"וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי. ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר" (במדבר כב,ה-ו). בלק קורא לבלעם שיבוא לקלל את ישראל כדי שיוכל לגרשם, ובלעם בא ומנסה שלוש פעמים ולא מצליח, ואז בלק אומר לו שילך, ובלעם מציע לו להחטיא את ישראל כדי להפילם. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר ('תורת המקרא' “בלק" אות א) שיש ארבע דרכים להזיק בעולם, ובלעם ניסה שלוש דרכים ולבסוף הציע להשתמש ברביעי. שלושת הדרכים הם: מניין, כישוף, עין הרע וחטא. בפעם הראשונה ניסה להזיק במניין ולא הצליח, לכן אמר: “מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל" (כג,י). בפעם השניה ניסה בכישוף, ולא הצליח ולכן אמר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" (כג,כג). בפעם השלישית ניסה להזיק בעין הרע, כמו שמביא רש"י (רש"י; כד,ב). ובפעם הרביעית – בעצתו לבלק, זה היה ע"י חטא (שיחטאו עם בנות מואב). אולי אפשר להוסיף על גבי זה, שבלעם רצה להזיק לישראל וידע שזה צריך להיעשות ע"י פגיעה בגילוי קדושת ישראל, ולכן כיון למקדש שהוא המקום של גילוי השכינה כעין לנסות להפריד בין ישראל לשכינת ה' שמגינה עליהם; וכן בא לבטא שיש חיסרון בגילוי שכינה ותיקון עולם שע"י ישראל ולכן יכול להחליפם באחרים. לכן מתגלה אצל בלעם מעשים כעין שמרמזים לפגיעה במקדש. האתון אמרה לו: '"זה שלש רגלים" – רמז לו: אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה' (רש"י; כב,כח), שישראל עולים לרגל למקדש שלוש פעמים בשנה, ואתה מנסה לבטל את גילוי המקדש בישראל, אולם לא תצליח כי יש בישראל חיבור חזק למקדש כמו שמתגלה שעולים שלוש פעמים בשנה (שזהו כחזקה שמחבר את ישראל למקדש). כמו כן, בלעם בא לפגוע בישראל ע"י הזכרת העגל ('ושוי למדברא אנפוי למדכר עליהון עובדא דעיגלא דעבדו תמן' [יב"ע; כד,א]), שהוא היה פגם במתן תורה, והשכינה עברה מסיני למשכן ומשם למקדש, כך שהיה בעגל גם כפגם בגילוי המקדש. בנוסף, בלעם בנה מזבחות והקריב שם כניסיון לבטל את גילוי הקורבנות בישראל, לבטל את הגילוי של הקשר לקורבנות שהחל להתגלות באבותינו: '"את שבעת המזבחת" - שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות. אמר לפניו: אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן. אברהם בנה ארבעה (בראשית יב) "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו", (שם) "ויעתק משם ההרה" וגו', (שם יג) "ויאהל אברהם" וגו', ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד: (שם כו) "ויבן שם מזבח" וגו' "ויכרו שם עבדי יצחק באר". ויעקב בנה שתים, אחד בשכם ואחד בבית אל' (רש"י; כג,ד). כמו כן, בלעם ידע את הזמן שה' כועס, שזהו מעלתו כביכול ב"יודע דעת עליון", שדרך זה רצה להזיק לישראל, שהכעס זה כשהמלכים מתעוררים ועובדים לע"ז: 'תנא משמיה דר' מאיר: בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה, מיד כועס הקב"ה' (ברכות ז,א); שזהו היפך מהמקדש שמראה על מלכות ה' בעולם, שכך רצה בלעם להזיק בכח היפך מהמקדש. לכן בפעם הראשונה רצה לקלקל את הגאולה, שזהו יעודם של ישראל לתקן את העולם, שבזה בא לבטא שאין טעם בקדושה בישראל; לכן בפעם הראשונה כיון כנגד הבית השלישי, ולכן זה נעשה במניין כעין גילוי של רעה (שמונה אותם) בגילוי שלעתיד שיהיה ריבוי גדול בירושלים: “פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה" (זכריה ב,ח), כגילוי לפגם בגילוי הקדושה הזו (שבשל שיש הרבה יבואו לספור אותם; ובכ”א הוא בעצמו סופר ומחבר זאת לכמות, שמונים כשיש כמות ורוצים לדעת כמה יש, וכך יחול דרך זה נזק המניין) שבכך יביא לנזק דרך זה. בפעם השניה ניסה לפגוע כנגד בית שני, שהוא נחרב בשל שנאת חינם (והמשיך בבית שני כיון שקודם כיון על המקדש העתידי; וכן בבית ראשון היתה השראת שכינה [יומא כא,ב], ולכן העדיף שלא לכוון כרגע כנגדו שיתגלה בזה על השראת השכינה שיש בישראל) לכן בא להזיק ע"י קסמים וכישופים, שזה אדם שבא להזיק לחברו, כרמז שהבית השני נחרב בשל שנאת חינם (יומא ט,ב), ולכן שיחשב כפגיעה בגילוי המקדש, ויחול הנזק של הקסמים דרך זה. בפעם השלישית ניסה כנגד בית ראשון, לכן ניסה ע"י עין הרע, שזה ע"י שיביט לאהלי ישראל, שחשב שכשיביט יראה שגם ישראל חוטאים כמו כל הגוים, ולכן רואים את נשי שכניהם ויבואו לידי גילוי עריות, וכן רואים ומקנאים וכך יבואו לריב עד כדי שיכה את חברו למוות – כנגד שפיכות דמים, וכן שיראה את הע"ז שיש בביתם, שכך יהיה כנגד שלושת העברות שבגללם נחרב בית ראשון, וזה יבוא יחד עם העין הרע שלו ויזיקם. ולבסוף אמר שלא יכול לפגוע דרך המקדש, אבל יעץ לו שלא יכוון לדברים גדולים להשמדת ישראל על ידם, אלא על פגיעה קרובה ומידית שבעקבות כך ישראל לא יבואו להציק להם, וזהו ע"י שיחטיאו וה' יעזבם וכך יוכלו להזיקם במידית. אולי אפשר שבלעם ניסה להראות שגם מי שמתגלה בו קדושה, כמוהו שהוא נביא גדול כמשה (ספרי; דברים לד,י), בכ"ז יכול להיות עם פגמים, וממילא כך גם בנ"י יש בהם פגמים ולכן שה' יתן להזיק להם, לכן ניסה שלוש פעמים כנגד הפגמים שיש בו. שלכן בפעם השלישית בא להזיק בעין הרע שזה נובע מהעין הרעה שיש בו (רש"י כד,ב). לכן נראה שבלעם בא בשביל הכבוד והכסף, כשהכבוד זה יותר חשוב לו ולכן כנגדו ניסה בפעם הראשונה, וכן בשל שיש בזה יותר פגם (שעל הגאוותן ה' אומר אומר שלא יכול להיות יחד אתו [סוטה ה,א]). לכן אומר בברכתו על מעלת האבות (כג,ט), וכן על הגעת צדיק לעולם (כג,י) כרמז למעלתם החשובה שזהו כגילוי כנגד רוח גבוה. בפעם השניה רצה להזיק מגילוי שיש בו נפש רחבה, שאוהב ממון (שגאוותו כבר נפגעה בשל ניסיונו הכושל, ולכן כבוד שיספק את רצונו כבר לא יהיה, אבל עדיין רוצה שיתנו לו כסף גדול ולכן ממשיך). לכן מזכיר בברכתו את יציאת מצרים, כיון שישראל יצאו ברכוש גדול ביציאת מצרים, וכן אומר על קסמים, שבזה היו עובדים אחד על השני בממון שלכן היו צריכים לבדוק (סנהדרין סז,ב), וכן מזכיר שישראל יירשו את נכסי הגוים (אונקלוס; כג,כד). בפעם השלישית ניסה ע"י עין הרעה שבו, כמו שמביא רש"י שמתגלה אז עין רעה שיש בבלעם. וכיון שלא הצליח אז מייעץ לבלק שיחטיא בפועל ואז יצליח.