וְשַׂמְתָּ֥ אוֹתָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכ֖וֹת שֵׁ֣שׁ הַֽמַּעֲרָ֑כֶת עַ֛ל הַשֻּׁלְחָ֥ן הַטָּהֹ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

וְנָתַתָּ֥ עַל־הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת לְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה וְהָיְתָ֤ה לַלֶּ֙חֶם֙ לְאַזְכָּרָ֔ה אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה׃

בְּי֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת יַֽעַרְכֶ֛נּוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תָּמִ֑יד מֵאֵ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃

וכי למה הטיל הקב"ה דווקא על משה את מלאכת האפייה של הלחם במשכן ?

 אלא. שמשה ישב עם הקב"ה בסיני  "לעשות" את תורת הקורבנות . 

התקשה משה  עם הביטוי : "לחמי לאישיי" .

שאמר וכי אתה יוצר כל זקוק שמעשה ידיך,יאכילוך לחם ועוד בדמות שריפת חי 

 על אש.

 מיד הפיס דעתו הקב"ה באומרו כנגד לחם מעושה זה, אתה הוא שתאפה להם את הלחם האחר.

 לחים האמת .

 אותו שמועיל לעולם. אותו שנאכל על ידי בני האדם. 

ולא עוד שאתה אופה להם שתים עשרה מערכות חלות - כנגד כלל שבטי יה.

 מחד להדגיש את חשיבות הלחם לאדם.

 ומאידך,את נפסדות הדעה :כי כביכול,זקוק חלילה הקב"ה 

 ל"לחם" בדמות קורבן....

 לפיכך, הורה לו הקב"ה למשה גם :  שיניח ליד מערכות הלחם לבונה שבאה להזכיר כי הקורבן  הראוי בעיני הקב"ה הוא לחם לאדם בבחינת לחמי לאישיי - לאנשיי הרעבים.....

 

אז הנה לכם משה עם שלל תפקידיו וייעודו היה גם אופה הלחם במדבר.

 והכל ל"רוקן " את תכלית תורת הקורבנות בבוא המועד.....

 ומאידך להאדיר את  התכלית לקדש את השולחן - שולחנו של כל בן ישראל.

להעלות עליו לחם פנים שמצהיל פנים של כל אדם - להופכו את השולחן ל"טהור"

 שגם מי שמאכיל אנשים לחם בין באירוח ובין בצורה אחרת, מובטחת לו הפוזיציה 

של היותו :

 "לפני ה' תמיד" [לבקש].

 

והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת.

אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.

 והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם...

משה אהרון.