הקשו מפרשים רבים, אם הפך אהרן את כל מימי מצרים לדם, מנין היה לחרטומים מים להפוך לדם? וביאר המפרשים עניין זה באופנים שונים.

האבן עזרא ביאר שאהרן הפך רק את המים שהיו על ארץ, אך לא את המים שהיו מתחת לארץ, על כן חפרו החרטומים והוציאו מים והפכו אותם לדם. ובדומה לכך כתב רבנו בחיי והאור החיים (בביאורם הראשון). ואנוהו – ויש לשיטה זו מקור תנאי, שכך נדרש במדרש רבה: 'ויחפרו כל מצרים סביבות היאור, רבי יהודה אומר: שביאור לקו (אבל שאר המים במצרים לא לקו), ורבי נחמיה אמר: מלמעלה ומלמטה לקה, וכל מצרים לקו מימיה בדם'.[1]

החזקוני[2] חידש שהיאור הפך לדם רק לפי שעה, ומיד מתה הדגה מחמת הדם, אך אחר כך שב היאור לקדמותו. האברבנאל ביאר שרק מי היאור נהפכו לדם מכח מכת משה, ואילו שאר מימי מצרים הפכו לדם רק במידה שאהרן היכה אותם, וכנראה שנשארו מים במקומות שלא ראה אהרן, ומים אלו לא נהפכו לדם.[3] לפי האור החיים (בביאורו השני) קנו המצרים מים מבני ישראל והפכו אותם לדם. והמלבי"ם כתב שהעיקר כדברי רס"ג שרק המים הראויים לשתיה נהפכו לדם, והחרטומים הפכו מים מלוחים לדם (ואף זה עשו 'בלטיהם' – באחיזת עיניים).

האזניים לתורה כתב שמאחר שהנילוס זורם צפונה מארצות אחרות מאפריקה, אין ספק שלא כל הנילוס הפך לדם, אלא דווקא הנילוס שבשטח ארץ מצרים. על כן יש לומר שהחרטומים יצאו מגבול מצרים, למקום בו עדיין לא הגיעו מי הנילוס למצרים, ולפני שהגיעו המים למצרים הפכו את המים הללו לדם.

עוד כתב באזניים לתורה[4] שנראה לכאורה מפסוק כד שרק ממימי היאור לא יכלו לשתות, וכן נאמר בהתראה 'ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור' (פסוק יח), ובמכה עצמה נאמר 'ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור' (פסוק כא). נראה לכאורה שרק מימי היאור נשארו דם במשך שבעה ימים, ואילו משאר מימי מצרים נסתלקה המכה תיכף, וכן נראה מהפסוק הבא 'וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור', ולפי זה מובן מהיכן מצאו החרטומים מים להפוך לדם. 'אלא דמסתפינא לאמר דבר חדש שלא מצאתי בשום מפרש'. ואילו הרש"ר הירש[5] כתב שכנראה נפגעו אך ורק מימי הנילוס, ואילו מי הבורות נשארו ראויים לשתיה, עיין בדבריו שהבאנו בפסוק יט.

רבנו בחיי מציע תשובה נוספת, שבפועל לא הפכו החרטומים את המים לדם אלא עשו פעולה מזוייפת, שכאשר שמעו את משה ואהרן מתרים על הפיכת כל המים לדם עשו את עצמם מיד כהופכים מים לדם, אלא שבפועל המים נהפכו לדם לא מכוח מעשיהם אלא בכוח המכה של אהרן. מטעם זה כתוב שעשו כן 'בלטיהם', וכן לא כתוב שעשו כן לעיני פרעה ולעיני עבדיו.

ואנוהו – בקריאה פשוטה של הפסוקים, חרטומי מצרים הצליחו להפוך מים לדם כפי שעשה אהרן, אך מקריאה מעמיקה נראה בהיפך הדברים – הם עשו פעולה שכביכול נתנה את התוצאה המבוקשת, אך בפועל לא הצליחו, והפסוקים מוכיחים כן. אמנם כתוב 'ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם', אלא שהעיקר חסר מן הפסוק – לא כתוב שהם הצליחו.

ארבע פעמים בפרשה זו מובא בפסוקים שהחרטומים 'עשו כן', ובכל אחד משאר המקרים מפורשת התוצאה: בעניין הפיכת המטה לתנין כתוב 'ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלטיהם כן' (פסוק יא), ואז מבהירה התורה שהצליחו 'וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים' (פסוק יב). וכן הדבר במכת צפרדע, שם כתוב 'ויעשו כן החרטומים בלטיהם' (ח, ג) ואז מפרשת התורה שהצליחו 'ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים'. בשונה משני מקרים אלו שמפרשת התורה שהצליחו, מספרת לנו התורה שבמכת כינים ניסו, כשלו והצהירו שלא הצליחו ככתוב 'ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכינים ולא יכולו... ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא' (ח, יד-טו). עתה נשוב למכת דם, בה כתוב 'ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם' – אך כאן לא מבוארת התוצאה של מעשיהם, אלא התוצאה אותה קיוו להשיג 'ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם'. לא כתוב שהצליחו להפוך את המים לדם, ועם זאת לא הודו מפורשת שלא הצליחו, אלא אדרבה, הצליחו לשכנע את פרעה שאכן הצליחו. אז מה עשו החרטומים? הם עשו עצמם כהופכים מים לדם, כך שבעיני פרעה הצליחו, אך בפועל לא עשו דבר.

למעשה, לא היו להם מים להפוך לדם, שכל המים שם כבר הפכו לדם, אך פרעה לא ידע זאת. כשמשה ואהרן התרו בפני פרעה על מכת דם, הם הזכירו רק את מי היאור, ככתוב 'הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם, והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור' (פסוקים יז-יח). היאור מוזכר שוב ושוב, ועם זאת אין שום אזכור על אודות שאר המים במצרים, כך שכביכול שאר המים במצרים לא יושפעו. למעשה, כל המתואר בהתראה קרה בדיוק למעשה, אלא שדבר נוסף מפורש בתוצאה שלא הופיע בהתראה – שכל מימי מצרים נהפכו לדם: 'ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור ולא יכלו מצרים לשתות מים מם היאור – ויהי הדם בכל ארץ מצרים' (פסוקים כ-כא). יוצא אם כן שהיה לחרטומים מים נוספים שלא היו מימי היאור, ומים אלו נהפכו לדם מכוח מעשה אהרן, אך פרעה לא ידע זאת ושיער שכל המים שחוץ ליאור נשארו מים. החרטומים הכירו את חוסר ידיעת פרעה, ועשו פעולה המראית לכאורה שהפכו מים לדם, ופעולה זו אכן שכנעה את פרעה שגם הם מסוגלים, אלא שבפועל הם עשו פעולה ללא שום השפעה. התורה השמיטה במודע את התוצאה – כי לא הייתה תוצאה למעשיהם.

לפרטים והזמנות ספרי כתר למלך

[email protected]

https://www.eretzhemdah.org/publications.asp?lang=he&pageid=30&cat=2