[1]  סז,ה: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ, לְאֻמִּים, כִּי-תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר: ש: מיהם הלאומים ומיהם העמים? ת: נראה ש'עמים' אלו גויים המורדים בה' – אותם שופט ה', ואחרי המשפט הם מכירים בגדולת ה' והופכים ל'לאומים', ולכן 'ירננו לאומים'. העמים יודו לה' (ו) ויזכו ביבול מבורך (ז), דבר שיגרום ליראת ה' כללי, של כל 'אפסי-ארץ', כל האומות, כולל החלשים שבהן.

[1]  סח,ל: מֵהֵיכָלֶךָ, עַל-יְרוּשָׁלִָם--לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי: ש: במה מתבטאת גבורת ה' על כל הארץ? ת: ירושלים, והיכל ה' בה, היא העיר החשובה במרחב כולו, מהבשן (טז) ועד מצרים (לב), אליה יביאו כל העמים שי לה', בזכות השגחתו על כולם, כגון: אֲבִי יְתוֹמִים, וְדַיַּן אַלְמָנוֹת--אֱלֹהִים, בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ (ו).

[1]  סט,לא: אֲהַלְלָה שֵׁם-אֱלֹהִים בְּשִׁיר; וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה: ש: מה גרם להתגברות על הצרות שליוו את המתפלל (כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ; ב)? ת: הביטחון בה', הילולו בשיר והגדלתו בתודה – אלה הדברים שנותנים למתפלל את האפשרות להתגבר על צרותיו ועל רודפיו: כִּי אֱלֹהִים, יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן, וְיִבְנֶה, עָרֵי יְהוּדָה (לו).

[1]  ע,ה: יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ, בְּךָ--    כָּל-מְבַקְשֶׁיךָ: וְיֹאמְרוּ תָמִיד, יִגְדַּל אֱלֹהִים: ש: מהו הניצחון הרצוי על מי שמבקש את נפשך (ג)? ת: כאשר האויב ישמח בה' ויגדיל אותו – זהו הניצחון המוחלט, המבטיח לא רק שלא ירדוף שוב את המתפלל, אלא גם יתבייש במעשיו (וְיִכָּלְמוּ; חֲפֵצֵי, רָעָתִי; ג) ומתוך הבנה שה' עשה זאת - יאהב את ה' שגרם לו בושה זאת.

[1]  עא,יד: וַאֲנִי, תָּמִיד אֲיַחֵל; וְהוֹסַפְתִּי, עַל-כָּל-תְּהִלָּתֶךָ: ש: מה יְשַמֵּר את חסות ה' על המתפלל? ת: הייחול התמידי לה', הוספת תהילות ותפילות, הם המפתח להמשך חסות ה'.

[1]  עב,כ: כָּלּוּ תְפִלּוֹת--דָּוִד, בֶּן-יִשָׁי: ש: האם תפילות דוד הסתיימו, והלא תפילותיו ממשיכות להופיע בהרבה פרקים נוספים, כגון פו, קא, קג, קח, קט ועוד? ת: להבנתי, הכוונה שאין מה להוסיף על גדולת ה' לבדו, לאחר שהמתפלל הצהיר בפסוקים הקודמים: עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ (יח); וּבָרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹדוֹ--לְעוֹלָם: וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ, אֶת-כֹּל הָאָרֶץ--אָמֵן וְאָמֵן (יט). כאילו אמר, אין מה להוסיף בשבח ובגדולת ה'. התפילות המופיעות לאחר מכן, ממשיכות את השבח והגדולה של ה', אך כאילו אמר, אין יותר מה להוסיף.

[1]  עג,יז: עַד-אָבוֹא, אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵל; אָבִינָה, לְאַחֲרִיתָם: ש: איך יוכל המתפלל להתמודד עם הצלחת הרשעים: כִּי-קִנֵּאתִי, בַּהוֹלְלִים (ג)? ת: ביקור בבית ה' גורם למתפלל להבין שגורל הרשעים יכול להשתנות ברגע: אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע; סָפוּ תַמּוּ, מִן-בַּלָּהוֹת (יט). הדרך הנכונה להצלחה היא בקרבה אל ה': וַאֲנִי, קִרְבַת אֱלֹהִים--לִי-טוֹב: שַׁתִּי, בַּאדֹנָי יְהוִה מַחְסִי (כח).

[1]  עד,כב: קוּמָה אֱלֹהִים, רִיבָה רִיבֶךָ; זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי-נָבָל, כָּל-הַיּוֹם: ש: איך צריך לבקש מה' שיזכור את עמו (זְכֹר עֲדָתְךָ, קָנִיתָ קֶּדֶם; ב) ולא יזניח אותו מול אויביו (א)? ת: הבקשה כוללת שלושה שלבים: א. לנו אין יכולת להתמודד עם האויבים כי אין לנו נביא: אֵין-עוֹד נָבִיא; וְלֹא-אִתָּנוּ, יֹדֵעַ עַד-מָה (ט). ב. לך ה' יש יכולת לנצח את כולם, ובכל נושא: אַתָּה רִצַּצְתָּ, רָאשֵׁי לִוְיָתָן (יד), אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ, נַהֲרוֹת אֵיתָן (טו) ועוד. ג. האויב מזלזל בכבוד ה': זְכָר-זֹאת--אוֹיֵב, חֵרֵף יְהוָה (יח), ועל כן המתפלל צריך לבקש מה' לעשות למען שמו: רִיבָה רִיבֶךָ; זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי-נָבָל (כב). על ידי כך – העם יינצל.

[1]  עה,יא: וְכָל-קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ; תְּרוֹמַמְנָה, קַרְנוֹת צַדִּיק: ש: באיזה אופן ה' יגדע קרני רשעים וירים קרן צדיקים? ת: ה' ישפוט את הרשעים: כִּי-אֱלֹהִים שֹׁפֵט; זֶה יַשְׁפִּיל, וְזֶה יָרִים (ח), וכשיפילם – ירים את הצדיקים.

[1]  עו,יב: נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם: כָּל-סְבִיבָיו--יֹבִילוּ שַׁי, לַמּוֹרָא: ש: מה יגרום לרשעים לעבוד את ה' ולהביא לו שי? ת: כשיראו הרשעים כי הצדיקים נודרים ומשלמים לה' את נדריהם, זה יוביל אותם להביא שי לה', מתוך יראה, כי פחד מביא ליראת ה': כִּי-חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ (יא).

[1]  עז,ח: הַלְעוֹלָמִים, יִזְנַח אֲדֹנָי; וְלֹא-יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: ש: איך נשכנע את ה' שלא יזנח אותנו? ת: כאשר נזכיר את מעללי אל ופלאיו: אזכיר (אֶזְכּוֹר) מַעַלְלֵי-יָהּ:    כִּי-אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ (יב), ונהגה בפועלי ה': וְהָגִיתִי בְכָל-פָּעֳלֶךָ (יג), אז ה' ייזכר בנו וינהיגנו כפי שהנהיג את עם ישראל ביציאתו ממצרים: נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ--בְּיַד-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (כא). זה הדגם להנהגת ה' את עמו.

[1]  עח,סח: וַיִּבְחַר, אֶת-שֵׁבֶט יְהוּדָה; אֶת-הַר צִיּוֹן, אֲשֶׁר אָהֵב: ש: מדוע ה' בחר ביהודה, וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם, לֹא בָחָר (סז)? ת: ה' ראה כבגידה בו את התנהגות שבטי יוסף, שעל-אף כל הניסים שעשה לעם במצרים ובמדבר (מד-נג), וגירש את הגויים מפניהם (נד-נה), בכל זאת בגדו בו: וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ, כַּאֲבוֹתָם (נז), ועבדו בבמות ואת הפסילים: וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם; וּבִפְסִילֵיהֶם, יַקְנִיאוּהוּ (נח).

[1]  עט,ז: כִּי, אָכַל אֶת-יַעֲקֹב; וְאֶת-נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ: ש: בזכות מה מבקש המתפלל מה' שיציל את עמו לאחר שחטאו (עֲו‍ֹנֹת רִאשֹׁנִים; ח)? ת: שֵׁם ה' מתחלל בזה שהגויים מַשְמימים את נווהו – היכל ה', טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ (א), חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי (יב). ואם ה' יציל את עמו, התהליך יוביל לעבודת ה': וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ, וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ--נוֹדֶה לְּךָ, לְעוֹלָם: לְדוֹר וָדֹר--נְסַפֵּר, תְּהִלָּתֶךָ (יג).

[1]  פ,ד: אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ; וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה: ש: מדוע הקריאה אל ה' 'הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה' חוזרת ומופיעה שלוש פעמים בפרק (פסוקים ד, ח, כ), והרי אדם יכול לשוב מרצונו הוא? ת: שבטי אֶפְרַיִם, וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה (ג) זקוקים לגבורת ה' וישועתו (עוֹרְרָה אֶת-גְּבוּרָתֶךָ, לְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ; ג) כי ה' לא מקבל את תפילתם (עַד-מָתַי עָשַׁנְתָּ, בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ; ה), ומצבם ומעמדם בעיני הגויים נעשה כה רע (וְאֹיְבֵינוּ, יִלְעֲגוּ-לָמוֹ; ז), עד שהם מתחרטים ומביאים עוד ועוד נימוקים לה' שיאפשר את תשובתם, תוך הבטחה: וְלֹא-נָסוֹג מִמֶּךָּ; תְּחַיֵּנוּ, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא (יט).

[1]  פא,יג: וָאֲשַׁלְּחֵהוּ, בִּשְׁרִירוּת לִבָּם; יֵלְכוּ, בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם.: ש: מדוע ה' לא שמר על עמו, אלא שלח אותו להתעמת בעצמו עם מחשבותיהם ועצת חכמיהם (בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם)? ת: ה' התרה בעמו כמה פעמים, כגון: שְׁמַע עַמִּי, וְאָעִידָה בָּךְ (ט), לֹא-יִהְיֶה בְךָ, אֵל זָר (י), אך העם לא שמע בקולו: וְלֹא-שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי (יב).

[1]  פב,ו: אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם, וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: ש: האם ה' השווה את שופטי עמו לאלוהים? ת: כן, זאת הייתה כוונתו (אמרתי), שהם יתעלו למדרגת אלוהים ובני עליון, אם הם אכזבוהו ושפטו בעוול (עַד-מָתַי תִּשְׁפְּטוּ-עָוֶל; ב). עתה הם יהיו ככל אדם: אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן; וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ (ז).