"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום" (בראשית לב,ד). '"וישלח יעקב מלאכים" – מלאכים ממש (ב"ר)' (רש"י). רש"י הביא מהמדרש שיעקב שלח מלאכים ממש, כנראה כיון שסמוך לזה מקודם נאמר מלאכים על מלאכים ממש ("ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים” [פס' ב-ג]), לכן גם כאן שנאמר מלאכים משמע ששלח מאותם מלאכים שסופר עליהם קודם. וכך משמע מהמדרש (ב"ר עה,י) שמביא שהמלאכים שיעקב שלח לפניו ועשו פגשם (שעליהם שאל עשו את יעקב: "מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי" [בראשית לג,ח]), הם מאותם מלאכים שיעקב פגש קודם במחנים, שאותם שלח; הרי שלמדו שיש קשר בין הנאמר קודם למה שנאמר בהמשך שיעקב שלח, וממילא משמע שגם מה שלמדו למלאכים שנאמרו כאן זהו מאותם מלאכים, כמשמע מהסמיכות. הכלי יקר סיכם את הפירושים שנאמרו כהסבר לרש"י: '"וישלח יעקב מלאכים לפניו" – פירש״י מלאכים ממש. י״א שדייק מן סמיכות שליחות זה לפסוק "ויפגעו בו מלאכי אלקם”. וי״א ר״ת "מחנים" = מאותו חיל נטל יעקב מלאכים. ורבינו בחיי פירש שדייק מדכתיב "וישובו המלאכים" ולא מצינו שהלכו, לפי שעד שלא הלכו שבו. ויש לפרש שדייק מלשון "לפניו" שלא הוזכר כי אם כאן, שהרי נאמר (במדבר כ,יד) "וישלח משה מלאכים”, וכתיב (שם כא,כא) "וישלח ישראל מלאכים”, ולא הוזכר "לפניו”; אלא לפי שכאן מדבר במלאכים ממש שדרכם לילך לפניו, כמ״ש (שמות כג,כג) "כי ילך מלאכי לפניך”. ורמז שהיו לפניו תמיד אף בזמן היותם אצל עשו, ונראו בב׳ מקומות רחוקים זה מזה, וזה לא יתכן כי אם במלאכים ממש. ואם תרצה לפרש "וישובו המלאכים" לשון תשובת דברים שהשיבו לו על דבריו "באנו אל אחיך”, אז יהיה מוכרח מתוכו שהיו מלאכים ממש'. אולי אפשר עוד שרש"י דייק ממה שנאמר בהמשך: “ויצו אתם לאמר" (לב,ה), שלא כבכל מקום של שליחת שליחים שנאמר רק "לאמר", ששלח אותם לומר את דברו, מהו שנאמר כאן שציווה אותם? לכן דייק רש"י שמדובר במלאכים ממש שצריך לצוות עליהם בקדושה כדי שיעשו את שליחות האדם. אולי יעקב בכוונה שלח מלאכים ממש כדי להראות לעשו שהקדושה עדיין חלה עליו, שיוכח מה שציוה עליהם לומר "עם לבן גרתי" (פס' ה), שמרמז על שמירתו את התורה: 'דבר אחר: "גרתי" בגימטריא תרי"ג; כלומר: עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים' (רש"י), שלכן שלח מלאכים ממש שבזה שמצווה אותם מה לעשות זה מראה את דרגת קדושתו, ובזה מוכח שאכן הוא לא התקלקל בבית לבן. שעשו היה יכול לחשוב שזה רק סתם מילים שיעקב אומר כדי למנוע ממנו להזיקו, שהרי אם בא עם רכוש גדול סימן שעבד הרבה ונעשה עשיר, כך שאולי חל בו "וישמן ישרון ויבעט" וגו' (דברים לב,טו), לכן שלח מלאכים שבזה מוכיח את דברו שהם אמת (שלא התקלקל), ולכן לא יכול להזיקו. אולי אפשר שיעקב בכוונה שלח מלאכים כדי שיחול הגנת המלאכים שבאו לשומרו (שנאמר קודם) בפועל, להחיל בזה מעשה אבות סימן לבנים, שכך יתגלה בעתיד באלישע כשמלך ארם שלח חיל גדול נגדו: "וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד ויבאו לילה ויקפו על העיר. וישכם משרת איש האלקים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה. ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם. ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע" וגו' (מלכים ב ו,יד-יז). אולם זה לא נעשה רק לזה, אלא מעשה אבות זה חל בכל הדורות שאנו פועלים והקב"ה עוזרנו במלחמות, שזהו שכאן על המלאכים חלקו חז"ל: '"מַלְאָכִים", אלו שלוחי בשר ודם. רבנן אמרי: מלאכים ממש' (ב"ר עה,ד). ששתי הדעות משלימות יחד, שנשלחו שליחים בני אדם, אלא שהמלאכים חלו עליהם לחזקם ולהשפיע על עשו, וכך בכל הדורות ה' מחזקנו (ושולח מלאכים להצטרף להצילנו כעין אצל אלישע) שחל עלינו גילוי שם ה' (כעין מלאכים שהם שליחי ה', שמגלים שם ה'). יעקב מצווה את המלאכים לומר לעשו ששמר תרי"ג מצוות ולא התקלקל, לכאורה הרי לא יכול לקיים את כל תרי"ג המצוות (אין אדם בעולם שיוכל לקיים הכל, שיש מצוות בכהנים ויש בלוים וכו')? אפשר שכוונתו שקיים מה שיכל, ומה שלא יכל לקיים הוא השלים זאת בלימוד תורה שעולה כעין שעשה. או כדרש שכל התורה כנגד ע"ז: '"מן הדרך אשר צויתי אותם ללכת אחרי אלהים אחרים" - מכאן אמרו: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' (ספרי "ראה", נד), ולכן הכוונה שלא התקלקל ולמד מלבן לעבוד ע"ז, ובזה נחשב כעין שקיים את כל התרי"ג מצוות. אמנם פשוט יותר לומר שאין הכוונה ששמר ממש בפועל, אלא כעין ששמר את התורה שהיא מתגלה בתרי"ג מצוות, שזהו שלא התקלקל אצל לבן אלא נשאר מחובר לתורה, ולאו דווקא שעשה ממש, אלא כוונתו ששמר חיבור לתורה שמתגלה בתרי"ג מצוות. אולם בפועל שמר רק על שבע מצוות בני נח, שרק בזה היה חייב בחו"ל (שכך נהגו האבות, ששמרו את כל תרי"ג המצוות רק בא"י, כיון שכאן זהו עיקר מקום התורה [ספרי "עקב", מג], ובחו"ל שמרו רק על שבע מצוות בן נח, כמו שמסביר הרמב"ן [בבראשית כו,ה]). אולי בזה רמז לו יעקב שבא"י הוא שומר את כל תרי"ג המצוות, ולא בחו"ל, ולכן יש לו חשיבות גדולה להיכנס לארץ, כדי לשמור את כל התורה; ולכן שלח מלאכים ממש כרמז שזה אינטרס של כל העולמות שיכנס לארץ וישמור את כל התורה, ולכן עכשיו בא להיכנס והוא אינו רשאי למנוע ממנו. אולי אפשר שיש בזה כרמז שעשו בא להזיקו, ולכן יעקב רמז לו על גילוי שמירת תרי"ג המצוות בגילויו, שזהו כרמז לשמירת תרי"ג המצוות ע"י בנ"י המשכו. והנה שמירת תרי"ג המצוות נעשית ע"י כלל בנ"י, שאין אחד שיכול לקיים את הכל, אלא כל אחד עושה את מצוותיו וכך באחדות כולם נשלמים תרי"ג המצוות: 'עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה, והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל, כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. ואולי כי לזה רמז באומרו (ויקרא יט,יח): "ואהבת לרעך כמוך", פירוש: לצד שהוא כמותך, כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך. ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך, ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה' צוה תרי"ג מצות, ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם, וזה לך האות: כהן, ולוי, וישראל ונשים - יש מצות עשה בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם, ויש מצות לישראל שאינם בכהנים, וכן בלוים, וכן בנשים; ומה מציאות יש ליחיד לקיימם להשלים תיקון לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו אשר יכוונו להם? אלא ודאי שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה מזה. והוא מה שאמר הכתוב כאן: "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'", כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם הביאו הנדבה מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו הכל' וכו' (שמות לט,לב). בזה רמז יעקב על אחדות ישראל שלכן עשו לא יכול לפגוע בו עכשיו: 'וכן היה רבי אליעזר הקפר אומר: אהב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן. שנאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד). אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן? "חלק לבם עתה יאשמו" (הושע י). הא כיצד? עיר שיש בו מחלוקת סופה ליחרב' (דרך ארץ זוטא, ט). ממילא רמז לו יעקב שיש אחדות ולכן לא יכול לגעת בהם; אע"פ שאולי יש קצת מתיחות בין רחל ולאה ובין הילדים (כמו שיתגלה אח”כ בחוזקה במכירת יוסף), בכ"ז כולם מאוחדים ולכן לא יכול להזיקם. שבזה רמז שבעתיד בחורבן בית שני אע"פ 'שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים' (יומא ט,ב), בכ"ז יד אדום (שזהו עשו) התחזקה והכתה אותנו והחריבה את הבית בשל שנאת חינם שהיתה (שם). לכן רומז יעקב על תרי"ג המצוות כרמז לאחדות שיש אצלם ולכן לא יכול לפגוע בו, כמו שברכו יצחק (ועשו האמין בברכות יצחק, כמו שרואים שבכה על הברכות: "ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת הוא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא עשו קלו ויבך" [בראשית כז,לח]. אולי לכן מודגש שיעקב שלח לעשו "ארצה שעיר שדה אדום", ומסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ['תורת המקרא' “וישלח”] שעשו עזב את א”י כיון שהאמין בברכות יצחק, ולכן האמין שאם ישאר בארץ ייעשה לעבד ליעקב, ולכן העדיף לכבוש את שעיר ולעבור לשם; שלכן מובן שיעקב שלח מלאכים לעשו שנמצא בשעיר ורמז בדבריו ששמר תורה [והמלאכים ממש כעדים לכך שהוא נשאר בקדושתו] ולכן הברכות חלות, וממילא שעשו יתנהג בהתאם לברכות כמו שמאמין בהם, ולא יבוא להזיקו, כמו שברכו יצחק).