נכנסים במקומם מים קרים שמתחממים. בעקבות כך נעסוק השבוע בשתי שאלות מרכזיות, האם מותר לרחוץ במים חמים שחוממו בשבת בדוד שמש, והאם יש בעיה בכך שמים קרים נכנסים לדוד שמש במקום המים החמים.

בישול בחמה

הגמרא במסכת שבת (לח ע''ב) כותבת, שיש לחלק את סוגי הבישול בשבת לשלוש:

א. בישול באש או בתולדות האש, דהיינו (לדוגמא) בישול באמצעות סיר שהוסר מהאש, אסור לכולי עלמא. ב. דבר שבושל באמצעות השמש מותר באכילה, שכיוון שאין דרך בישול בכך, לא אסרו בישול מעין זה. ג. נחלקו חכמים ורבי יוסי, מה דין המבשל בתולדות חמה, דהיינו בישול באמצעות סיר שחומם בשמש. לדעת חכמים יש לאסור מאכל שבושל באופן זה, שכן לא ידעו שהסיר חומם בתולדות השמש, ויחשבו שאולי חומם בתולדות האש, ומותר לבשל כך. ואילו רבי יוסי לא חושש שיטעו, ולא גזר על כך. 

הגמרא (לט ע''א) ממשיכה ומקשה, אם לדעת רבי יוסי אין איסור לבשל בתולדות חמה, מדוע אינו חולק על דברי המשנה הכותבת, שאסור להטמין ביצה בחול שחומם בשמש? והרי מדובר בתולדות חמה. רבה מיישב, שאסר לטמון בחול גזרה שמא יטמין באפר גחלים, שדומה לחול. רב יוסף חולק וסובר, שאסר משום שמזיז את העפר, ויש בכך איסור מוקצה. אם כן, מדוע לשיטתו מותר לבשל ביצה על גבי גג רותח וכהיתר רבן גמליאל? מיישבת הגמרא, שבגג אין עפר ולכן לא גזרו על בישול בו.

דוד שמש

להלכה נפסק ברמב''ם (שבת ט, ג) ובשולחן ערוך (שיח, ג) כדעת חכמים, שאסרו לבשל גם בתולדות חמה. בעקבות כך דנו הפוסקים, מה דין מים שהתחממו בשבת בדוד שמש, כאשר אם מדובר במים שהתחממו בשמש ממש, יהיה מותר להשתמש בהם בשבת לרחיצת כל גופו. ואם מדובר במים שבושלו בתולדות חמה, מותר יהיה להשתמש בהם לרחיצת מעט מאיבריו בלבד:

א. הציץ אליעזר (ז, יט) סבר, שהמים העוברים בצינורות הקולטים, מתחממים מהשמש ישירות, ולכן מדובר בבישול בחמה. והוסיף, שלמרות שהצינורות מתחמים מעט, אין זה חימום משמעותי המחשיב את המים הזורמים בתוכם כמתחממים מהם, ולראייה שאם ייקחו צינורות אלו וירחיקו אותם מהשמש, מיד יתקררו ולא יהיה ביכולתם לחמם. עוד הוסיף, שגם אם הזכוכית מרכזת את קרני השמש (כמו זכוכית מגדלת), כיוון שהבישול הוא מהשמש ישירות, נחשב הבישול כבישול בשמש. ובלשונו:

''עיקר היסוד להתיר השימוש במים מדודי שמש הוא, כי אין זה מים שהוחמו בתולדות חמה כי אם כמים שהוחמו בחמה עצמה, שבכהאי גוונא לכולי עלמא שרי... ואף על פי שהצנור עצמו מתחמם מעט, אין בחומו כדי לחמם את המים, והם מתחממים בעברם כמה פעמים מול השמש ובכל פעם קולטים מעט חום עד שמתחממים די הצורך. ואין לדמות צנורות אלה לחול ואבק דרכים, דחול ואבק דרכים כבר קלטו חום רב השמש ומבשלים ומחממים גם בהעדר השמש.''

ב. הרב עובדיה (יביע אומר או''ח ד, לד) והרב אליהו ('שיעור') חלקו וסברו שמדובר בבישול בתולדות חמה, שכן המים אינם מתחממים מהשמש ישירות, אלא השמש פוגעת בקולטים השחורים, שמתחממים ומחממים ב'הולכה' את המים. יש להעיר, שבוודאי מבחינה מציאותית צודקים שכך עובדים קולטים, ולמעשה גם מבחינה פיזיקלית לא ייתכן אחרת. מכיוון שהמים שקופים, הם כמעט ולא בולעים את אור השמש ומתחממים מעט מאוד ממנה, ובוודאי שלא יכולים להגיע לטמפרטורות ולכמות המים הנדרשת למקלחת.

עוד יש להוסיף, שגם החימום באמצעות מעין זכוכית מגדלת המרכזת את קרני השמש אינו אפשרי. טעם הדבר הוא, שאמנם באמצעות ריכוז קרני השמש יש אפשרות לחימום בצורה טובה יותר, אך כיוון שהחימום במקרה זה נקודתי בלבד, אפשרות זו אינה ריאלית וכרוכה בבעיות טכניות רבות.

סברא נוספת לאסור

טעם נוסף המצטרף לאסור אפילו בישול בשמש עצמה, מתבסס על מחלוקת שראינו בעבר (תרומה שנה ד'). כפי שראינו, נחלקו הפוסקים כיצד לפרש את דברי רש''י (שבת לח ע''א) הכותב, שהסיבה שהתירו אוכל שבושל בשמש, שאין רגילות לבשל בה:

א. הגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה א, יב) הבין, שלמדו מהמשכן שרק בישול באש נחשב בישול. כתוצאה מכך בישול במיקרוגל אינו אסור מדאורייתא, שכן הבישול אינו מתבצע באמצעות אש. ב. הרב משה פיינשטיין (או''ח ג, נב) חלק וסבר שמדובר באמירה מציאותית, בעבר לא היה מצוי לבשל בשמש, לכן לא נאסר. כתוצאה מכך, מעבר לכך שבישול במיקרוגל אסור מדאורייתא, כפי שהעיר השמירת שבת כהלכתה, ייתכן שגם אם בישול בדוד שמש הוא בישול בחמה, הוא ייאסר, שכן זו דרך בישול כיום. ובלשונו:

''ובעיקר דיני בישול בשמש יש לעיין, דאולי בזמן הזה כשמפיקים חום מכוח השמש, יש מקום לאסור הבישול, עיין שבת לט ע''א רש"י ד"ה דשרי, דאין דרך בישולו בכך, משמע דכל שדרך בישולו בכך, יש מקום לאסור... וכן למד בשו"ת אגרות משה, דכל מקור חום שטוב לבשל בו כמו אש, יהיה זה תולדה של איסור בישול, ויהיה בזה איסור דאורייתא. ועיין בספר מנחת שלמה דכוונת רש"י לומר, "דאין דרך בישולו בכך", היינו משום דבישול הוא על ידי האור, ולא על ידי חמה.''

כניסת מים קרים לדוד

נמצא, שנראה שאסור לשטוף את כל גופו במים שחוממו בשבת עצמה בדוד שמש. האם מותר לרחוץ במים חמים שחוממו ביום שישי? הבעיה המתעוררת בכך היא, שכאשר מוציאים מים מהדוד, נכנסים מים קרים במקומם. מים אלו באים במגע המים החמים שנשארו בדוד, ומתחממים ומתבשלים מהם, ונמצא שמבשלים בשבת. יש להעיר, שבעיה זו קיימת גם לדעת הציץ אליעזר, שכן גם אם המים החמים עצמם התבשלו בחמה, המים הקרים שנכנסים לדוד ומתבשלים מהם בוודאי מתבשלים בתולדות חמה:

א. הרב עובדיה (יביע אומר ד, לד) סבר, שמעיקר הדין אין איסור בכך שהמים הקרים מתחממים מהמים החמים הנמצאים בדוד, אם כי הוסיף שהמחמיר בעניין זה תבוא עליו ברכה. ונימק, שלמרות שבוודאי כך יקרה כאשר פותחים את הברז ('פסיק רישיה'), כיוון שהאיסור לבשל בתולדות חמה הוא איסור דרבנן, ואין כוונתו לחמם בכוונה את המים ('אינו מתכוון'), פסיק רישיה באינו מתכוון באיסור דרבנן – מותר בשבת, וכדעת תרומת הדשן (סי' סד).

עוד הוסיף הרב פרנק (או''ח א, קפח) סברא להקל, שהמים הקרים נכנסים לדוד אינם נכנסים בידי האדם, אלא במעין גרמא (בה ניתן יותר להקל), שהרי לוקחים מים חמים ורק כתוצאה מכך ממילא נכנסים קרים שמתבשלים. וכן הוסיף הרב עובדיה, שלא ברור שיש בבישול מים איסור דאורייתא, שכן לדעת חלק מהפוסקים כל דבר שראוי לאכילה ושתייה עוד לפני בישולו, כמו מים, אין בבישולם איסור דאורייתא. ואם כן בישול המים בדוד הוא רק בתרי דרבנן, בישול בתולדות חמה, דבר שניתן לשתותו גם כך. ובלשונו:

''מסקנא דדינא שמותר לפום דינא לפתוח הברז של המים החמים שהוחמו בדוד שמש, ולהשתמש בהם לשטיפת כלים ורחיצת ידים ולשתיה וכל כיוצא בזה, ואין לחוש לזרימת המים הקרים לתוך הדוד והצינורות היוצאים ממנו ומתבשלים שם... והרוצה להחמיר על עצמו לבל ישתמש במים שהוחמו בדוד שמש, מטעם גרם - בישול של המים הצוננים, תבוא עליו ברכה. אולם גם המקילים יש להם על מה שיסמוכו.''

ב. המנחת יצחק (ד, מד) חלק וסבר בעקבות המגן אברהם (שיד, ה), שפסיק רישיה בדרבנן אסור גם במקום שאינו מתכוון, ואם כן יש איסור בכך שהמים הקרים שנכנסים לדוד מתבשלים מהמים החמים הנמצאים בו. ראייה הביא המגן אברהם מהגמרא במסכת ביצה (לו ע''א) המקשה, מדוע מותר לשים מחצלת על כוורת בשבת, והרי גם אם אינו מתכוון לצוד, יש בכך פסיק רישיה. ולפי תרומת הדשן, מה הקושיה? והרי פסיק רישיה מדרבנן בלא מתכוון מותר. אלא וודאי שאין הלכה כך.

את הראייה מכך שמדובר בגרמא ניתן לדחות, שמעבר לכך שכפי שראינו בעבר (שבועות שנה ד') גרמא בשבת מותרת רק במקום הפסד, פוסקים רבים חלקו וסברו שכלל לא ברור שמדובר בגרמא. להבנתם, גרמא היא כאשר באופן מקרי וחד פעמי, מעשה א' גורם למעשה ב' להתרחש. לעומת זאת כאשר יש מנגנון קבוע בו בעקבות פעולה אחת גורמת פעולה שניה, וכמו במקרה של דוד שמש בו המערכת בנויה באופן בו הוצאת מים גורמת לכניסת מים חדשים, אין זה נחשב גרמא.

בישול באמצעות גג  

סברא נוספת שהביאו להקל, מבוססת על דברי המהרש''ל (סי' סא). המהרש''ל הקשה, מדוע הגמרא שראינו לעיל דנה בשיטת רבי יוסי המתיר בישול בתולדות חמה, מוסיפה ומביאה מחלוקת אמוראים שמבארים מדוע לשיטתו אסור לטמון ביצה בחול (מחלוקת רבה ורב יוסף), ואף דנה כיצד תסביר כל שיטה את פסק רבן גמליאל המתיר לבשל על גג רותח, והרי כלל אין הלכה כמותו, ולא דנים בשיטה הדחויה מהלכה.

משום כך דחק וכתב, שלמעשה ההיתר לבשל על גג רותח נוהג גם לשיטת חכמים, שכן למרות שאסרו בישול בתולדות חמה, כיוון שטעם האיסור הוא שמא יתבלבלו בין תולדות חמה לתולדות האור, כאשר מדובר בגג רותח, שברור לכל שבישלו בו ולא בתולדות האור, גם לשיטתם לא גזרו. על בסיס כך כתב השמירת שבת כהלכתה במהדורה א' (א, כט), שגם כאשר מדובר במים חמים המתבשלים בדוד שמש, גם אם מדובר בתולדות חמה, כיוון שברור לכל שכך התבשלו, אין בכך איסור. ובלשון המהרש''ל:

''אלא בודאי כולהו אליבא דהילכתא קיימי, דאף התנא קמא סבירא ליה דכהאי גוונא תולדות חמה שרי, דהא לא אסר תולדות חמה אלא משום גזירה אטו תולדות האור... אבל חול ואבק דרכים דליכא למיחש להני, אפילו לתנא קמא שרי, וכל שכן גג שרותח דשרי.''

הרב וואזנר (שבט הלוי א, צד) והגרש''ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה א, הערה קמה) חלקו וסברו, שאין לסמוך על סברא זו. ונימקו, שמעבר לכך שראשונים רבים חלקו על המהרש''ל ופסקו שחכמים חולקים על רבי יוסי בעניין זה, ואוסרים לבשל על גבי גג רותח, הרי טעם המהרש''ל הוא שברור לכל שבבישול על גג מדובר בתולדות חמה ולא בתולדות האור, ואילו במים שחוממו בדוד שמש לא ברור לכל שמדובר בתולדות חמה, שכן אנשים רבים מחממים את מי המקלחת שלהם בדוד חשמלי או בגז.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[1]...