היה במקום שאין בו שום יהודי מדליק בברכה ואף אם מדליקים עליו בביתו, ומן הראוי שיכוין לא לצאת בהדלקת בני ביתו. וחלקו הפוסקים אם יש להניח את המנורה בחלון הפונה לחוץ או על שולחנו.

הרב שי טחן

שולחן ערוך (סימן תרעז ס״ג): "יש אומרים שאף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות".

ואף שהפרי חדש (ס״ג) חלק על השולחן ערוך בזה וסבר שכל שמדליקים עליו בביתו יצא בהדלקתם ואין לו לברך, כבר האריך הגר״ע יוסף (חזו״ע חנוכה עמוד קנח) להוכיח כדברי השולחן ערוך להלכה וכתב שבמקום שכולם גוים ואינו רואה נרות חנוכה כלל, אף על פי שמדליקים עליו בביתו צריך להדליק בברכה משום פרסומי ניסא.

ובשו״ת להורות נתן (ח״ד סימן סג) כתב שאין חובת פרסומא ניסא אלא בין ישראל ולא בין הגויים, והוכיח כן מדברי הרמב״ם (פ״ד מהלכות חנוכה הי״ב): "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו", ושבח זה שייך רק לישראל שמשבחים להשי״ת על הנסים. וכדהביאה הגמרא (פסחים קיח, ב): הללו את ה’ כל גויים וגו’ כי גבר עלינו חסדו, ופריך אומות העולם מאי עבידיתייהו. ופרש״י מאי עבידיתייהו לשבוחי משום שגבר עלינו חסדו, הא עלן לשבוחי.

ומה שאמרה הגמרא שחובת זמן ההדלקה היא עד שתכלה רגל דתרמודאי מן השוק, היינו כיון שאז ישנם גם יהודים בחוץ, וכן כתב בספר נוהג כצאן יוסף (עמוד קפג).

ובספר פסקי תשובות (סק״ו) הביא שספר התעוררות תשובה (ח״א סימן קנג) סבר שיש ענין פרסומי ניסא גם עבור הגויים. והוסיף שאם יתכן שיש בעיר זו יהודים הדרים שם או שבאים לצורך מסחר אזי נכון להדליק בחוץ.