בס"ד                                                 ערש"ק                                                         ה'   מנחם אב  התשע"ד

                    אשא עיניי ליוצרי שיהיה בעזרי להתחיל ולסיים חומש חמישי  

              ליקוטי - אור - בפרשה - דברים - שבת חזון

   " אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן

    וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב   "(א, א)

 ידוע, כי חומש דברים נקרא 'משנה תורה' כפי שגם מובא בהקדמתו של הרמב"ן ז"ל לספר זה. ואפשר לומר אולי

ב' טעמים הרומזים לכך: האחד - שמשנה אותיות משה והאות נ'(=50), היינו רמז לכך שהתורה היא בחינת משה

רבינו ע"ה, כמו שכתוב(מלאכי ג): "זכרו תורת משה עבדי" וגו'. ועוד, שלא נאמר "אלה הדברים" מפי הגבורה אלא

משה אמרם, כמו שדרשו חז"ל(תנחומא, ב): הפה שאמר: "לא איש דברים אנכי", אמר: "אלה הדברים". ואילו האות

נ'(=50) רומזת לכך שלא היה ולא יהיה זולת משה שהצליח להשיג גדולתו ובנבואתו את הבנת התורה, כמו שאמרו

חז"ל(נדרים לח): חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה חסר אחת, שנאמר(תהילים ח): "ותחסרהו מעט

מאלקים", ולכן הצליח להעביר לעם ישראל באר היטב את התורה בשבעים לשון. ואם תקשה ותאמר, בכל זאת

חסר שער אחד בשביל שער ה- נ'. והנה, נמצא בכתבי האר"י ז"ל(ליקוטי תורה פרשת ואתחנן): קודם שחטאו ישראל היה

משה בתכלית השלימות, והיה משיג שער ה-נ' של נ' שערי בינה הגדול מכולם. וכשחטאו ישראל בעגל נאבד ממנו

כו', עכד"ק. וידוע, שלעתיד הקרוב מאוד יבוא גם יבוא, ורבן כל הנביאים יחזור להנהיגנו כבראשונה ויתגלה לו מחדש

שער ה-נ' כי מה שהיה הוא שיהיה, זה היום נגילה ונשמחה בו בע"ה. 

הטעם השני לכך הוא, ע"פ מה שדרשו חז"ל(דב"ר א, ח): כיון שאמר לו הקב"ה למשה: שֶׁיִּשְׁנֶה התורה, לא היה מבקש

להוכיחן על מה שעשו וכו', כך אמר משה: בשביל שאמרתי להן: שמעו נא המורים, נטלתי שלי מתחת ידיהן ועכשיו

אני בא להוכיחן?! א"ל הקב"ה: משה אל תתיירא!. וכך תמצא שכמעט רובו של ספר דברים הם דברי מוסר ותוכחות

לעם סגולה למען ישמרו בריתו, יראתו ואהבתו אותו. ואפשר שגם זה נרמז בשם 'משנה לתורה' כי הוא מלשון שני

לתורה הקדושה היינו לימוד המוסר והתוכחות, כפי שפירשו חז"ל(ספרי כאן): 'אלה הדברים' - לפי שהן דברי תוכחות,

שהרי אין התורה יכולה זולתו. והעניין הוא כי ללא לימוד ושמיעת דברי מוסר וקבלת התוכחות נחשוב בלבנו שהכול

"בסדר" ולא נפעל לעבוד, לתקן ולשפר את מעשינו ומידותינו וחסרונותינו בעבודת ה', כי באמת חייב לדעת שתכלית

התורה היא המידות שכן אין ברכה גדולה יותר בעבודת ה' יותר משיפור המידות של האדם, כמו שדרשו חז"ל(דב"ר

א, ט): אמר לו הקב"ה למשה: הואיל וקיבלו עליהן תוכחותיך צריך אתה לברכן, מיד חזר וברכן וכו', שכן כתוב(משלי כד):

"ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". ועוד תדע, שגם אם הלימוד מביא לצבירת ידע רב בתורה ובתלמוד לא

בהכרח הוא מביא לשינוי לטובה במידותיו של האדם, והמבחן הוא כאשר נראה שינוי במידותינו לטובה נדע שאנחנו

בדרך הישר אחרת פשוט שזו לא הדרך הנכונה! כי רצון ה' שבניו יהיו שלמים בתורתו ובמידותיו.  

על כן, לימוד המוסר וקבלת התוכחה ממאמרי חז"ל צריכים להיות בבחינת דרך חיים יום יומית, כמו שכתוב(שם ו):

"ודרך חיים תוכחות מוסר". וכפי שכותב המשנה ברורה(סימן א, סקי"ב): "וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד מוסר בכל

יום ויום, אם מעט ואם הרבה וכו', ותבלין היצר הרע הוא תוכחות מאמר חז"ל"(ועיין שם בשער הציון שיש אומרים

שהחיוב בזה יותר מלימוד משניות). ואפשר אולי שפתח ואמר 'אלה הדברים' ולא ואלה רצה לרמוז את מה שדרשו

חז"ל(שמו"ר ל, ב): כל מקום שנאמר 'אלה' פסל הראשונים, היינו אדם שיש בו תורה אבל הוא ללא מידות טובות או

לפחות לומד לשפר ולתקן את מידותיו הרעות ע"י לימוד מוסר וקבלת תוכחות חז"ל, תורתו פסולה!

וזה שנאמר 'אלה הדברים' היינו משה רבינו ע"ה, רואה לנכון להוכיח את עמו סמוך למיתה כפי שלמד מיעקב אבינו

שהוכיח את בניו לקראת סוף ימיו. ולכן החל לסקור בפניהם את מעשיהם בתקופת המדבר, ומנה כאן כל המקומות

שהכעיסו לפני הקב"ה כפי שפירש רש"י ז"ל: 'מדבר' - אשר הכעיסו את ה' בתלונותיהם, 'בערבה' - חטא פעור,

'מול ים סוף' - על המרתם את ה', 'בין פארן ובין תפל ולבן' - שתפלו(דִיבתם) על המן וכן חטא המרגלים, 'חצרות'

- מחלוקת קורח ועדתו שלא למדו לקח ממעשה מרים שדיברה לשון הרע, 'ודי זהב' - מעשה עגל הזהב, אבל מפאת

כבודם של ישראל סתם את דבריו והזכירן ברמז. בשלמא שאמר דבריו ברמז אפשר להבין כי זו הדרך היעילה ביותר

שהתוכחה תפעל לשינוי באדם כנ"ל, אבל מה פירוש 'סתם את דבריו'?. והדבר יובן ע"פ מה שנבאר קושיה אחרת על

מה שדרשו דרשו חז"ל(תנחומא א): 'אלה הדברים' - שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון

וכו', ע"ש. שהרי ולכאורה, לא ברור מה הקשר בין התוכחות שנאמרו כנ"ל לבין הניסים שיהיו בעתיד הקרוב בציון.

ונראה לבאר, בסייעתא דשמיא שמשה רבינו ע"ה חזה ברוח קודשו את ירידת הדורות עד סוף כל הדורות אשר בהם

תיפסק הנבואה ולא יהיה לעם נביא כמוהו שיכול לדבר עם ה' פנים אל מול פנים, ולפייסו בעת שישראל לא יעשו רצונו

של מקום, כמו שעשה בכל המקרים הנזכרים לעיל. ולכן אפשר שראה לנכון לתת להם מסר לדורות בתוך דבריו היינו

מלבד התוכחה הייתה משולבת בד בבד גם עצה שלמה איך ישמרו את בריתו ובכך יעשו רצונו של מקום ויימנעו מהם

ייסורים וצרות שלא יבואו אם חס ושלום אם יפרו את בריתו. וזה שאמר 'אלה הדברים' היינו דברי תוכחות כנ"ל כי

רק ע"י לימוד מוסר ודברי תוכחות יבוא לשמור ולזכור בדיבור אחד את עשרת הדברות, כי בתוכחתו הזכיר להם גם

את הכתוב(שמות יט, ו): 'אלה הדברים' וגו', היינו את הברית שכרתו עם ה' יתברך במעמד הר סיני בעת קבלת התורה

לשמור את עשרת הדברות שהם כלל ופרט של כול התורה, כנודע, שכן הסכימו וענו כל ישראל איש אחד בלב אחד:

'נעשה ונשמע'. וכל עוד ישמרו את עשרת הדברות השכינה תשרה בתוכם ולא יבואו פורענות אליהם וישמרם שומר

ישראל מכל צרה שלא תהיה. אבל אם יעזבו תורתי ויפרו את בריתי איתם תסתלק השכינה, וממילא תוסר השמירה

ויתרבו הצרות, חס ושלום.

וזה בבחינת(איכה א): "איכה ישבה בדד" וגו'(מגילת איכה שקוראים בט' באב), היינו בבחינת תוכחה כנ"ל כי אין לשון

'איכה' אלא לשון תוכחה (איכה רבה פ"א). וזה רמוז במילה 'איכה' שעולה בגימטרייה ל"ו(=36) וכן במילה 'בדד' שעולה

בגימטרייה עשר, לרמוז שעיקר גלות השכינה היא עקב שלא שמרו את עשרת הדברות, כמו שאמרו חז"ל(שם): שלא

גלו ישראל עד שלא עברו על ל"ו כריתות שבתורה ועשרת הדברות. וזה בבחינת מה שאמר משה רבינו ע"ה בהמשך

הפרשה(דברים א, יב): "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" היינו הוכיח אותם שלא שמרו את ברית ה' ועשרת

הדברות כנדרש, כמו שפירש רש"י ז"ל: 'טרחכם' - מלמד שהיו ישראל טרחנין, 'ומשאכם' - מלמד שהיו אפיקורסין,

'וריבכם' - מלמד שהיו רוגנים.

וזה דייקא שפרשת 'דברים' שהיא נקראת גם 'שבת חזון' תצא תמיד בשבת שלפני ט' באב כי קוראים את ההפטרה

השלישית מתוך ג' דפורענותא בה מובא החזון הקשה שראה הנביא ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים בגלל שהפרו

את בריתו אהבתו ויראתו יתברך, כמו שכתוב(ישעיהו א): "איכה היתה לזונה קריה נאמנה", היינו בבחינת תוכחה שלא

שמרו וזכרו את עשרת הדברות כנ"ל, שאם כן, לא היו מפרים את בריתו ולא היו באים לידי קלקול המשפט והצדק

שבין אדם לחברו, וממילא היה השלום שֹורר בתוכם והייתה אחווה ורעות שורה ביניהם. נמצא, שכל מטרת 'שבת

חזון' היא לעורר את העם לעשות תשובה ע"י קבלת התוכחה, כאמור, לפני ט' באב. שהרי בעת הגאולה הקרובה

בע"ה יהפוך הצום החמישי למועד, כמו שכתוב(זכריה ח, י"ט): "וצום החמישי - יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה

ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

וע"פ זה אפשר להסביר אולי את המדרש לעניין הניסים שיעשו בציון כמו שנעשו במדבר היינו שברגע שעם ישראל

יקבלו את התוכחה יבוא לידי תשובה ויעסקו בתורה, אבל לא רק זאת בלבד, אלא גם יתקנו וישפרו את מידותיהם

כנ"ל, לפיכך ישכון השלום ביניהם וישובו להיטיב זה עם זה, וע"י כך יתקנו את אשר פגמו כנ"ל, ורק כך יזכו לראות

בניסים שיעשו בקרוב מאוד בציון. ואפשר שלזה 'סתם את דבריו' היינו במילה 'אלה' שעולה בגימטרייה קטן ט'(=9)

רמז לחורבן בית ראשון ושני שהיה בט' באב ועוד צרות רבות ואחרות שהיו בתאריך זה ששורשם בחטא המרגלים,

כמו שדרשו חז"ל(מד"ר פט"ז, כ): שבכו בליל ט' באב, ואמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכייה של חינם לפני אני אקבע

לכם בכייה לדורות.

וזה שמובא בשולחן ערוך(אור"ח תקמט): "שכולם חייבים להתענות בט' באב מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר את

הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם

להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון הדברים האלו נשוב להיטיב". וזה  'אלה הדברים' היינו הבחירה בידינו האם לקבל

את התוכחה וע"י כך לשמור את עשרת הדברות ולעשות רצונו של מקום כנ"ל, ואם לאו 'אלה הדברים' יהפכו להיות

קינה חס ושלום בחינת 'איכה' כנ"ל כי אין איכה אלא לשון קינה(איכה רבה פ"א:). ואפשר שזה רמוז במילה 'אלה' כי

בהתחלף האות ל' באותיות 'יכ', ששוות במניין, נקבל את המילה 'איכה', רצה לרמוז לתוכחה ולעצה השלמה כנ"ל

היינו שאם יעסקו בתורה אבל גם ילמדו מוסר יום יום ונקבל את תוכחות חז"ל, בבחינת: מזה ומזה על תנח ידך,

תהפוך הקינה לנגינה ושמחה ונזכה לראות עין בעין ניסים גלויים בציון, שנאמר(ישעיה נב ח): "כי עין בעין יראו בשוב

ה' ציון", אמן כן יהי רצון.

              פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י עסק התורה יכולין להוכיח אפילו הרחוקים ממנו, אע"פ שאינו יודע מה שצריך להם, וגם אינם אצלו להוכיחם,

אע"פ כן ע"י שהוא לומד ועוסק בתורה, ע"י זה שומעים הרחוקים את קול הכרוז של התורה; כי התורה מכרזת

וצועקת ומוכיחה תמיד, וקוראת ואומרת: עד מתי פתָיִם תאֵהבוּ פֶתִי וכו', רק שאין שומעין קול הכרוז של התורה

מרִבוי ההסתרות ע"י רִבוי העוונות רחמנא לִצלן, כי השם יתברך נסתר עתה מאתנו בעוונותינו הרבים בבחינת

הסתרה שבתוך הסתרה, בבחינת "ואנֹכי הסתר אסתיר"; אבל ע"י שעוסקין בתורה מגלין ההסתרות, עד שפועלין

שגם הרחוקים מאוד ישמעו קול הכרוז והתוכחה של התורה, עד שישובו כולם אל ה'(סימן תלמוד תורה, אות מג).  

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                 ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה