"בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט,כב). 'ר' יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה. אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט, כב): "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", ואמר רבי אבהו: אל תקרי "עלי עין" אלא עולי עין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא (בראשית מח, טז): "וידגו לרוב בקרב הארץ", מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם; ואב"א: עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו אין עין הרע שולטת בו' (ברכות כ,א). 'ר' יוחנן - אדם יפה תואר היה, דאמרי' בהשוכר את הפועלים (דף פד.): שופריה דר' אבהו מעין שופריה וכו'. עולי עין - מסולקין מן העין שאינה שולטת בהן. שלא רצתה לזון - ליהנות מאשת אדוניו' (רש"י). הגמ' אומרת שבצאצאי יוסף אין עיה"ר שולטת, שכך ברך אותו יעקב. האב"א מעמיד שזה מטעם שלא רצה להנות מאשת אדוניו; שזה מתאים למה שנעשה אצל ר"י שהיה יושב בשער של הטבילה ולא היה מסתכל על הנשים, אלא רק רוצה להיטיב ע"י שיראוהו, ולכן יש בו גילוי כעין יוסף, שזהו שמתגלה בו העניין של יוסף שלא רצה לזון ממה שלא שלו ולכן אין בו עיה"ר; וזה לא רק בו אלא זה גם משפיע על זרעו אחריו שיש בהם תכונה זו, כמו שמתגלה אצל ר"י. נראה גם שמתגלה בר"י שעשה זאת כדי שיצא מבנות ישראל ילדים יפים, והנה על אכילת דג נאמר: 'דאכלה כוורי הוו לה בני חינני' (כתובות סא,א), 'חנני – בעלי חן' (רש"י); כך שכעין בזה מתגלה בר"י גילוי של דג בצאצאי יוסף. נראה שהאב"א זה לא רק מסברא בלבד אלא זה נרמז בפס', כיון שבפס נאמר: “בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט,כב). '"בן פרת עלי עין" - חנו נטוי על העין הרואה אותו. "בנות צעדה עלי שור" - בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו, ובנות הרבה צעדה כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם' (רש"י), ואילו יוסף לא הביט אליהן, כמו שמובא במדרש: '"בנות צעדה עלי שור" וגו'. את מוצא בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן, אעפ"כ לא היה מביט בהן. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה לא תלית את עינך והבטת בהן, חייך שאתה נותן לבנותיך צעידה בתורה. מהו צעידה? פרשה' (ב"ר צח,יח). כך שנרמז כאן שיוסף לא היה רוצה לזון עיניו מנשים אחרות ולכן ראוי שלא תשלוט עליו עיה"ר. בנוסף נדרש על הפס': '"בן פורת יוסף" ... בן שהפר לאדונתו' (שם), 'שהפר לאדונתו - שלא היה נשמע אליה' (מתנות כהונה), כך שנרמז על שלא נשמע לאשת פוטיפר, שזהו "בן פורת יוסף", שלא שמע לאשת אדוניו, ולכן "עלי עין". בנוסף נראה שזה נדרש כעין דגים, כעין דברי ריב"ח: 'מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם', שהים מכסה ולכן לא רואים אותם, וכך בדומה יוסף לא הביט אל נשות מצרים. דבר זה הוא זכות להצלה מעיה"ר, אבל גם מלמד על מהותם של צאצאי יוסף שיש בהם תכונה זו (כמו שבר"י מתגלה תכונה זו), ולכן לא שולטת עליהם עיה"ר. אומרים בשם החיד"א שמי שיש לו ענוה לא שולטת בו עיה"ר, ש'עין' בגימטריה זה 130, ואילו 'ענוה' בגימטריה 131, כך שמי שיש לו ענוה הוא מעל כח עיה"ר, שלא שולט בו. אולי זה נרמז בדגים, שהם נמצאים תמיד נמוך, הם תמיד מתחת לגובה היבשה, שהרי הם נמצאים בתוך הים. אולי זהו כוחו של יוסף, הענוה, שאע”פ שהיה משנה למלך לא התגאה על אחיו: '"ויוסף היה במצרים". אף על פי שזכה יוסף למלכות לא נתגאה על אחיו וכל בית אביו. כשם שהיה קטן בעיניו מתחילה, שהיה עבד במצרים, כך היה קטן בעיניו אחר שהיה מלך' (שמו”ר א,ז). לכן נאמר בפס': “בנות צעדה עלי שור”, שזה נעשה כשהיה יוצא במצרים כמשנה למלך, כרמז שזה קשור להיותו במלוכה, שאע”פ שמלך לא התנשא (וכעין רמז ב”שור” - חומה, שהיא גבוה, שהנשים היו על החומה והוא למטה, כרמז למטה כענוה, שלא גבה ליבו). בנוסף נרמז בפס' על שאחיו מכרוהו לעבד ועל שהושם בבית הסוהר בגלל אשת פוטיפר: '"בן פורת יוסף". בן שהפר לאחיו, בן שהפירו לו אחיו. בן שהפר לאדונתו, בן שהפירה לו אדונתו' (ב”ר שם) [נאמר "בן פרת יוסף בן פרת” וגו' , כך שכעין רמז שיוסף הוא שהפר (וזהו "בן פרת יוסף”), ולכן הפרו לו (שזהו “בן פרת”)]. שבהיותו עבד, ובפרט בהיותו עבד בבית הסוהר היה ללא גאוה (שאין יש לו במה להתגאות שם), ולכן “עלי עין”, שלא חל עליו עיה”ר בשל מידת הענוה שלו. אולי אפשר גם שעיה”ר זה חל ע”י החומרי הגשמי הרע, ולכן כמה שיש יותר קדושה כך זה בטל. לכן בא”י שהיא ארץ שהגשמי שלה מחובר לקודש יש פחות גילוי של עיה”ר: 'רב ור' חייא רבה תריהון אמרין: תשעים ותשעה מתים בעין ואחד בידי שמים. ר' חנינה ושמואל תריהון אמרין: צ"ט מתים בצינה ואחד בידי שמים. רב אמר כדעתיה ור' חנינה אמר כדעתיה. רב ע"י דהוה שרי תמן, דעינא בישא שכיחא תמן, הוה אמר צ"ט מתים בעיינה וא' בידי שמים. רבי חנינא על דהוה שרי בצפרין, דצינתה תמן, הווה אמר תשעים ותשעה מתים בצינה ואחד בידי שמים' (יר' שבת יד,ג). הרי שבארץ אין כמעט גילוי של עיה”ר (שלכן ר”ח לא מזכירו אפילו, ואילו בבבל נאמר שעיה"ר שכיחה שם). לכן נראה שאצל יוסף שיש לו קשר חזק במיוחד לא"י, שניתן לו שתי נחלות, אחד לאפרים ואחד למנשה, לכן גם יש בו גילוי חזק יותר לביטול עיה"ר (וזהו כעין הטעם שלא חטא עם אשת פוטיפר, שנשאר בחומריותו קדוש), לכן נרמז על שלא שולט ביוסף עיה”ר בברכת יעקב לאפרים ומנשה (שיוסף קיבל נחלה כפולה כנגדם). לכן נרמז בדגים כרמז לת"ח (שהתורה נמשלה למים), שחיים בקדושה שכך מסיר מהם את כח יצה"ר; וכן דג בגימטריה שבע, כרמז לשבת שהיא גילוי קדושה בגשמי, וכן א"י היא כעין דרגת שבת (ולכן גם מתגלה בה שבת הארץ). לכן נרמז בגילוי של דגים, שבהם נרמז שאין בהם עיה"ר, גם על יהושע שמכניס את ישראל לארץ: 'מי ששמו כשם הדג, בנו מכניסן לארץ (דברי הימים א ז): "נון בנו יהושע בנו"' (ב"ר צז,ג). (אולי כרמז ש'יוסף' בגימטריה 156, אילו 'עין' זה 130, כך שההפרש ביניהם הוא 26 כרמז לשם הויה; כרמז שביוסף מתגלה הקדושה, שם הויה שמקדש את העולם, ולכן הוא מעל עיה"ר). אולי לכן ביטול עיה"ר נאמר בהקשר לסיפור על ר"י, כיון שהוא היה גדול אמוראי א"י (ואף נחשב שהוא זה שערך את התלמוד הירושלמי [אמנם מובא ביר' גם ת"ח שהיו כמה דורות אחריו, אבל כנראה שהכוונה שהוא העמיד את הבסיס המרכזי של היר']), כרמז לגילוי של קדושה וא"י לביטול עיה"ר.