"ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם, וידבר ה' אלי לאמר" וגו' (ב, טז-יז) 'עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה שנאמר "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי" אלי היה הדבור' (תענית ל,ב) 'לא היה הדבור עם משה- ביחוד וחיבה דכתיב וידבר ה' אלי לאמר אלי נתייחד הדיבור ואע"ג דמקמי הכי כתיבי קראי בהו וידבר איכא דאמרי לא היה פה אל פה אלא בחזיון לילה גמגום' (רש"י), ובדומה מפרש הרשב"ם בב"ב (קכא,ב) 'לא היה דיבור עם משה- פה אל פה כבתחלה אבל אם הוצרכו לדיבור כגון במעשה דקרח שהיה אחר מעשה המרגלים היה מדבר על ידי מלאך או באורים ותומים, אי נמי לא היה מדבר עמו אלא על ידי צורך מעשה הצריך להם'. בתורה על הפס' פרש"י: 'וידבר ה' אלי- אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפ' (זו) וידבר אלא ויאמר ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בל' חבה פנים אל פנים וישוב הדעת ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל'. ה'שפתי חכמים' הביא ש"וידבר אלי" זו לשון חיבה ואילו סתם "וידבר" אינו לשון חיבה, ראה שם, ולכאורה זה דחוק מאוד בהסבר רש"י (וגם כשלעצמו זה קצת דחוק). וראה ב'כלי יקר' שהסביר שדיבור הוא לשון קשה ולכן יש בו קירוב, ולכאורה זה דחוק. אם גורסים ברש"י 'זו' אז מובן שעד עכשיו נאמר כאן בפרשה "ויאמר", אבל אם לא גורסים זאת הרי נאמר "וידבר" בזמן המדבר?- ע"פ רש"י בגמ' מובן ההבדל מ"וידבר" שעד כאן, אלא שזה ע"פ דרשת הגמ', ואילו כאן משמע שרש"י מדייק מהשינוי ל"וידבר" כך שלכאורה מקודם לא נאמר "וידבר"?- וניראה שרש"י פירש כאן ע"פ הירושלמי 'רבי זעירה בשם ר' חנינה: מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו? שכן מצאנו שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר: "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה" מה כתוב בתריה "וידבר ה' אלי לאמר" (יר' תענית ג,ד) שהפרטים שמובאים (ל"ח שנים ונזופים) דומים למובא ברש"י (וגם הרעיון של הציבור) וגם הסגנון משמע שלא מדייק מ"אלי" אלא גם מ"וידבר", כך שלכן כך פרש"י כאן, שאינו בדיוק כגמ' שלנו. ניראה שהלימוד הוא שקודם נאמר בפס' “ויאמר אלי" וכאן "וידבר אלי", לומר שעד עכשיו היה באמירה, וגם שישנם "וידבר" לא נאמר בהם "וידבר אלי" שזה לשון יותר פרטית למשה, ולכן הדיוק הוא מ"וידבר ה' אלי" גם "וידבר" וגם "אלי", שמעכשיו דיבר איתו ה' כמו אדם שמדבר עם חברו, לא רק "וידבר ה' אל משה" כמצווהו, אלא "וידבר ה' אלי" מדבר איתו בניחותה, אבל קודם לכן כמו למנודה כביכול, שמתעלם ממנו ורק מצווהו, ומימלא "ויאמר" זה יותר רך מ"וידבר" אולם יש מעלה גדולה ב"וידבר" שהדיבור קשה ובכ"ז נאמר בניחותה, שזה מעלה גדולה ביותר שבהתייחדות הדיבור למשה, כמעלה שלמה, שלא כ"ויאמר" שאפילו כשהוא "אלי" זהו בלא התייחסות של 'חיבה פנים אל פנים וישוב הדעת', שבמעלה של 'פנים אל פנים' זהו ב"וידבר" שנאמר "פה אל פה אדבר בו" וגו' (במדבר יב,ז) שיכל שלא לומר "אדבר בו" שזה מובן בכלל הדיבור שם שנאמר להם, אלא מודגש ש"פה אל פה" המעלה המיוחדת הזו היא דווקא "אדבר בו" שיש בו מעלת "וידבר" ויש בו בנוסף גם מעלה של "בו" כמו "אלי" ישירות, ומימלא יוצא שגם קודם נאמר הדיבור עם משה אלא עם פגם כמו למנודה, שאינו בשלמות מעלתו.