"והקרבתם אשה עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם" (במדבר כח,יט). '"פרים" – כנגד אברהם, שנא' (בראשית יח): "ואל הבקר רץ אברהם". "אילים" – כנגד אילו של יצחק. "כבשים" – כנגד יעקב (בראשית ל): "והכשבים הפריד יעקב". ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת' (רש"י). בקורבנות החג מקריבים כנגד שלושת האבות כרמז על יסודנו בקדושה, שזהו בבחירת האבות; וכן יציאת מצרים היתה בזכות ברית אבות (“וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" [שמות ב,כד]), ולכן מקריבים עולות לקב"ה ברמז לגילוי אבות, כתודה על שפעל בשל גילוי ברית האבות. הקורבנות מזכירים את האבות ע"פ גילוי של דבר חשוב שנעשה באבות ולכן מזכיר אותם; אולם נראה גם שבכל אחד מהם יש כרמז לעניין גילוי כעין קשר לקרבנות, ולכן בעניין קורבנות מתגלה האבות בצורה זו. ביצחק זה היה איל שהוקרב ממש, שזהו ממש קורבן. באברהם הפר הובא להכנסת האורחים שעשה אברהם, ומובא שגמילות חסדים יש לה גילוי כעין הקורבנות (“זבח”): 'פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה. ואיזה? זה גמילות חסדים, שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח"' וכו' (אבות דר"נ ד,ה). הכבשים נאמרו ביעקב בהקשר לעבודתו, ומובא בחז"ל שהעבודה היא היסוד של השראת השכינה במשכן: 'רבי טרפון אומר: אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר (שמות כה): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"' (שם יא,א), כך שזה קשור לקורבנות שמקריבים לה' בעבודת המקדש (נראה שזה משום שבעבודה מגלים תיקון של העולם הפיזי על ידנו, וזה נעשה כרצון ה' שנעשה זאת, ולכן בכך העולם מתקדש. אולי זהו: 'אהוב את המלאכה. כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל אדם יהי שונא את המלאכה. כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר (שמות כ): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלקיך"' [שם]. לכן זהו כעין עבודת המקדש שהיא לתיקון העולם [וגם בה יש גילוי כנגד העולם שנברא (תנחומא “פקודי” סימן ב), וכך בעבודה שלנו יש כעין גילוי כנגד הבריאה, שאנו עובדים כמו שה' עשה, ולכן זהו ברית כעין התורה שמתקנת את העולם; והתורה היא שורש המקדש, שזהו הארון בקה”ק, וכך גם במלאכה יש עניין של יסוד תיקון עולם]). אולם נראה שזה לא רק כיון שכך התגלה שנעשה באבות, אלא בכל סוג בהמה יש כעין רמז לאותו אב. אילים וכבשים (שניהם אותו מין רק שונה בגיל – כבש בשנתו הראשונה ואיל בשנתו השניה) נמצאים במרעה בקבוצה יחד, לעומת הפרים שהם נמצאים במרעה כל אחד לבד לעצמו. לכן הפר מסמל את אברהם שנאמר עליו שהיה כעין יחידי בעולם: '"ויגד לאברם העברי" … רבי יהודה אומר: כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד' (ב"ר מב,ח). אמנם כשהפליט הגיע זה היה כבר אחרי שגייר רבים (אמנם הם היו תחתיו כך שהוא המסמל את היחיד כנגד שאר העולם; כי המגויירים כעין נחשבים בו), אולם בתחילתו היה לבדו ממש בכל העולם. לעומת זאת יצחק ויעקב נולדו לבית אביהם שכבר היה בית להפצת שם ה', כך שלא היו לבדם ולכן בהם זה מתגלה בכבש ואיל שלא נמצאים לבד; ויצחק הוא איל ויעקב כבש כיון שאיל הוא גדול בגיל וכבש הוא קטן בגיל, כך שזה מרמז שיצחק היה גדול מיעקב, שהוא בא לפניו בדורות. בנוסף, ביצחק ויעקב מתגלה עניין של קבוצה, של רבים במשפחה, שלא כאברהם, ולכן אברהם הוא כפר שנמצא יחידי, שהיה לו כהמשך רק את יצחק (שהשאר, ישמעאל ובני קטורה, לא נחשבים), לעומת זאת ליעקב נולדו י"ב השבטים ולכן זהו כגילוי של קבוצה, וכן יצחק היה ראוי להוליד י"ב בנים אלא שרבקה לא רצתה, ולכן מתגלה בו קב' כי היה ראוי שכך יהיה במשפחתו: '"וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי". רבי יצחק אמר: מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן: הגיע לכם הצער הזה בימיכם? אם כך הוא צערו של בנים והלואי לא עיברתי. רבי הונא אמר: אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים, הלואי לא עיברתי מנין "זֶ"ה". תני בשם רבי נחמיה: ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים, הה"ד: "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ", דא תרין, "וּשְׁנֵי לְאֻמִּים" הא ארבעה, "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" הא שיתא, "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" הא תמניא, "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת" הא עשרה, "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" הא חד עשר, "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו" הא תרין עשר. ואית דמייתין ליה מן הדין קרא: "וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי", זיין שבעה ה"א חמשה, הא תרין עשר מנין "זה”' (ב”ר סג,ו). אולי אפשר גם שאברהם מתגלה בפר שיש לו שני שמות – פר ושור (תהלים סט,לב; מצודות ציון), כשהשם פר מרמזת לשם פרה, כרמז להבאת צאצאים, שכך כרמז שעל אברהם נאמר במפורש שכעין ילד – ברא אנשים בעולם, שגיירם, לעומת שאר האבות שרק נאמר ברמז: 'ד"א: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" וגו'. אברהם גייר גיורים, הה"ד (בראשית יב, ה): "ויקח אברם את שרי אשתו [וגו' ואת הנפש אשר עשו בחרן]", א"ר אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לבראות אפילו יתוש אחד אינן יכולין, ואת אומר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא אלו הגרים שגייר אותם אברהם. ולמה אמר עשו ולא אמר גיירו? ללמדך שכל מי שהוא מקרב את הגר כאלו בראו. תאמר אברהם היה מגייר ושרה לא היתה מגיירת? תלמוד לומר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן", אשר עשה אין כתיב כאן אלא אשר עשו. א"ר חוניא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים. ומה ת"ל "אשר עשו"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה. יעקב גייר גיורים, דכתיב (בראשית לה, ב): "ויאמר יעקב אל ביתו" וגו' (שם לה, ד), "ויתנו אל יעקב" וגו'. ביצחק לא שמענו, והיכן שמענו? רבי יצחק ותאני לה משום רבי הושעיא רבה בשם ר' יהודה בר סימון: כאן כתיב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", מאי מגורי אביו? מגיורי אביו"' (ב"ר פד,ד). שבאברהם נאמר במפורש "אשר עשו" שזה מתפרש בעשיה בגיור (שאחרת לא שייך לשון עשיה), לעומת אצל יעקב שזה נאמר על ביתו שקנה עבדים וכו' והם התגיירו בביתו, וביצחק זה בכלל דרשה על הנאמר ולא כעין הפשט. שאפשר שדווקא באברהם זה מתגלה במפורש כיון שהיה פועל הרבה בחוזק לגיור (לעומת השאר שהיו מגיירים ע"י הפצת האמת, ולא כמו אברהם) שהיה מכניס לביתו ומאכילם וכו' וכך מקרבם (שלכן חז"ל הדגישו כיצד פעל אברהם שלכן נאמר עליו ועל שרה המילה "עשו"). לכן כעין גילוי בפר שמיועד לרביה, כעין שבאברהם מתגלה שעשה גרים רבים בעשייתו, כעין הולידם. כמו"כ אברהם התנסה בעשרה ניסיונות קשים, ולכן נרמז בפר, שזהו גם שור (תהלים סט,לב; מצודות ציון) שהוא חזק לעבודה (משלי יד,ד), שכך התגלה באברהם עבודה קשה וחזקה בעבודת ה', בעמידה בעשרת הניסיונות. גם נראה שזה מתגלה במקדש, שאברהם פעל להעמיד את יסוד תיקון העולם שיתגלה אחריו בצאצאיו, ולכן נרמז בפר שזה שור, ושור גם מרמז על ראיה למרחוק ("ומגבעות אשורנו" [במדבר כג,ט]. 'ויש הבדל בין ראה ובין שור, ששור הוא הראיה מרחוק' [מלבי”ם]), שזהו שייסד את תיקון העולם שייעשה ע”י זרעו בעתיד עד התיקון השלם; ולכן קשור למקדש שזהו תיקון העולם, ולכן זה מתגלה בקורבנות. יצחק מתגלה באיל, כיון שאיל מרמז על כח חזק (יחזקאל יז,יג; מצודות ציון), שזה התגלה ביצחק שהתחזק ועלה לעקידה; וכן התחזק שלא לרדת לחו”ל בשנות הרעב ע”פ צו ה'. וכן איל אותיות 'א'לי', שבעקידה הראה לעולם את אלוקות ה' שלכן יש לישמע לדבריו אף במסירות נפש. יעקב מתגלה בכבשים, שמיעקב יצאו בנ”י הרבים (כמו עדר כבשים), וזה בעקבות שרבקה שלחה אותו לבית אביה (בראשית כז,מג), וכן פעלה שיצחק ישלחו לשם להקמת בית (שם,מו), וזהו כעין רמז בכבש שהוא צעיר (לעומת איל שהוא מבוגר) ולכן קרוב לאמו (“שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו” וגו' [ויקרא כב,כז]). כמו”כ כבש כעין לשון נכבש, שהיה כעין כבוש תחת יד לבן. יהי רצון שנזכה לבניין המקדש בקרוב, ונקריב קורבנות במועדם כהלכתם.