פרשת מטות מסעי: תנאי התנחלות ישראל בארץ.

מאת: אהובה קליין.

בפרשת: מטות ומסעי. התורה מעבירה לעם ישראל מסרים חשובים לחיי עם ישראל, להלן כמה מהם:

א] בפרשת מטות קיימת אזהרה על אופן הדיבור של עם ישראל:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ־ רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.  אִישׁ כִּי ־ יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ ־ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל ־ נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ:  כְּכָל ־ הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה".[במדבר  ל, ב'- ד']ב] מדובר  באויב הבא להילחם  נגד עם ישראל  ובפרשתנו  הציווי  מכוון כלפי המדיינים - אשר הצליחו להחטיא את עם ישראל ובערבות  מואב, כתוצאה מכך  ה' הביא מגפה על העם - פנחס נקם את נקמת ה' ובעזרת רומח הרג את שני החוטאים.

לכן, ה' מצווה  את משה - לנקום את נקמת עם ישראל במדיינים כפי שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל ־ עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ־ הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל ־ מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת ־ יְהוָה, בְּמִדְיָן".[במדבר  ל"א, א'- ד']

ג] בפרשה: מתוארים מסעות וחניות של עם ישראל בלכתם במדבר- וההכנות לרשת את  הארץ המובטחת כפי הציווי:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל ־ עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ־ הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל ־ מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת ־ יְהוָה, בְּמִדְיָן

דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם:  כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת ־ הַיַּרְדֵּן, אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן.  וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת ־ כָּל ־ יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל ־ מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל ־ צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל ־ בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ.  וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת ־ הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם ־ בָּהּ:  כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.  וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת ־ הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת ־נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת ־ נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר ־ יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה:  לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ.  וְאִם ־ לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ־ יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם—עַל ־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.  וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם".[להלן פרק :ל"ג ,נ"א-נ"ו]

ציורי תנ"ך ציווי  ה' למשה לרשת את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

השאלות הן:

א] כיצד מצווה עם ישראל להקפיד על כוח הדיבור?

ב] מה החשיבות בנקמה נגד האויבים - דוגמת המדיינים?

ג] מהי חשיבות ההתנחלות בארץ ישראל לעם ישראל?

תשובות.

ההקפדה על אופן הדיבור של העם הנבחר.

נאמר: "לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ:  כְּכָל ־ הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה.."

הגאון רבי אליהו מווילנא מסביר: נאמר: "עֵת לִקְרוֹעַ     וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת    וְעֵת לְדַבֵּר,[קהלת  ג', ז']

"עֵת לִקְרוֹעַ     וְעֵת לִתְפּוֹר"- זה שייך לדומם ואילו: "עֵת לַחֲשׁוֹת    וְעֵת לְדַבֵּר," זה אצל האדם ובאמת מה עניין  תפירה אצל הדיבור?

אלא, ששתי ההגדרות הן עניין אחד, כשם שהתפירה מחברת את הבגד מכמה פיסות בדים- באופן זה גם הדיבור מלכד מספר אנשים יחד. אילו לא היה דיבור בעולם לא הייתה שום התחברות בין אנשים  כלל.

במצב הפוך כשם שקריעת הבגד  מפרקת את שלמותו וגוזרת עליו פירוד- כך שתיקה והימנעות דיבור- גורמים לפילוג ולפירוד ולשלילת האחדות בין הברית.

רש"י מבאר: "לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ":  הכוונה שלא יעשה את דבריו חולין [כאילו נאמר: לא יחלל דברו]

רבי מנחם מנדיל  סובר: מי שתמיד זהיר שלא לעשות דבריו חולין ומקפיד לדבר כל  דבריו כדברי קודש - זוכה שגם הקב"ה מכבד את מוצא פיו ואת מילותיו ומתקיים בו :"ככל היוצא מפיו יעשה: בחינת- "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"!

ה"שפת אמת" מסביר: פרשת: "לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ": נסמכה לקורבנות תמידים ומוספים המופיעה בסוף פרשת: פנחס – כי התפילות   נועדו לכפרת עוונות במקום הקורבנות, לפי שנאמר:

"וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ".[הושע פרק  י"ד, ג'] נמלא את חובותינו לה' באמצעות תפילה .

וגם על התורה אומרים חז"ל: [מסכת מנחות ק"י, ע"ב]

"זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם.." [ויקרא  ז', ל"ז]כל העוסק בתורה- כאילו הקריב עולה, הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם. לפי שנאמר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִים, יְדֵי עֵשָׂו" [בראשית כ"ז, כ"ב]

פרשה זו תמיד נקראת בימי "בין המצרים" כי על ידי שמגבירים את קול התפילה והתורה ניתן לצאת מן המצר כנאמר: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" [תהלים קי"ח, ה']

החשיבות בנקמה נגד האויבים - דוגמת המדיינים.

הגאון מווילנא שואל: כיצד היו מסוגלים בני ישראל שהם נחשבים לרחמנים בני רחמנים- לעשות נקמה בגויים ולהרוג בהם ללא רחמים?

תשובתו: שאין השלמות ניכרת באדם ,אלא  אם עובד את ה' בשתי מידות  הפוכות: הן במידת הרחמנות והן במידת האכזריות- היות ואם היה משתמש רק במידה אחת- אין הכרח שהוא צדיק, אלא שכך זה טיבעו.

אין הדבר כך אם פועל למען ה'  בשתי מידות הפוכות- יחדיו. באופן זה הוא מוכיח שהוא עבד נאמן  לה' לפעול על פי ציווי בורא עולם. ולא על פי אופיו וטבעו.

זוהי הסיבה שה' נתן לנו  את מצוות כיבוד ההורים שהיא במידה של רחמנות גדולה וגם מצווה באופן אכזרי= דוגמת מצוות  שילוח הקן, שהרי נוטל את הגוזלים ומשלח  את האם.

על כך ניתן להבין  את דברי דוד המלך:

לַֽעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם   ,,,,, הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל־ חֲסִידָ֗יו" [תהלים קמ"ט, ז'- ט'] הכוונה: אף על פי שחסידיו הם  מתנהגים במידת החסידות והרחמים-הם מוכנים לעשות נקמה בגויים - שהיא מידה הפוכה לאופיים, אך הדבר נחשב להם: הדר וכבוד - לפי שמקיימים את רצון ה' באמונה  גם בניגוד לטבעם ואופיים.

החשיבות של ההתנחלות בארץ.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר את   המשפט:

"וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת ־ כָּל־ יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" המילה "ירש" קרוב באופן הגייתו ל"גרש"- להוציא בכוח. ומכאן "תירוש" המיץ שסוחטים ומוציאים בכוח מהפרי, המילה: "ירש" פירושו: להביא לבעלותו- דבר שעד עתה היה בבעלות זולתו. יש כאן שינוי בעלות על ידי הפעלת  כוח,

לכן ,המשמעות להוציא בכוח את היושבים מן הארץ - ולהוציא את הארץ מבעלות אלה היושבים בה  יש "לנקות" את הארץ מיושביה.

תחילה יש להפוך את הארץ ראויה להתיישבות היהודית על ידי ניקוי השטחים מכל הסממנים של העבודה הזרה - ורק אחרי  זה, לרשת את המקום ,אך אין עם ישראל יורש את הארץ בכוחו הבלעדי, אלא רצון ה' ועוצמתו מעניקים לעם את ארץ ישראל.

ישנה אזהרה לעם ישראל: אם לא נוריש את יושבי הארץ- הרי אותם  גויים שישארו  בארץ- יהיו לשיכים- כלומר גדר קוצים סביב למנהגיהם האליליים –זה עלול חלילה לגרום לנו -להיות סובלניים כלפי עבודת האלילים  ולמצוא הצדקה  לעבודת האלילות – והעם יחדול חלילה מלהשתייך לה' לבדו! והגרוע מכול, כאשר עם ישראל  יהיה משולל מהזכות חלילה להמשיך להתקיים בארץ ולא  יהיו ראויים להגנה כאשר ה' יסיר את ההגנה מעם ישראל – הרי אותם גויים שהיינו כל כך סובלניים איתם. יהפכו לאויבים של עם ישראל וידכאו את העם בארץ ישראל!

לסיכום לאור האמור לעיל: עם ישראל יזכה לחיות בארצו  -  ללא הפרעות מהאויבים בתנאי שילך בדרכי ה' - ישמור על לשונו  המכובדת – לא יעשה וויתורים לאויבים!

כמה חשובים דברי  דוד המלך:

"וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם    וַֽעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃ בַּֽעֲב֤וּר יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו    וְתֽוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ" [תהלים  ק"ה, מ"ד- מ"ה]