"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹולָה וְהַשְּׁלָמִים.. וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"

(ויקרא ט, כב- י, א)

חטאם של בני אהרון, נדב ואביהו, מופיע מיד לאחר ברכת הכהנים של אהרון הכהן (פירש רש"י: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם - בִּרְכַּת כֹּהֲנִים: "יְבָרֶכְךָ", "יָאֵר", "יִשָּׂא").

לפי ה"שפת אמת", אותה סמיכות שבפרשתנו בין ברכת כהנים לבין חטאם של נדב ואביהו, קשורה לסמיכות נוספת, בפרשת נשא, בין ברכת כהנים לפרשיית הנזיר ("שפת אמת", פרשת נשא, תרמ"ה):

"בענין סמיכות ברכת כהנים לפרשת נזירות, להודיע כי גם הפרטים המתעלין מבני דורם, נזיר קודש לה', אף על פי כן צריכין לבטל מעשיהם הטובים אל הציבור ולידע כי יצאו מן הכלל, ללמד על הכלל כולו. וכמו כן הכהנים שנבחרו מבני ישראל להיות מיוחדים לעבודת המקדש, אף על פי כן הכל היה בעבור הכלל שימשיכו הברכה לכלל ישראל. ואהרון הכהן זכה למצווה זו בכח זה הביטול כדכתיב (ויקרא ט, כב): "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם", וכתבו חז"ל (במ"ר ו, א): שזכה מכאן לברכת כהנים, שהכניס כל כוחו לכלל ישראל, וזהו יָדָו אֶל הָעָם, והבין כי מאיתם הוא כוח עבודתו".

הנזיר יוזם יוזמה אישית, יוזמת יחיד, הוא מפליא לנדור. התורה מסמיכה אותו שם לברכת הכהנים, ללמד את הנזיר, שכל יוזמה אישית צריכה להיות תחת הראייה הכוללת - ברכת כהנים.

ברכת כהנים מלמדת את הכהנים, כמו גם את הנזיר, שמטרתם להביא ברכה לכל העם, לכל החברה. זה נכון שיש אנשים מוכשרים, עליונים, יחידים, שמרימים את הרף קדימה, יוזמים, חלוצים. אבל תמיד מטרתם צריכה להיות הברכה, לברך את העם, לתת דרך האישיות שלהם מעוף לחברה כולה.

וכך גם בפרשתנו: אהרון יורד מהקורבן, יורד מהמעשה האישי שלו, ומשתף את הציבור כולו, ומברך את העם בברכת הכהנים.

חטאם של נדב ואביהו, לפי גישת ה"שפת אמת", הוא בעובדה שהם לא פעלו כשליחי העם, העם לא שלח אותם, והם לא באו אל העם בחזרה. הם פעלו מתוך יוזמה אישית. אומנם, יוזמה מרשימה מאוד, אבל לא כחלק מחברה, לא למען העם ולא בשם העם.

לעולם, כל ההליכה שלנו כיחידים, תהיה במקום הגבוה ביותר כאשר היא תהיה בשם כל ישראל ולמען כל ישראל. כך גם בקיום מצוות, יש כאלו האומרים לפני כל מצווה שהם מקיימים: "הנני בא לקיים מצוות.. בשם כל ישראל לשם ייחוד קודשה בריך הוא ושכניתיה", שליחי העם ולמען העם. אנחנו מברכים את העם, שה' יישא פניו אל כל עם ישראל, ויברך את כל עמו ישראל באהבה, בברכת שלום.

הרב אליעזר קשתיאל, מהספר: "בנפש השבת - קובץ דברי תורה לפרשות השבוע ולמועדים"