'שבע מדות של לח היו במקדש: הין, וחצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, לוג, וחצי לוג, ורביעית לוג … רביעית מה היתה משמשת? רביעית מים למצורע, ורביעית שמן לנזיר. חצי לוג מה היה משמש? חצי לוג מים לסוטה, וחצי לוג שמן לתודה. ובלוג היה מודד לכל המנחות, אפילו מנחה של ששים עשרון נותן לה ששים לוג … ששה לפר, ארבעה לאיל, שלשה לכבש' וכו' (משנה; מנחות ט,ב-ג). 'הוה הין דעבד משה לשמן המשחה, דכתיב (שמות ל, כד): "ושמן זית הין" … גמירי דשבע מדות של לח היו במקדש' (מנחות פח,א). היתה קבלה ביד חז"ל שיש שבע מידות של כלי לח במקדש, ולכך מנו אותם חכמים, ויש גם שחלקו כמובא במשנה, אבל תמיד הביאו שבע מידות. אולי אפשר שזה כרמז לבריאת העולם, שהמקדש שהוא כנגד בריאת העולם (תנחומא "פקודי" סימן ב), שהוא בא להעלות את כל העולם שנברא (שכך יש בקרבן את כל חלקיו [דצח”מ], כמו שהיה אומר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א: מדבר זה הכהן, חי זה הבהמה, צומח זה השמן ויין, ודומם זה המלח); לכן זה מתגלה במידות הלח כעין רמז שנאמר: “ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א,ב), שזהו גילוי של שכינת ה': '"וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת" – כסא הכבוד עומד באוויר, ומרחף עַל פְּנֵי הַמָּיִם ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן' וכו' (רש"י). לכן כנגד הבריאה מתגלה במקדש במידות הלח כרמז על כסא הכבוד שריחף מעל המים בבריאת העולם, שכך אנו באים לקדש את העולם ככסא לה', שכך מתגלה במקדש כסא ה' (שמכוון כנגד כסא ה': 'זה שאמר הכתוב: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו” (ירמיה יז, יב), שם מכון מקדשנו' [תנחומא “פקודי”, סימן א]). נראה שכלי מידת ההין כנגד יום ראשון שזה הין אחד, כעין רמז ליום אחד; ובו יש י"ב לוגין כרמז לי"ב שבטי ישראל, שהעולם נברא בשביל ישראל שיקיימו את התורה: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). (וזה היסוד לכל הבריאה, שלכן נרמז ב"בראשית", וזה נאמר ביום הראשון, ולכן כנגדו, ולכן הין אחד כרמז ליום ראשון). ועם המידה הזו מדד משה את שמן המשחה שנעשה לקידוש המשכן, שהוא (המשכן) כנגד כל בריאת העולם (תנחומא שם,ב), כמו שנרמז על היסוד של כל העולם ב"בראשית” (ושמן המשחה נעשה רק אצל משה ולא במשך הדורות, שכך הגילוי של הבריאה בשביל ישראל והתורה נרמז במאמר "בראשית" שהוא מאמר חריג ונעשה רק בהתחלה שלא כשאר המאמרות בהמשך שנאמרו ב"ויאמר” [ר”ה לב,א], ולכן מתגלה שימוש בכלי ההין רק בהתחלה ממש, אצל משה ולא בהמשך). כלי מידת חצי ההין כנגד יום שני בבריאה (ולכן זהו חצי מההין – שבהין יש שנים כאלו, שכך רומז לשנים – רמז ליום השני), ביום זה נעשתה ההפרדה בין שמים וארץ, בין הרקיע והמים של מטה, שכך כעין רמז שכעין חוצים את מידת ההין השלם לשנים בכלי הזה, שהוא חצי הין. עם מידה זו של ששה לוגין (חצי ההין) היו משתמשים למדידת שמן ויין לנסכי הפר, שקרבן פר רומז לאברהם שאירח את המלאכים ('"פר אחד" – כנגד אברהם, שנאמר בו (בראשית יח): "ויקח בן בקר"' [רש"י; במדבר ז,כא (ובדומה ברש”י שם כח,יט)]), שזהו חיבור שמים וארץ – המלאכים משמים ואברהם בארץ, שזה תפקידנו לחבר שמים וארץ בקדושה (ולא שישאר נתק ביניהם). בנוסף, המלאכים עשו עצמם כאילו הם אוכלים בשל היותם בארץ ('אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם. ואכלו סלקא דעתך?! אלא אימא: נראו כמי שאכלו ושתו' [ב”ב פו,ב]), כך שזה כעין מדגיש שיש חילוק שמים וארץ שהתחלקו ביום שני. וחיבור שמים וארץ נעשה ע”י התורה שאנו לומדים ומקיימים, שירדה משמים לארץ, וזה מתגלה בתושב”ע שהתורה יורדת עד פרטי הפרטים של העולם ומקדשת אותם כעין שמים, לכן זהו ששה לוגין כעין רמז לתושב”ע שהיא ששה סדרים (שבת לא,א). שלישית ההין כנגד יום שלישי (ואף בשמו מרמז על שלוש, וכן בכמותו אחד משלוש שבהין רומז לגילוי שלוש), ביום השלישי נבראו הצמחים, שאחד מהם הוא עץ הדעת שגרם לחטא, ומי שחטאו בו היו שלושה – אדם חוה והנחש, ולכן זהו גילוי של שלושה שותפים יחד לחטא (ששליש זהו שלוש בהין השלם), וכנגדם שלושה אבות שמתקנים את העולם. וזה יוצא ארבעה לוגין, כרמז לארבע אמהות, שבאות לתקן את מה שחוה הביאה לקלקול באכילה מעץ הדעת (שהם נשי שלושת האבות, ולכן זהו גילוי של ארבע לוגים כארבע אמהות, בשליש הין כרמז לשלושה אבות). שזהו היסוד לתיקון העולם והעלאתו לקדושה, ולכן מתגלה שזה משמש למדידת כמות של נסכי האיל, שזה כנגד יצחק, בעקידת יצחק: '"איל אחד" - כנגד יצחק: "ויקח את האיל" וגו'' (רש"י; במדבר שם), כרמז להעלאת העולם לקדושה כעין מסירות הנפש של יצחק שבזה נעשה קדוש כקרבן לה' (ב"ר סד,ג) [ונאסר עליו לצאת מהארץ כרמז לגילוי של עולם קדוש כעין א"י שהיא ארץ קדושה]. ויש גילוי של ארבע לוגין כעין שלעקידה הלכו ארבעה (אברהם, יצחק, ישמעאל ואליעזר), והדרך לעקידה היתה שלושה ימים (כרמז בשליש ההין שצריך שלוש כדי להגיע לשלם, שכך הלכו שלושה ימים כדי להגיע למקום), ובעקידה עצמה התגלו שלושה – אברהם יצחק והאיל שהועלה לקרבן, שזהו כרמז בשליש ההין (ומי שהוקרב זה האיל שהוא החלק השלישי, ככמות שליש מההין השלם). רביעית ההין כנגד יום רביעי (ובשמו ובכמותו רומז לכך – רביעית כרביעי), ביום רביעי נתלו השמש והירח וכוכבים, שזה כרומז לבנ"י שהתברכנו להתרבות ככוכבים (“והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" [בראשית כב,יז]), וכן בחלום יוסף נמשלו בכוכבים, שאנו ממשיכי כח האבות (ולכן את הברכה לנו ה' אמר לאבות, ובחלום יוסף יש גם כרמז ליעקב בשמש יחד עם שאר הכוכבים שכנגד בני ישראל), ולכן זהו שלושה לוגין כרמז לשלושת האבות שאנו המשכם, ובפרט כרמז ליעקב שהיו לו ארבע נשים שמהם נולדו בנ"י, ולכן זהו רבע ההין כרמז לארבעת נשי יעקב, שיחד (כעין ארבע שמשלימים יחד להין שלם) העמידו את בנ”י. ולכן זהו הכמות לנסכי הכבש, שזה כנגד יעקב: '"כבש אחד" – כנגד יעקב (שם ל): "והכשבים הפריד יעקב"' (רש"י; במדבר שם). לוג כנגד יום חמישי, שאז נבראו הציפורים שהן אוכלות דגן ('כמצודה שאין בה דגן' [ברכות ט,ב]), שזהו כמות הלוג שמשמשת למדידת המנחות שהם מדגן. וכן מנחה זה דורון, מתנה לאות קבלת מרות ה' עלינו, שאנו מרמזים בכך על היותנו עבדי ה'; לכן זה מתגלה בחמישי בו נבראו הציפורים שעפות גבוה לשמים, כעין רמז שאנו באים להעלות את כל העולם לשמים, וכן נבראו בו הדגים שזה כרומז על בנ"י הצדיקים שחיים עם התורה שנמשלה למים, והתורה היא חמשה חומשים ולכן רומז ליום חמישי. ולוג היא מידה שלמה, כרמז לחיבורנו בשלמות לתורה, ושהיא עושה אותנו שנגיע לשלמות האמיתית שלנו. חצי לוג כנגד יום שישי בו נבראו האדם והבהמה, שכך משתמשים במידה הזו למי סוטה, שהאשה עשתה מעשה בהמה ('רבן גמליאל אומר: כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה' [משנה; סוטה ב,א]). במידה זו גם משתמשים לשמן ללחמי תודה, שהאדם מביא תודה על שניצל ממוות, שגופו ניצל, ולכן זהו גילוי של גופו הגשמי כעין הבהמי, ורוחו הקדושה כאדם, שכך מביא תודה לומר (כאדם שבדרגת מדבר) תודה על הצלתו. וזהו חצי לוג (שיש שני חלקים כאלו בלוג שלם) כעין רמז שיש באדם שני חלקים – חלק גשמי וחלק רוחני, ותלוי בו לאן ימשוך, שכל חלק מנסה למשוך אליו. רביעית הלוג כנגד יום שבת, שזה גילוי הקדושה בעולם (ורביעית הלוג כרמז לארבע בשלם, כעין ארבע אותיות המרכיבות יחד את שם הויה השלם), ולכן בכמות זו משתמשים למים חיים של טהרת מצורע, שנצטרע בשל פגם רוחני (שצרעת אינה מחלה גשמית אלא רוחנית; ראה ב'הקדושה והטהרה', 'צרעת הבגד וצרעת הבית', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), שדיבר לשוה"ר: 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב): "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב). ובצרעת נעשה כעין עובר מהעולם: 'תניא: ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע' וכו' (נדרים סד,ב), שזהו רמז ליום השבת שהוא כגילוי כנגד כל הבריאה שה' ברא ועכשיו שבת וקידש את השבת, שכך במצורע זה גילוי של פגיעה בקדושה ולכן כעין יציאה מהעולם. בנוסף במידה הזו משתמשים לשמן לחמי נזירות, שגם זה גילוי של כלל העולם וקדושה, שמתנזר מהנאות העולם (שלא שותה יין וכו' ולא מסתפר) ומגלה בכך קדושה (או להיפך שנזיר נחשב חוטא על שהתנזר מהנאות העולם [תענית יא,א], ולכן זהו גילוי של שבת שמקדשת את כל המציאות, ולכן צועקת שצריך להשתמש בכל מה שנברא בעולם לקדושה). אולי אפשר בנוסף, ששבע המידות כנגד שבעת ימי השבוע, והשבוע מתחלק כשהשבת במרכזו (הוא העיקר, לקידוש העולם): 'יתיב ר' זירא קמיה דרבי אסי ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן, וקאמר: חד בשבא ותרי ותלתא בתר שבתא, ארבעה וחמשא ומעלי שבתא קמי שבתא' (גיטין עז,א). ולכן (ההתחלה ב)הין כנגד יום רביעי בו נתלו שמש וירח והכוכבים, כרמז שהמשכן (שזהו המידה של שמן המשחה שקידשו את המשכן) מעלה את כל העולם לרוחניות כעין לשמים (בהארת אור ה', כעין שהכוכבים מאירים). חצי ההין כנגד יום חמישי בו נבראו עופות ודגים, כרמז שלאברהם, שכנגדו קרבן הפר, נאמר על גלות מצרים והגאולה ממנה, ונאמר לו שהגלות תהיה ארבע מאות שנה, שהכוונה מהולדת יצחק (רש"י; בראשית טו,יג) וכך הפר התגלה אצל אברהם בהכנסת האורחים שבישרו לו על הולדת יצחק; ובנ"י ביציאת מצרים לאחר ארבע מאות שנה רוקנו את מצרים כעין גילוי בעופות ודגים: '(שמות יב, לו) "וינצלו את מצרים", א"ר אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. ור"ל אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים' (ברכות ט,ב). כמו"כ אברהם היה הראשון שעשה את רצון בתורה ('אמר רב ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: "תורותי", אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' [יומא כח,ב]), ולכן זה מתגלה בעופות כעין שעולה לשמים ובדגים כחיים בתורה. שלישית ההין כנגד יום שישי, בו מודדים את נסכי האיל שכנגד יצחק, כרמז שיצחק עלה לעקידה במקום בהמה (ולבסוף הוקרב איל, בהמה במקומו), שזהו שישי בו נבראו בהמה ואדם. רביעית ההין כנגד יום שבת (שלכבוד שבת אוכלים ארבע סעודות [כולל מלווה מלכה] ולכן רמז ברביעית – ארבע), שבו מודדים את נסכי הכבש, שזה כרמז לשבת שמקריבים בו עוד כבשים לקרבן מוסף: “וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם" (במדבר כח,ט). בנוסף, ביעקב, שכנגדו קורבנות הכבשים, מתגלה גילוי שבת: 'ד"א: "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", נכנס בער"ש עם דמדומי חמה מבעוד יום וקבע תחומין מבעוד יום, הדא אמרת ששמר יעקב את השבת קודם שניתן' (ב"ר עט,ו). לוג למנחות כנגד יום ראשון, שבו ה' ברא את כלל העולם (וכל אחד התגלה בזמנו: '"יְהִי מְאֹרֹת" וגו' – מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות בָּרָקִיעַ, וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו. הוא שכתוב: "אֵת הַשָּׁמַיִם" לרבות תולדותיהם, "וְאֵת הָאָרֶץ" לרבות תולדותיה' [רש"י; בראשית א,יד]), לכן כרמז במנחות שזהו כדורון לאות קבלת מרות ה' עלינו, לגלות בכל העולם את גילוי שם ה' ואור הקדושה (שנברא ביום ראשון האור הגנוז). (וכן ביום ראשון נאמר "בראשית" שרומז לבנ"י והתורה, ולכן כנגדו רמז לקבלת מרותו עלינו). חצי לוג כנגד יום שני בו נפרדו שמים וארץ, שזהו כעין סוטה שירדה ממעלת האדם שבה, שהוא קשור לשמים, למטה לדרגת בהמה; והיפוכו בלחמי תודה שמודה לה' על כל המציאות שנעשית בעולם, ובכך מעלה הכל לשמים. רביעית הלוג כנגד יום שלישי בו זזו המים והתגלתה היבשה, שכך במידה זו מודדים מים חיים למצורע, שהמצורע יושב בנפרד מנודה מחוץ למחנה ("בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" [ויקרא יג,מו]), כעין שהמים זזו מהיבשה. וכן בו מודדים שמן ללחמי נזירות, שהנזיר מפריש עצמו מיין, וזהו כהתרחקות הים מהיבשה.