"ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד,סז). '"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז), כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד "וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה"' (ב"ר ס,טז). '"האוהלה שרה אמו". וחושב כאן ד' דברים: א' ענן קשור, ב' נר דלוק, וההרוחה שבאהל, וברכת העיסה. ותיבת "האהלה" כמ"ש לשמש שם אהל. וכן "עד ירח ולא יאהיל" וזה רמז על האור והנר. והענן ע"פ גז"ש שמות ל"ג ט': "עמוד הענן עומד פתח האהל". וההרוחה כמ"ש "וימהר אברהם האהלה שרה אשתו ויאמר מהרי שלש סאים קמח" הרי שהאהל פתוח לרוחה. והברכה במעשה ידיה כמ"ש בראשית י"ז פסוק ט"ז "וברכתי אותה וברכתיה". ומצות העיסה והנר הם מצות ששייכים באשה לבד ובה היה הברכה. ועי' לעיל פר' י"א סי' ב' ברכו בנר. אך מ"ש שהיה דולק מע"ש לע"ש צ"ע מנין לו. אך מאחר שהיה כן אצל צדיקים שבדורות אחרונים וכנמצא בדברי חז"ל קל וחומר שהיה כן אצל האבות ואמהות' (מהרז"ו). 'כל ימים שהיתה שרה קיימת כו'. דק"ל בקרא דהיה לו לכתוב האהלה של שרה אמו. לכן פירשו כי כאשר הביאוה האהלה ראו הכל כי הוא אהל שרה אמו ולא היה שינוי ביניהם. והנה הד' מעלות שמונה כה כתב מוהר"ר שמואל סבע ז"ל שהוא כנגד ד' מעלות הראויות לאשה. הא' שתהיה בעלת שכל ולא כדרך רוב נשים שדעתן קלות, ולזה אמר שהיה ענן קשור כו', אשר פי' ענן השכינה והנבואה. וזה כי שרה ורבקה השתכלו לא לבד בעניני הגופניים אך גם בעניני הרוחניים נתעלו בשכלם עד שזכו לענן השכינה. הב' שתהיה טובת עין ולא כדרך רוב נשים שעיניהן צרות באורחים, ולזה אמר שהיו הדלתות פתוחות לרוחה. והג' שתהיה משגחת בנכסי בעלה ומתקנת צרכי הבית, וע"ד שאמר הכתוב "צופיה הליכות ביתה", ולא כשאר נשים האומרות הב הב, ואינן משגיחות בהפסד הבית, ולזה אמר ברכה משולחת בעיסה. והד' שתהיה שלוה ושקטה ותשנא מדנים, ולא כשאר נשים הממהרות לריב ומצה, ולזה אמר היה נר דולק כו', והנר הוא משל על שלום בית, וכדאיתא בפ"ב דשבת נר חנוכה ונר שבת נר שבת קודם מפני שלום הבית. ויתכן לומר עוד כי על ארבע מעלות יביט האיש בבואו לבחר לו אשה. הא' היחוס. הב' החן והיופי. הג' העושר. והד' טובות לב העלמה ושכלה. ובשתי הנשים האלה נקבצו כל הד' מעלות. כי היו מהיותר מיוחסות בזמניהן. ולזה אמר שהיה ענן קשור וידוע שאין השכינה שורה אלא על המיוחסים שבעם. וכנגד היופי אמר שהיה נר דלוק כי פניהן היו מאירות כנר. וכנגד העושר אמר ברכה מושלחת בעיסה כי ברכה ועושר בא עמה. וכנגד טובת לבן אמר שהיו הדלתות פתוחות אשר זה מורה על טובת לבן ונדיבותן' (יפה תואר). 'כל ימים כו'. שלא היה לו לומר אלא אהלה שרה אמו, אלא שבא לרמוז בה"א ראשונה שה' דברים שהיו בזמן שרה חזרו כשנכנסה רבקה; ובהם הכיר יצחק שהיתה שקולה כאמו ושמח בה (האב"א). והחמשה דברים הוא: ענן. דלתות פתוחות לרוחה. ברכה בעיסה. נר. קוצה חלתה ועיסתה בטהרה' (עף יוסף). (וראה עוד גם בגור אריה בפס' שהרחיב בעניין). אולי דרשו מהאות ה' היתרה שהיו חמשה דברים, ולמדו שזה נרמז בחמשת המילים שנאמרו כאן: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו" כרמז מה הם אותם חמשה דברים. "ויבאה" כרמז לענן שקשור באהל, שזהו כעין ענני הכבוד שהיו כעין אהל (סוכה), שניתנו לישראל במדבר בזמן שה' הביאם ממצרים לארץ (במשך ארבעים שנה), וכן ראה דניאל במחזה את המשיח בא בעננים ("וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה" [דניאל ז,יג]), וכן נאמר ביאה בעננים למקדש לעתיד לבא: 'ד"א: "והיה מדי חודש בחדשו", והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל חודש ובכל שבת? א"ר לוי: עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל, וארץ ישראל ככל העולם כולו, והיאך הם באין ראש חודש ושבת מסוף העולם? אלא העבים באין וטוענים אותם ומביאין אותם לירושלים, והם מתפללים שם בבוקר. והוא שהנביא מקלסן: "מי אלה כעב תעופנה" וגו' (ישעיה ס, ח)' (פסיתקא רבתי, א). לכן במילה "ויבאה" נרמז על עננים (ונרמז בביאה כמו שרבקה באה כאן לאהל שרה). דלתות פתוחות לרווחה נרמז במילה "יצחק" שרומז על הצחוק של שרה שצחקה בזמן הכנסת המלאכים, שזהו הכנסת אורחים, שזהו שהיו הדלתות פתוחות לרווחה. ברכה בעיסה נרמז במילה "האהלה" שאברהם אמר לשרה להכין כמות גדולה מאוד של לחם, ונאמר שם "האהלה": "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות" (בראשית יח,ו), ולכן רומז על ברכה בעיסה שמתגלה בעיסה הרבה. נר דולק מער"ש לער"ש נרמז במילה "שרה" (כרמז למהותה בעולם, שהשם מרמז על האדם, ולכן כרמז בגילוי נשים בעולם), שהיא היתה האשה היפה ביותר בעולם, ורק חוה היתה יפה ממנה ('הכל בפני שרה כקוף בפני אדם. שרה בפני חוה כקוף בפני אדם' [ב"ב נח,א]), והדלקת הנר בער"ש קשור בתיקון מעשה חוה ('אדם הראשון נרו של עולם היה, שנאמר (משלי כ) "נר אלקים נשמת אדם”, וגרמה לו חוה מיתה; לפיכך מסרו מצות הנר לאשה' [יר' שבת ב,ו]), לכן בשרה נרמז לנר שבת. אולי גם שרה מלשון שררה, שלפניהם מדליקים הרבה נרות לאור ולכבוד. קוצה חלה ועיסה בטהרה נרמז במילה "אמו", ששרה היתה אמו של יצחק, שחזר לה אורח כנשים לקראת הולדת יצחק, וזה נרמז בעשיית העיסה שלא הגישו למלאכים בשל שפרסה נדה ואברהם היה אוכל חולין בטהרה: 'כתיב (בראשית יח, ו) "לושי ועשי עוגות", וכתיב (בראשית יח, ח) "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר", ואילו לחם לא אייתי לקמייהו! אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה' (ב"מ פז,א), לכן נרמז ב"אמו" שבזה מוכח שהיתה קוצה עיסה בטהרה, שכך גם רבקה היתה עושה. אולי אפשר שרמזו חז"ל שכין שיש רמז לחמשה דברים אז רמזו זאת בחמשה חומשי תורה, שזהו ביתם של האבות שהיו שומרי תורה, ולכן זה נרמז בכך שהכניסה לאהל – לביתם. כנגד בראשית זהו דלתות פתוחות לרווחה, כרמז לחסד שמסופר על אברהם. כנגד שמות זהו הדלקת הנר כרמז לאור שה' האיר בגלות מצרים וגאלנו (פיזית [יציאת מצרים] ורוחנית [שזהו במתן תורה ובמשכן]). כנגד ויקרא זהו שקוצה עיסה בטהרה, שזה קשור לאכילת חולין בטהרה כעין קדשים. כנגד במדבר זהו ענן קשור בפתח האהל כמו שהיו ענני סוכה במדבר. כנגד דברים זהו ברכה בעיסה, כרמז לברכה שחלה בא"י, שספר דברים נאמר לקראת הכניסה לארץ. אולי אפשר גם שלמדו מהסמוכים, שקודם נאמר: "ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה" (פס' סו), שכך למדו שהחמשה דברים (שנרמזו באות ה' ב"אהלה") נרמזים במה שהתגלה בלקיחת רבקה: ענן קשור לפתח האהל נרמז שהמים עלו לקראתה בבאר ('"וירץ העבד לקראתה" - לפי שראה שעלו המים לקראתה (ב"ר)' [רש"י פס' יז]), כעין ענן שזה ממים שעולים. דלתות פתוחות לרווחה להכנסת אורחים זהו שאמרה לאלעזר: "ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון" (פס' כה). ברכה בעיסה נרמז שאליעזר ביקש לשתות והיא נתנה לו לשתות ואח"כ גם לגמליו, שזהו הרבה יותר מנתינת מים רק לו, שזהו כגילוי של ברכה – תוספת במעשה ידיה. נר דולק מער"ש לער"ש כרמז לגילוי קדושה בכל המציאות, שזהו שאמא ואחיה אמרו שתשאר עוד זמן, ושאלו את פיה והיא אמרה שתלך מיד: "ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך" (פס' נח), שזהו כגילוי שלא רוצה להיות במקום של טומאה אלא ללכת לבית אברהם ויצחק בית של גילוי קדושה (ולכן '"ותאמר אלך" - מעצמי ואף אם אינכם רוצים' [רש"י], שלא רוצה כלל להישאר במקום טמאה). קוצה חלה בטהרה נרמז בכך ששלחו את רבקה יחד עם המינקת (פס' נט) כעין רמז לאכילה ולטהרה, שהאכילה אותה (הניקה אותה) וגידלה אותה לטהרה ולכן הלכה אתה לבית אברהם שהוא מקום טהור וקדוש.