השוהה בבית מלון בימי החנוכה ידליק את הנרות בחדרו בברכה. אולם אם הנהלת המלון הודיעה במפורש שאין להדליק נרות בחדרים לא ידליק שם כלל. ובכל אופן אינו רשאי להדליק באולמות המלון או בחדר האוכל המשותף.

הרב שי טחן

השוכר חדר בבית מלון ידליק בחדרו שכן אותו החדר נחשב כביתו לזמן ששוהה שם, דמאי שנא משוכר ביתו של כל השנה. וכן גם כתב המהרש״ם (ח״ד סימן קמו) שמי ששוכר חדר ברכבת ללילה, אותו החדר נחשב כביתו לגבי ההדלקה.

ופשוט שאין להדליק בלובי ובפרוזדור כיון שאינו מקום המיוחד לו, וכמו כן אין להדליק בחדר האוכל המשותף כיון שאינו מיוחד לו, ורק ניתן לו שם רשות שימוש כיון ששכר חדר במלון, ולא כמו שכתבו כמה מספרי זמנינו שחשבו שכיון שהרמ"א (סימן תרעז ס״א) כתב שיש להדליק במקום אכילה לכן ידליק בחדר האוכל, וזה אינו כמו שביארנו שהמקום צריך להיות שלו.

וכן הביא הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש חנוכה פרק לט הלכה יא) שאין רשאי להדליק בלובי על השלחן, והוסיף שאם אין מרשים לו להדליק בפתח חדרו, צריך לחפש מקום אחר, ומשמע שאינו יכול להדליק בשום מקום אחר במלון. וכן פסק הגרב״צ אבא שאול באור לציון (ח״ד עמוד רפט) שאין יוצא ידי חובתו בחדר האוכל של המלון, אלא ידליק בחדרו כיון שישן שם והחדר מושכר לו באופן פרטי.

וכתב הגרי״ש אלישיב שאם המלון אינו מרשה לו להדליק בחדר אסור להדליק ואם הדליק ללא רשות הוי גזל ולא יצא ידי חובתו. ויש להסביר דבריו שכיון שהשכירו לו את החדר בתנאי שלא ידליק שם, אם כן המדליק עבר על התנאי ונחשב זה כאילו שוהה בחדר ללא רשות.

ואף שיש להקשות מכמה מקומות שאינו מדליק בביתו ויוצא את מצות ההדלקה, וכגון אכסנאי, שם כיון שהוא מתארח באותו המקום, הבית נחשב לזמן שהוא שם כביתו. וכן לדעות הסוברות שבחורי ישיבה מדליקים בחדר האוכל, יש לומר שזהו ביתם ולכן רשאים להדליק שם, מה שאין כן אולם בית המלון שאינו שלו לשום דבר אלא הוא מקום פתוח לכל המתארחים במלון.

וזה שלא כמו שכתב בילקוט יוסף (חנוכה עמוד תקה) שאם בעלי המלון לא מרשים למתארחים להדליק בחדרם מפני חשש שריפה, ישתתפו האורחים בניהם בהוצאות השמן וידליקו בפתח המלון.

והרב הארפענס (מקדש ישראל, חנוכה סימן סג) כתב שאף שלכתחילה יש לו להדליק בחדרו, אולם אם אין המלון מרשה ידליק בחדר האוכל.