"ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ד,ח). חז"ל קישרו בין הריב של קין והבל לבין דין כלאי בגדים: 'רבי יהושע בן קרחה אומר: אמר הקב"ה: אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם, שמא חס ושלום אפילו בארג בגד, שנא': "לא תלבש שעטנז" וגו'. אפילו היא מרוקבת לא יעלה עליך, שנאמר: "ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך"” (פרקי דר"א, כא). (אולי כרמז שנאמר "לא יעלה עליך", כעין שנאמר בקין לשון עליה-קימה: “ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" [בראשית ד,ח]). '"ויהי מקץ ימים ויבא קין" וגו', יש מקץ שנה ויש שנתים ויש ימים ויש ארבעים שנה. אמרו חז"ל: בני ארבעים שנה היו קין והבל. "ויבא קין מפרי האדמה", מהו? מן מותר מאכלו. ורבנן אמרו: זרע פשתן היה. "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן". לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנא' (דברים, כב) "לא תלבש שעטנז" וגו'. ואמר הקב"ה: אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי, לפיכך נאסר' (תנחומא "בראשית" סימן ט). ע"פ דרך זו אולי אפשר להמשיך ולומר שבדין כלאי הבגד יש שנים חריגים שבהם מותר כלאים בבגד, שזהו בבגדי כהונה (ששם מפורש בחומרים שממנו עשוי שהוא כלאים), ובציצית (“לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו. גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" [דברים כב,יא-יב]. '"גדלים תעשה לך" – (יבמות ד. ספרי) אף מן הכלאים; לכך סמכן הכתוב' [רש”י]). אולי כרמז שזה קשור לקין והבל זהו שלאחר הפס' של שעטנז וציצית מובא: "כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע ואמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים" וגו' (דברים כב,יג-יד), שבזה טוען שזינתה תחתיו ולכן מגיע לה מיתה, כמו שמובא בהמשך שאם זה אמת אז דינה בסקילה (פס' כא), וטענתו באה בשל שנאתו אותה. כך שזהו כעין קין והבל שרבו ולכן נעשו שונאים עד שקין רצח את הבל, והוא רצח אותו ע"י מכות באבן ('והאיך הרגו? עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידו וברגליו, שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצוארו' [תנחומא שם]) שזהו כעין סקילה שנעשית מיתה ע"י אבן; וטענת הבעל שזינתה תחתיו, זהו כעין סיבת הריב בין קין והבל – שרבו מי יקח את האשה, קין או הבל, למי היא שייכת (כעין שהבעל טוען שאשתו היתה עם אחר שאינו הוא, שזהו שלא עם מי שאליו שייכת): 'יהודה בר אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר רבי איבו: חוה הראשונה חזרה לעפרה; ועל מה היו מדיינין? אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל. זה אומר: אני נוטלה, שאני בכור. וזה אומר: אני נוטלה, שנולדה עמי. ומתוך כך "ויקם קין"' (ב"ר כב,ז). אולי גם בסמיכות לציצית יש רמז למעשה של אותו אדם 'שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו … באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו. נשמט וישב לו ע"ג קרקע, ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע … אמר לה: העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך' וכו' (מנחות מד,א). שכך הסמיכות בפס' רומזת שהציצית מגינה מערוה, וזה קשור גם לסמוך קודם – לשעטנז שקשור לקין והבל, שהם רבו על אחותם (או חוה) שהיתה יפה ולכן רבו עליה. אולי הציצית מוחרגת ממצות כלאי הבגד שקשור לקין והבל, ובזה רמז שע"י מצוות ציצית נעשה הגנה גדולה לאדם מהמזיקים (כמובא בשם האר"י ז"ל), שזהו כהגנה ממה שנעשה ע”י קין להבל. ה' אמר לקין שעשיית טוב או רע תלויה רק בו: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו" (בראשית ד,ז). '"הלוא אם תיטיב" - כתרגומו פירושו. "לפתח חטאת רובץ" - לפתח קברך חטאתך שמור. "ואליך תשוקתו" - של חטאת הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך. "ואתה תמשל בו" - אם תרצה תתגבר עליו' (רש"י). ולכן בציצית מתגלה דבקות בה' והגנה מחטאים: “והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלקיכם" (במדבר טו,לט-מ). פרשית ציצית מסיימת את פרשת "שלח", בו מסופר על חטא המרגלים והעונש של גלות 40 שנה במדבר (ואף יש רמז שבציצית נאמר לשון כמו במרגלים: '"ולא תתורו אחרי לבבכם" - כמו (במדבר יג) "מתור הארץ"' [רש"י; שם]). שזה כעין רמז כמתגלה בקין שנענש: "כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ" (בראשית ד,יב), שכך בנ"י נענשו להיות נעים במדבר ארבעים שנה, במקום שהאדמה לא מצמיחה (כעין שקין נענש שהאדמה תפחת מלתת פריה), וקין היה אז בן ארבעים (תנחומא שם) שכך גם התגלה בבנ"י שגלו במדבר ארבעים שנה. ולא התקיים בקין כל העונש שינוע כל הזמן: 'וא"ר יהודה בריה דרבי חייא: גלות מכפרת עון מחצה, מעיקרא כתיב (בראשית ד, יד) "והייתי נע ונד", ולבסוף כתיב (בראשית ד, טז) "וישב בארץ נוד"' (סנהדרין לז,ב). 'בארץ נוד - ולא כתיב נע, שכיפרה לו גלותו, דכתיב (בראשית ד) "ויצא קין"' (רש"י). שכך בדומה בנ"י נענשו בגלות ארבעים שנה אבל רוב הזמן ישבו במקום אחד ולא נעו ('"אלה מסעי" – למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלי' ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה … נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות' [רש"י; במדבר לג,א]). שציצית מוחרגת מדין כלאים, כך שזה כעין שמתוקן מגילוי קין והבל, וכן ציצית קשורה לפרשת המרגלים, כעין רמז לתיקון חטא זה (אולי זה כיון שבציצית מתחברים לשכינה, שנרמז בתכלת על כסא הכבוד [מנחות מג,ב], וכך בא"י מתחברים לשכינה, לכסא ה' בעולם [שמתגלה בירושלים שנקראת כסא ה' (תנחומא “כי תצא” סימן יא)]), כך שיוצא שחטא המרגלים וחטא קין כעין דומים (ביחס מול ציצית שכהפכם); אולי זה קשור בכך שדווקא בא"י מאריכים ימים (ברכות ח,א) שהיא ארץ החיים, ולכן בחטא המרגלים שהיה לניתוק מא"י זהו כעין מעשה קין של רצח. בציצית יש ארבע כנפות כעין רמז לכל העולם (ארבע רוחות שמים) ובהם תלוים חוטי הציצית, כעין שעל זה רבו קין והבל: '"ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם" וגו'. על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. דין אמר: ארעא דאת קאים עליה דידי! ודין אמר: מה דאת לביש דידי! דין אמר: חלוץ! ודין אמר: פרח! מתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו”' (ב"ר כב,ז). שכך הבגד עם ארבע כנפות מפשתן כמו שהעולם של קין, וחוטי הציצית מצמר כמו של הבל, שקין אמר לו שלא יהיה על אדמתו אלא שיפרח באויר, שכך החוטים קשורים בבגד אבל הם תלוים באויר (כמו שקין אמר על מה שעמד הבל כעין מקום הקשירה, שיפרח משם, וכך החוטים כעין פורחים באויר משם). וכן בציצית הכנפות מחולקות שנים קדימה ושנים אחורה, כעין שרבו קין והבל (ע"פ דעה אחרת): 'רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין. ועל מה היו מדיינין? אלא, זה אומר: בתחומי בהמ"ק נבנה. וזה אומר: בתחומי בהמ"ק נבנה. שנא' "ויהי בהיותם בשדה”, ואין שדה אלא בהמ"ק. היך מה דאת אמר (מיכה ג): "ציון שדה תחרש”. ומתוך כך (בראשית ד): "ויקם קין אל הבל אחיו" וגו'' (שם), שכך הכנפות שכנגד העולם זה חצי וחצי, כמו שהתחלקו קין והבל בארבע רוחות העולם חצי חצי (ובכל צד יש שני כנפות [מעבר לכך שסה"כ יוצא ארבע כרוחות העולם], גם כעין לרמז שהתחלקו בשני דברים – בקרקעות ובמטלטלין), ובחוטים יש תכלת שרומז לכסא הכבוד (מנחות שם), שעל זה הם רבו (על מקום המקדש כסא ה' בעולם), וקין הרגו והפריח את נשמתו מהעולם, כעין החוטים שקשורים בכנף ותלוים באויר, שכך הפריח קין את נשמתו של הבל מהעולם. לכן גם בבגדי הכהונה יש כלאים, כתיקון לחטא קין שרבו על מקום המקדש; לכן זהו בגד לעבודה במקדש, שזהו מקום קדוש והם בגדי קודש, כעין שהתחלקו קין והבל באדמה ובבגדים (במטלטלים), אולם רבו על מקום המקדש עצמו.