התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת פינחס

  כו,כג: לפֻוָה משפחת הפוני: ש: מדוע דווקא 'פוני' ולא 'פוּוי'?  ת: נראה ששמות בני שבט יששכר השתנו, שהרי בבראשית מו,יג נודעו לנו שמות ארבעת בני יששכר: וּבְנֵי, יִשָּׂשכָר--תּוֹלָע וּפֻוָה, וְיוֹב וְשִׁמְרֹן, ואילו כאן 'יוב' הפך ל'ישוב' (פסוק כ"ד), וכנראה 'פֻוָה' שוּנה במועד כלשהו (בעבר או בעתיד) ל'פוּנָה', לכן דווקא 'הפוני'.

כו,מד: ליִמנה משפחת היִמנה: ש: מדוע דווקא 'היִמנָה' ולא 'היִמנִי'? ת: בני אשר כפי שנמנו בבראשית מו,יז הם: וּבְנֵי אָשֵׁר, יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה. כאן משום מה נפקד זכרו של 'יִשוָה', שכנראה נבלע בתוך משפחת 'ימנה'. מכאן שמשפחת 'ימנה' לא הייתה אחידה ולא זכתה לכינוי 'יִמני' אלא 'יִמנָה', לכבודו של 'יִשוָה'.

כז,ז: נתון תתן להם אחוזת נחלה: ש: מדוע דווקא 'להם' ולא 'להן'? ת: הכוונה לתת את אחוזת צלפחד המת לבני שבט מנשה, לכן דווקא 'להם', ומהם להעביר לבנותיו, כפי שנכתב בהמשך הפסוק: וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן. מכאן ההצדקה לדרוש מבנות צלפחד להינשא דווקא לבני שבט מנשה (אַךְ, לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם--תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים; במדבר לו,ו), שהרי הן קבלו את הנחלה מבני השבט ולא מכוח עצמן כבעלות זכות לנחלה.

כז,יג: וראיתה אותה ונאספת אל עמיך: ש: מדוע דווקא 'ראיתה' (עם הא בסוף) ולא 'ראית'? ת: 'ראיתה' היא צורה יחידאית בתורה (לעומת 6 פעמים 'ראית'), והיא מורה על ראייה רחבה וכוללת. משה התאווה לראות את הארץ (אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; דברים ג,כה), וה' כאן מאפשר לו לראות  בצורה הרחבה ביותר את כל הארץ, ולכן דווקא 'וראיתה' את כל הארץ, במלואה.

כח,יז: ובחמישה עשר יום לחודש הזה: ש: מדוע דווקא 'הזה' ולא 'הראשון', או ללא תוספת המילה 'הזה'? ת: התורה מציינת שבאותו חודש יש חג נוסף, כלומר בארבעה עשר בחודש - חג הפסח (יום אחד), ובחמישה עשר בחודש - חג המצות (שבעה ימים). הדבר חוזר על עצמו בחודש השביעי: לאחר שהתורה מציינת את יום התרועה שבאחד לחודש השביעי (כט,א), היא מציינת: וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה (כט,ז), כלומר מבהירה שאכן באותו חודש ('לחודש השביעי הזה') יש חג נוסף. בחג השלישי של החודש (חג שבעת הימים ושמיני עצרת) כבר אין צורך להזכיר 'הזה', שהרי כבר ברור שבאותו חודש יש יותר מחג אחד.

כט,כב: ושעיר חטאת אחד: ש: מדוע דווקא 'שעיר חטאת' (ביום השלישי של החג) ולא 'שעיר עזים אחד חטאת' (כמו ביום הראשון והשני)? ת: שעיר עזים לחטאת נאמר רק ביום הראשון, השני והרביעי. ביתר ימי החג ובשמיני עצרת נאמר רק 'שעיר חטאת אחד'. התורה בדרך כלל מציינת כי השעיר הוא עז (בפעם הראשונה בבראשית לז,לא), אך פעמים רבות מציינת 'שעיר' לבד, בלי 'עזים', ומכאן ניתן להסיק כי השעיר הוא חיה שעירה, לאו דווקא עז. לאחר שביום הראשון והשני התורה ציינה 'שעיר עזים', נראה כי זה ברור מאליו שהשעיר צריך להיות מן העז, ולכן דווקא ביום השלישי התורה לא מציינת 'עזים'. כיוון שלא צוין 'עזים' ביום השלישי וכדי שלא נחשוב שאין צורך בעזים דווקא, התורה חוזרת ביום הרביעי בלבד לציין שזה חייב להיות 'עזים', ומכאן ואילך שוב אין צורך לחזור על 'עזים'.