אורח שאין מדליקים עבורו בביתו, ישתתף עם הדלקת הבעל הבית על ידי שיתן לו שוה פרוטה. ונחלקו הפוסקים אימתי יש לו דין אורח לגבי זה. יש סוברים שדינו כאורח רק אם הוא משלם עבור האירוח, אבל מי שאינו משלם אינו נחשב כאורח ואינו צריך להשתתף בפרוטה. ויש סוברים להיפך, שרק אם הוא שוהה ללא תשלום אז דינו כאורח וצריך הוא להשתתף בפרוטה, אבל אם משלם עבור האירוח אין צריך להשתתף. ולכן לצאת ידי כל השיטות יתן לבעל הבית שוה פרוטה על מנת להשתתף עמו.

 הרב שי טחן

איתא בגמרא (שבת כג, א): "אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא, מריש כי הוינא בי רב, משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא אמינא, השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי".

וכן פסק בשולחן ערוך (סימן תרעז ס״א): "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה".

וטעם ההשתתפות בפרוטה הוא על מנת שיהיה לו חלק בשמן ובמצות ההדלקה. וכבר דנו הפוסקים בשאלה איך אפשר לקנות שמן בכסף, דהלא קיימא לן אין מעות קונות, ויש שתירצו (שו״ת שבט הלוי ח״א סימן נא סק״ב) שהעמידו חכמים בדבר מצוה את דבריהם על דין תורה דמעות קונות (כמו שכתב השולחן ערוך חו״מ סימן קצט ס״ג).

עוד נחלקו הפוסקים את מי יש לדון כאורח, שבשו״ת המהרש״ם (ח״ד סימן קמו) סבר שאורח המשלם עבור האירוח נחשב כשוכר, והמקום נחשב כשלו, ואינו צריך להשתתף בפרוטה. ובכף החיים (סק״ג), ובשו״ת אור לציון (ח״ד עמוד רפה) כתבו להיפך שאכסנאי הוא דוקא מי שמשלם את הוצאותיו לבעל הבית, אבל אכסנאי המתארח וסמוך על שולחן בעל הבית לגמרי, ומפתו יאכל ומכוסו ישתה, אין צריך כלל להשתתף ונחשב כאחד מבני הבית.