תשעת הימים הם הימים הראשונים של חודש אב (מא' באב ועד י' באב), המהווים את שיאם של ימי "בין המצרים" (שמתחילים בי"ז בתמוז). ימים אלו מוקדשים לאבלות לאומית עמוקה על חורבן בית המקדש הראשון והשני ועל הצרות הרבות שפקדו את עם ישראל לאורך ההיסטוריה בתקופה זו.

חז"ל אומרים: "משנכנס אב ממעטין בשמחה". המטרה של מיעוט השמחה והאבלות היא לא להישאר בצער, אלא לעורר בנו את החיסרון והגעגוע לבית המקדש, לשכינה ולחיבור הגלוי עם הקדוש ברוך הוא.

לפי פנימיות התורה, דווקא מתוך נקודת השבר והחורבן הגדול ביותר – נולד התיקון. חז"ל מגלים לנו שביום תשעה באב נולד משיח צדקנו. כלומר, כוח הצמיחה והגאולה העתידית טמון בתוך הימים האלו ממש, אם נדע להפוך את הכאב לעשייה רוחנית, לתיקון חטא שנאת חינם ולהרבות באהבת חינם.

כדי לבטא את האבלות, נוהגים למעט בפעולות המביאות שמחה והנאה:

הימים הללו מסתיימים בצום תשעה באב, יום האבל הגדול שבו חרבו שני בתי המקדש.