'מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה: כנגד ארבע גאולות: (שמות ו) "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם" וגו' "ולקחתי אתכם לי לעם" וגומר; והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבעה כוסות של פרעה: (בראשית מ) "וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו" וגו'. רבי לוי אמר: כנגד ארבעה מלכיות. ורבנן אמרי: כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם: (ירמיהו נה) "כי כה אמר ה' אלקי ישראל אלי קח את כוס היין החימה" וגו' "כוס זהב בבל ביד ה'”, (תהילים עה) "כי כוס ביד ה'”, (תהילים יא) "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם", מהו "מנת כוסם”? רבי אבין אמר: דיפלי פוטירין, כדיפלי פוטירין אחר המרחץ. וכנגד עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות: (תהילים טז) "ה' מנת חלקי וכוסי”, (תהילים כג) "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה", והדין (תהילים קטז) "כוס ישועות אשא" – תריין' (יר' פסחים י,א). (בב"ר פח,ה יש נוסח קרוב לזה). היר' מביא את שיטת ר"י בשם ר"ב שמביא שארבעת הכוסות בליל הסדר הם כנגד מה שנאמרו ד' לשונות של גאולה ביציאת מצרים, ובנוסף מביאים את שיטת ריב"ל שזה כנגד ארבעת הכוסות שנאמר בחלום שר המשקים, שבזה יוסף יצא לחירות ועלה לגדולה, ובעקבות כך ירדו בנ"י למצרים (כיון שהיה משנה למלך ולכן נתן להם אוכל בשנות הרעב), כך שיש בזה כעין רמז לשעבוד מצרים ולגילוי גאולה (אצל יוסף; שאף הוא יצא לגאולה מגילוי צרה שהיה במצרים). ר"ל מוסיף כנגד ארבעת הגלויות, שזה כעין גילוי הצרות שנעשו בעולם, כרמז שהגאולה ממצרים היא גם הגאולה שמתגלה במשך השנים, שיציאת מצרים היא השורש לכל הגאולות. רבנן אומרים שזה כנגד ד' כוסות של פורענות לגוים, וכן ד' כוסות של נחמה שעתיד הקב"ה להשקות אותנו בנחמה שזה בעצם גילוי של הגאולה (וכנוסח שבב"ר: 'ד' כוסות של ישועה לעתיד לבא'), שזהו כעין דברי ר"י אבל בגילוי לדורות (כיון שגאולת מצרים היא השורש לכל הגאולות), שכנגד ד' לשונות הגאולה במצרים, כנגדם זהו ד' כוסות של נחמה-ישועה לעתיד; אולם בנוסף ד' לשונות הגאולה במצרים הם כנגד ד' גזרות שגזר פרעה: '"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים”, ארבע גאולות יש כאן: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי", כנגד ארבע גזירות שגזר עליהן פרעה; וכנגדן תקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח לקיים מה שנאמר (תהלים קטז, יג): "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא”' (שמו”ר ו,ד), לכן בזה גם נרמז על הגזרות, וכך גם יתגלה בעתיד עונש לאומות שהצרו לנו, לכן יש גילוי של ארבע כוסות של פורענות לאומות לעתיד לבא. (דומה לעקרון הזה, כנגד פרטי השעבוד שהמצרים שעבדו אותנו, הם נענשו בעשרת המכות [תנחומא "בא" סימן ד], ובמקביל לזה כעין יתגלה לעתיד, לכן גם מובא במדרש [שם] השוואה בין מכות מצרים למכות אדום לעתיד לבא). נראה שכיון שכנגד ארבעת לשונות הגאולה יתגלה לעתיד ארבע כוסות של נחמה וישועה, אז יש למצוא בכוסות נחמה שלעתיד רמז כנגד ארבעת הלשונות של הגאולה. מדוע נאמרו דווקא ארבע לשונות של גאולה? מסביר המלבי"ם שזה כנגד ארבעה שלבים בגאולה: 'ועל יצ״מ אמר: "אני ה׳ והוצאתי אתכם" זה יהיה ע״י שם הויה, וחושב ג׳ דברים: א. תחלה "אוציא אתכם מתחת סבלות מצרים”, שמציין סבל העול הקשה שהכביד עליהם שלא לתת להם תבן שזה נבטל תיכף כשהתחילו המכות לבא על פרעה, ואח״כ: "והצלתי אתכם מעבודתם”, שאחר מכת בכורות נפסק העבדות לגמרי כי נעשו בני חורין ויצאו מן הארץ. ובכ״ז לא היתה עדיין הגאולה שלמה כי מצרים רדפו אחריהם, ועז״א: "וגאלתי אתכם", שזה היה כשטבעו המצריים בים שאז נגמרה הגאולה, כמ״ש: "ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" … "ולקחתי" – הדבר השני הוא מתן תורה, שאז "אקח אתכם לי לעם"' וכו' (מלבי"ם שמות ו,ו-ז). לכן נראה שבכוס הראשונה שלעתיד יש כרמז על הלשון הראשונה שהיא כנגד התחלת המכות שאז פסקה הגזרה הקשה של אי נתינת תבן. "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי" (תהלים טז,ה), כעין רמז "ה' מנת חלקי", שמה שהגיעה עלינו הגזרה של הכבדת השעבוד זה בעקבות שמשה בא לפרעה בשם ה' להוציא את ישראל להקריב לה', ולכן זהו כעין רמז שכיון שה' הוא מנת חלקי, שאנו קשורים לה' ("ה' מנת חלקי" – הוא המנה הניתן לחלקי, ר"ל: בו אני מאמין' [מצודות]) לכן נצטווינו לצאת שלושה ימים לזבוח לה', לכן קיבלנו את 'מנת חלקנו' מפרעה בצורה של הכבדת השעבוד. ונאמר בצורה כפולה: '"וכוסי" – הוא המנה הניתן בתוך כוסי, וכפל הדבר במ"ש' (מצודות), כעין רמז שאז הוכבד השעבוד, כעין הוכפל הקושי. ונאמר עניין חשבון (“'וכוסי" – וחשבוני' [רש"י]), כעין רמז לנאמר לעשות חשבון לבנים בהכבדת הגזרה: "ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו" (שמות ה,ח). בכוס השניה שלעתיד יש כרמז על הלשון השניה שהיא כנגד מכת בכורות שאז יצאו ממצרים. "תערך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה” (תהלים כג,ה). '"דשנת בשמן ראשי השמן" – הוא הלחות, ואם יהיה הראש דשן יהיה כן כל הגוף, ורצונו לומר: כי לא יחסר דבר כי כל מה שהוא צריך יזמין לו הא'ל' (רד”ק), שכך כרמז שהגוף שלנו דשן וטוב, אבל לא כך אויבנו, שאצל המצרים מתו הכבורים. וכן: '"כוסי רוויה" – לשון שובע' (רש”י), כעין רמז לאכילת קרבן הפסח שנאכל על השובע: 'מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע' (רמב"ם; הל' קרבן פסח ח,ג). בנוסף, כוונת הפס': '"דשנת בשמן ראשי" – כבר נמשחתי על פיך למלך' (רש"י), שכך הפסח נאכל בצורה שמזכירה כעין מלכות: 'ואתא שמואל למימר דלא מיבעיא שלא יעקור מחבורתו לחבורה אחרת, אלא אפילו בחבורתו אסור לאכול כלום אחר הפסח, שלא יאבד ממנו טעם הפסח. ולפי שדינו ליאכל בסוף על השבע, וכן כל קרבנות, כדכתיב (במדבר יח) "למשחה", לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין' (רשב”ם ד”ה 'כגון'; פסחים קיט,ב). וכן “תערך לפני שולחן נגד צררי” כעין רומז על אכילה (שולחן), ואז מתגלה נגד צוררי, נגד המצרים, שזהו שאכלנו את הפסח וכך ה' פסח מעלינו והיכה את בכורי מצרים; אמנם הפשט הוא כנגד צוררי, שהם יראו: '"תערך לפני שלחן נגד צררי", שיראו בכבודי וירקב עצמם לקנאתם' (רד”ק), אולם גם בזה כרמז בקרבן פסח, שהמצרים ראו שלוקחים ושוחטים את אלילם והתהפכה בטנם על כך, וכן ראו בכבודם של ישראל בהקשר ליציאת מצרים, שהשאילו להם את ממונם: “ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" (שמות יא,ג). הכוסות השלישית והרביעית שלעתיד כנגד שתי הלשונות האחרונות, שהם כנגד קריעת הים וקבלת התורה. "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא” (תהלים קטז,יג), הקריאה בשם ה' עם הכוסות רומזת שבקריעת ים סוף ראו כולם את כבוד ה' וקראו בשם ה': “זה א'לי ואנוהו" (שמות טו,ב), וכן מתן תורה קבלת התורה זהו קריאה גדולה לגלות את שם ה' בעולם, שזהו קריאה בשם ה'. נאמר שתי כוסות של ישועה כרמז שהישועה השלמה נעשתה אז, שבקריעת ים סוף נפסק סופית הקשר לשעבוד מצרים ונעשתה הישועה שלמה ("ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" [שמות יד,ל]), ובמתן תורה היתה הישועה הסופית מההשפעה המצרית עלינו שקילקלו אותנו, ע”י קבלת התורה שקיבלנו עלינו לעשות את רצון ה'; וכן: 'שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה' (אבות ו,ב), שהתורה היא החירות האמיתית והשלמה. ושתיהן (שתי הכוסות) נאמרו יחד כי בשני אלו בנ”י זכו לראות את גילוי שם ה'; וכך גם היתה קריעת ים סוף כהכנה והרגל כדי שיוכלו לעמוד במתן תורה בגילוי שם ה', ולכן כעין באים יחד. וכן כרמז שהגאולה הרוחנית יכולה להופיע רק לאחר הגאולה הפיזית, ולכן כעין מחוברים, שבזכות ההתגלות של שלמות הישועה הפיזית זכו להגיע למתן תורה למעמד של שלמות הישועה הרוחנית. אולי גם אפשר ע”פ שיטת הרמב”ן בארבעת הלשונות: '"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" – יבטיחם שיוציא אותם מארצם, ולא יסבלו עוד כובד משאם. "והצלתי אתכם מעבודתם" – שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד. "וגאלתי אתכם" – כי יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים הנה לך ישראל בפדיון נפשנו, כי טעם גאולה כענין מכר … "ולקחתי אתכם לי לעם" – בבאכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר: "והייתם לי סגולה" (שמות יט,ה)' וכו' (רמב”ן; שמות ו,ו-ז). שכך הכוס הראשונה כנגד לשון ראשונה; שה' מנת חלקי, שאנו עבדי לה', וממילא לא למצרים, שזהו שנצא מארצם ולא נעבדם, אלא נהיה עבדי ה', שרק מי שאינו עבד יכול להיות עבד ה' בשלמות, שלכן נאמר במתן תורה שלא להיות עבדים אלא רק לה': ' … אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי: (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל עבדים", ולא עבדים לעבדים' וכו' (קידושין כב,ב). וכן יציאת מצרים גורמת שראוי שנהיה עבדי ה': '"אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי' (רש”י; שמות כ,ב). הכוס השניה כנגד לשון שניה; '"כוסי רויה" – הבטחתני להיות כוסי שבעה. רצה לומר: שאמלוך בכל אות נפשי ודברך הלא תקום' (מצודות; תהלים כג,ה), שזהו שלא יהיה שום דבר שמעכב ממני, שזהו גם שלא להיות למס עובד לאחרים. הכוסות השלישית והרביעית הן כנגד שתי הלשונות האחרונות, שהלשון השלישית זהו דברי המצרים לה', והלשון הרביעית זהו דברינו לה' שמקבלים על עצמנו את התורה, שכך נרמז: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא”, ששתי הכוסות קשורות לקריאה בשם ה', שקבלת התורה זהו שמקבלים על עצמנו לקרוא בשם ה' בעולם, וגם במה שהמצרים אמרו שנותנים את ישראל יש בזה גילוי של אמונה בה', שנכנעים כלפיו ולכן רוצים לפדות נפשם, וכן מה שנותנים את ישראל לה', מזה יצא שבנ"י יקראו בשם ה'.