בס''ד                   פרשת וארא: האם יש לברך כאשר רואים מלך רשע

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה על משה ואהרון המצווים ללכת אל פרעה, ולדרוש ממנו לשלוח את בני ישראל מארצו: ''וַיְדַבֵּ֣ר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם''. מכך שהתורה מתנסחת בלשון 'פרעה מלך מצרים', לומד המדרש (ילקוט שמעוני שם), שעל אף שפרעה היה רשע, בכל זאת כיבדו אותו. עוד הביא ראייה ממספר אנשים נוספים שחלקו כבוד גם למלך רשע, כמו אליהו שחלק כבוד לאחאב, וכמובא בגמרא במנחות. ובלשונו:

''ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, ציוום לחלוק כבוד למלכות... וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות, שנאמר בלעדי א-להים יענה את שלום פרעה, וכן מצינו ביעקב שחלק כבוד למלכות, ויתחזק ישראל וישב על המיטה, וכן מצינו באליהו שחלק כבוד למלכות, שנאמר ויד ה' הייתה אל אליהו, וישנס מתניו וירץ לקראת אחאב, וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות, שנא' באדין קרב נבוכדנצר לתרע.''

בעקבות המדרש הכותב שיש לחלוק כבוד אף למלך רשע, נעסוק השבוע בשאלה, האם יש לברך את הברכה שמברכים כשרואים מלך, כאשר רואים מלך רשע. סוגיה שמשלימה סוגיה שראינו בעבר (תזריע שנה ד') , מתי מברכים את ברכת חכם הרזים על אדם גדול. כמו כן נעסוק בשאלה, מי מוגדר כמלך, והאם בזמן הזה שליט במדינה דמוקרטית נחשב כמלך, למרות ההגבלות שחלות עליו. בנוסף נעסוק בשאלה, האם יש לברך כאשר רואים את המלך דרך הטלוויזיה.

הרואה מלך

הגמרא במסכת ברכות (נח ע''א) כותבת, שכאשר רואים מלך יש לברך, שכן כבודו ניתן לו על ידי הקב''ה, אך יש הבדל בין ראיית מלך יהודי לבין מלך גוי. כאשר רואים מלך גוי, יש לברך 'שנתן מכבודו לבשר ודם', וכאשר רואים מלכי ישראל, יש לברך 'ברוך שחלק מכבודו ליראיו'. עוד מוסיפה הגמרא, שלא זו בלבד שיש לברך בראיית המלך, אלא שיש מצווה ללכת לראותו. שכן אם יזכה לראות גם את מלך המשיח, יראה כמה כבודו מרומם מסתם מלך, וכבוד מלך המשיח יעלה ויתרומם (ועיין רש''י שם).

האם כשם שיש לברך על ראיית מלך, כך יש לברך על ראיית מלכה? בשערים המצוינים בהלכה (ס, ז), סבר שאין לברך, שכן כשם שכותבת הגמרא במסכת כתובות (ז ע''א) שאין להסתכל על כלה, למרות שמחבבה כך על בעלה, כך אין להסתכל על מלכה כדי לברך, שמא ההסתכלות תגרום הרהורי עבירה. הרב וואזנר (שבט הלוי א, לה), הרב עובדיה (חזון עובדיה, טו בשבט, עמ' תטו) ופוסקים רבים נוספים חלקו וסברו, שיש לברך על ראיית מלכה, ואת סברת השערים המצוינים בהלכה דחו בשתי אפשרויות:

אפשרות ראשונה, אכן יש איסור להסתכל על המלכה, אלא שלא חייבים לראות את המלכה ממש כדי לברך, ודי לראות בכבודה כדי לברך. משום כך, גם ראיית הפמליה שלה, והידיעה שהיא שם, מספיקה כדי לברך. אפשרות שניה, יש לראות את המלכה ממש כדי לברך, אולם אין בכך איסור, שכן כפי שמחלקים הפוסקים בקשר לראיית קשת, הרי שיש חילוק בין התבוננות, שהיא ממושכת ומעיינת, והיא אסורה, לבין הסתכלות, שהיא שטחית ומותרת.

האם דווקא ראייה

האם צריך לראות את המלך כדי לברך? הגמרא מספרת, שגם רב ששת, למרות שהיה עיוור, הלך לקבל את פני המלך, וכאשר הרגיש בבואו בירך, דבר שכפי שראינו בעבר (בא שנה ג'), הוביל למחלוקת פוסקים, האם צריך לראות את המלך כדי לברך:

א. המגן אברהם (רכד, ו) הסיק מכך, שעל אף שהעיור אינו מברך את ברכות הראייה, מכל מקום את הברכה שמברכים על ראיית מלכים הוא יכול לברך. בטעם הדבר נימק, שלא מברכים על ראיית המלך, אלא על תחושת הכבוד שהוא יוצר, ודבר זה גם העיוור יכול לחוש, וכן נקטו להלכה גם הברכי יוסף (שם, א) והרב משה פיינשטיין (אגרות משה או''ח ה, לז).

ב. האליה רבה (רכד, ו) חלק על המגן אברהם וכתב, שלא מברכים על הכבוד שנוצר מהופעת המלך, אלא על ראייתו ממש. לכן כוונת הגמרא לומר, שרב ששת רק בירך את המלך לשלום ולא יותר מכך. ראייה לדבריו הביא מכך שכתוב שרב ששת בירך 'אותו', משמע שמדובר בברכה נקודתית למלך ההוא, ולא את הברכה שבדרך כלל יש לברך. ובלשונו:

''כתב המגן אברהם ששמע בש"ס אפילו סומא שיודע שהמלך עובר מברך. וצריך עיון, דבלשון הש"ס פתח רב ששת וקא מברך ליה, משמע שהיה מברך למלך כעין שאילת שלום ולא בירך הברכה להקב"ה, וכן מסתבר דהש"ס הרואה מלכי ישראל קאמר, וכן כל ברכות ראייה אין הסומא מברך.''

ג. שולחן ערוך הרב (ברכות הנהנין יג, ט) בגישה המרחיבה ביותר סבר, שהמקרה שהביאה הגמרא לברכת רב ששת מהווה רק דוגמא, ולמעשה עיוור יכול לברך את כל ברכות הראייה שאינן באות בגלל הנאה מהראייה, אלא בגלל השבח לקב''ה, וכמו ברכה על כוכב נופל, שאינה ברכה על הנאה אלא על תופעת טבע יוצאת דופן.

מדינות דמוקרטיות

כאשר דן הרדב''ז (א, רצו), מי נחשב מלך שעליו יש לברך, כתב בעקבות בעל האשכול, שדווקא מלך שיכול להרוג, ואין סמכות מעליו שיכולה לבטל את דבריו, עליו מברכים. ולא על שר וכדומה, שהמלך יכול לשנות את דבריו. דנו האחרונים, מה הדין לגבי נשיא או ראש ממשלה בזמן הזה, שאין לו סמכות להרוג ללא כל ביקורת, אך בכל זאת יש לו סמכויות נרחבות:

א. הרב וואזנר (שבט הלוי א, לה) סבר, שגם על שליטים במדינות דמוקרטיות יש לברך, למרות שאין להם סמכות להרוג לבדם. ונימק, שלא הסמכות להרוג היא הסיבה שמחמתה יש לברך, אלא שהיא מהווה סימן לכך שמדובר בשליט, החריג מן הכלל. בעבר חריגות זו באה לידי ביטוי בכך שיכול להרוג, ובזמן הזה באה לידי ביטוי באופנים אחרים. כך פסק גם הרב עובדיה (יחוה דעת ב, כח), שהוסיף שכיוון שיש ביכולתו של נשיא לתת חנינה, יש ביכולתו לגזור חיים (ולפי סברא זו, על ראש ממשלה בארץ אין לברך).

עוד הוסיף הרב עובדיה, שלמרות שנשיאים וראשי ממשלות לא לובשים בגדים יוצאים מגדר הרגיל, כפי שמלכים נהגו ללבוש בעבר, אלא לובשים לבוש מכובד שלובשים כמותו רבים, חליפה ועניבה, בכל זאת הפמליה שמקיפה אותו, השמירה, והכבוד שרוכשים לו בכל מקום, מספיקים כדי לברך כאשר רואים אותו. עם זאת כמובן שיוצא מכך, מקרה בו שנפגשים עם הנשיא או ראש הממשלה בביתו, ואינו ניכרים סמכותם וכבודם, אז ;אין לברך. ובלשונו:

''ולכאורה היה מקום לומר שנשיא מדינה בזמן הזה במדינה דמוקרטית, שאין לו סמכות לשפוט ולהרוג כאוות נפשו, אין לברך עליו... אולם נראה שהואיל ויש בידו של נשיא מדינה, לקבל או לדחות המלצת חנינה על מי שנידון למות על ידי בתי המשפט המוסמכים לכך, נמצא שסמכות דיני נפשות מסורה בידו, והרי הוא כמלך שדן והורג במשפט. ואף על פי שהנשיא נבחר רק לתקופה מסוימת, מכל מקום כיון שבאשר הוא שם נשיא הוא, מברכים עליו בשם ומלכות.''

ב. בשו''ת קריית חנה דוד (ב, לו) חלק וסבר, שאין לברך על שליט שאין ביכולתו להרוג כרצונו, ונשיאים בזמן הזה אינם יכולים להרוג כרצונם. והוסיף בסברא, שהסיבה שמברכים על מלך היא, שהמלכות בארץ היא כדוגמת מלכות שמיים, ומלכות שמיים גוזרת חיים ומתים כרצונה. כך נקט גם הרב מלמד (ברכות טו, כ) שביאר, שכיוון שסמכות הנשיא היום כל כך מוגבלת, הוא כפוף למערכת המשפט, זמן שלטונו מוגבל, הוא נבחר רק כי העם או נציגיו בחרו בו, לכן לא שייך לברך על סמכותו וכוחו.     

מלך רשע

לדעת הסוברים שאין לברך על שליט במדינה דמוקרטית, נמצא שהיחידים שניתן לברך עליהם בשם ומלכות בזמן הזה את ברכת המלכים, הם השליטים במדינות לא דמוקרטיות, כמו לדוגמא, צפון קוריאה. אלא שלרוב, שליטים אלו רשעים, ודנו הפוסקים האם גם על מלכים רשעים יש לברך:

א. הרב חיים פלאג'י (לב חיים ג, נה) סבר, שגם על מלכים רשעים יש לברך. ונימק, שכפי שראינו לעיל הגמרא (ברכות נח ע''א) כותבת, שיש מצווה ללכת לראות מלך, שכן אם יזכה לראות גם את מלך המשיח, יראה כמה כבודו מרומם מסתם מלך. לפי זה, אין משמעות לתכונות ומידות המלך, כי העיקר שבעקבות ראיית מלך זה, יבחינו בינו לבין מלך המשיח. כך פסק גם כף החיים (רכד, כט), שהוסיף, שבוודאי שעל מלך ישראל רשע, אין לברך שחלק מכבודו ליראיו, אלא את ברכת מלך גוי. ובלשון הרב חיים פלאג'י:

''נראה פשוט שיש לברך לפי הטעם שתיקנו בגמרא, שמצווה לרוץ לקראת מלכי ישראל, שאם יזכה, יבחין. ופירש רש''י, שאם יזכה לעולם הבא יראה בכבוד מלך המשיח, ויבחין כמה יתר כבוד נוטלי שכר המצוות... ולפי טעם זה, לא נקבעה הברכה על המלך זה עצמו, כדי שנחלק בין מלך למלך, דהלא עיקר תקנת ברכה זו אינה אלא על העתיד... ולכן זכינו לדין, דאפילו כראיית פני מלך כירובעם אחאב ומנשה, מחייב איניש לברוכי.''   

ב. הרב עובדיה (יביע אומר, ט''ו בשבט, עמ' תיב) חלק וסבר, שמחמת הספק יש לברך אך ללא שם ומלכות. וביאר, שהגמרא במסכת זבחים (קב ע''א) מביאה מחלוקת בין רבי יוחנן לבין ריש לקיש, כיצד יש לפרש את לשון הפסוק בפרשה (ז, טו) 'וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ'. לדעת ריש לקיש הכוונה בלשון נחת, דהיינו כיוון שפרעה מלך, תעמוד לקראתו ותחלוק לו כבוד. לדעת רבי יוחנן לעומת זאת, הכוונה תתעמת איתו, שכן הוא רשע. כיוון שההלכה כרבי יוחנן, נמצא שאין לכבד מלך רשע, וממילא אין לברך ש'חלק מכבודו'.

כיצד יפרש דברי הגמרא במנחות (צח ע''א) שאליהו חלק כבוד לאחאב ורץ לפני מרכבתו, למרות שהיה מלך רשע? מעבר לכך שניתן להסביר שהגמרות חולקות, והלכה כדברי רבי יוחנן בגמרא בזבחים, הרי יש שביארו שבאותה שעה אחאב לא היה מלך רשע, שכן אליהו רץ לפני אחאב אחרי המאורע בהר כרמל, בו במענה לתפילתו של אליהו (בניגוד לתפילת עובדי עבודה הזרה) ירדה אש מהשמיים ואכלה את הקורבן, וצעקו כל העם 'ה' הוא האלוקים'.

ראייה בטלוויזיה

נקודה נוספת בה דנו הפוסקים היא, האם יש לברך כאשר רואים מלך בטלוויזיה, הלכה שייתכן ותלויה בגמרא במסכת ראש השנה. הגמרא במסכת ראש השנה (כד ע''א) כותבת, שבמקרה בו עדים ראו את הירח דרך זכוכית, השתקפות במים וכדומה, לא ניתן להסתמך על עדותם כדי לקדש את החודש. טעם הדבר שלא ניתן להסתמך, כתב הברכי יוסף (חו''מ לה, יא), שבראייה מעין זו אין וודאות, שכן ייתכן שההשתקפות שיבשה את המראה. האם ניתן להסיק מכך, שעל ראייה וודאית בטלוויזיה כן ניתן לברך?

א. הרב שטרן (בצל החכמה ב, יח) והרב עובדיה (יביע אומר שם, עמ' תטו), טענו שדברי הברכי יוסף נאמרו רק בדיני עדות, בהם אין צורך בראייה ממש כדי להעיד, ודי בידיעה שכך הדברים התרחשו, לא משנה כיצד הושגה הידיעה. ברכות הראייה לעומת זאת, וכברכת ראיית מלך, חז''ל תיקנו שרק כאשר רואים בראייה בלתי אמצעית את מושא הברכה, ניתן לברך עליו, ולכן אין לברך בראייה בטלוויזיה. עם זאת נראה מסתבר, שגם לפי שיטתם הרואה דרך זכוכית חלון יכול לברך. ובלשון הרב שטרן:

''ואמנם על זה לעניין עדות, מה שאין כן לעניין ברכות הראייה שתקנו חז"ל לברך על ראית דברים מיוחדים, כגון ראית מלך, הרים, גבעות, ימים ונהרות ועוד, אי אפשר לברך רק כשרואה עצם הדבר עליו הוא מברך. כי ראיה זו אינה כדי לברר מציאות הדבר, שהרי מציאות הדבר ואמיתותו ברור לו בלאו הכי, ואפילו הכי אינו מברך עד שיראהו. ואם כן מה יוסיף תת לו אם יראה את הים בראי, הרי מכל מקום עדיין אינו רואהו בעצמותו.''

ב. הרב אליהו (הרב הראשי א, יז, 29) נראה שחלק וסבר, שמעיקר הדין אין מניעה לברך גם כאשר רואים את המלך דרך אמצעי. אמנם הוסיף, כיוון שהראייה אמורה לעורר התפעלות ויראת כבוד, וראייה עם אמצעי אינה מעוררת התפעלות, ממילא אין לברך כאשר רואים דרך טלוויזיה (וייתכן שהבין כדעת המגן אברהם שראינו לעיל, שלמד מהמקרה של רב ששת שגם עיוור יכול לברך על מלך, שכן העיקר היא תחושת הכבוד שמתעוררת, ומכל מקום בראייה דרך טלוויזיה אין תחושת כבוד). 

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[1]...